פריצת דיסק

הסימפטומים השכיחים ביותר של פריצת דיסק הם כאבים מותניים או צוואריים, כתלות במיקום הפריצה, המתגברים בישיבה ובהליכה, ומוקלים בשכיבה. הכאב יכול להקרין לגפה (יד או רגל), בצד בו הדיסק לוחץ על העצב. לדוגמה, כשהדיסק פרוץ לימין, ההקרנה תהיה לצד הימני.

התסמינים הנפוצים ביותר המצביעים על דיסק פרוץ כוללים בין השאר[3]:

• כאבים בזרוע או ברגל – במידה ופריצת הדיסק נמצאת באזור הגב התחתון, בדרך כלל יורגשו כאבים בעיקר בישבן, בירך ובשוק. יתכנו גם כאבים בחלק מכף הרגל. אם פריצת הדיסק נמצאת באזור הצוואר, בדרך כלל יורגש הכי הרבה כאב בכתף ​​ובזרוע. כאב זה עלול להיות מוקרן גם לזרוע או לרגל בזמן שיעול, התעטשות או במעבר לתנוחות מסוימות. הכאב מתואר לעיתים קרובות ככאב חד או שורף.
• חוסר תחושה או עקצוץ - אנשים עם פריצת דיסק סובלים לעיתים קרובות מנימול, חוסר תחושה, או מעקצוץ המוקרנים לאזורים שונים בגוף, בהתאם לאזור פריצת הדיסק והפגיעה העצבית שלה הוא גורם.
• חולשה - השרירים התלויים בעצבים הפגועים נוטים להיחלש. הדבר עלול לגרום למעידות או להשפיע על היכולת להרים או להחזיק חפצים.

במידה ואת/ה חווה כאבי גב המגבילים אותך לפרק זמן העולה על שבוע ימים, יש לפנות לאורטופד על מנת לקבל הערכה בנוגע למצבך. כאב גב יכול להוות גורם המפריע לך לנהל את אורח החיים התקין שלך לפרק זמן של בין שבוע לשלושה שבועות.

בדרך כלל הכאב וההגבלה בתנועה משתפרים משמעותית לאחר כארבעה עד שישה שבועות. במידה קיימת הגבלה לעסוק בפעילות כלשהי ואין שיפור במצב לאחר שלושה שבועות, יש ליצור קשר עם הרופא/ה המטפל על מנת לקבוע תור לבדיקה. אם הכאב מחמיר בזמן ישיבה, שיעול או עיטוש, ייתכן ומצב פריצת הדיסק היא הסיבה לכך.

עליך לקבל טיפול רפואי מידי במקרים הבאים:

• ישנו איבוד שליטה על שלפוחית השתן או המעיים. 
• הכאב מחמיר במקום להישאר ברמה יחסית קבוע או להיחלש. 
• ישנה תחושה של חולשה או של חוסר תחושה באחת או בשתי הרגליים.

עמוד השדרה בנוי מחוליות ובניהן רקמת חיבור המכונה דיסק. הדיסק מורכב משכבה חיצונית קשיחה (הטבעת) ושכבה פנימית רכה יותר דמוית ג'לי (הגרעין). דיסקים אלה פועלים כמעין קפיצים, אשר בולמים זעזועים שונים ומאפשרים את הכיפוף של עמוד השדרה. הם מסייעים לשרירים בעמוד השדרה לשמור על עמוד השדרה מן הפעילויות היום יומיות המפעילות לחצים על הגב, כמו גם בעת הרמת משאות כבדים.

ברוב המקרים, פריצת דיסק היא תוצאה של שחיקה הדרגתית, הבאה עם העלייה בגיל, ומכונה התנוונות הדיסקים. אצל ילדים ומבוגרים צעירים, לדיסקים יש תכולת מים גבוהה. ככל שאנשים מתבגרים, תכולת המים בדיסקים יורדת והדיסקים הופכים לפחות גמישים. הדיסקים מתחילים להתכווץ והמרווחים בין החוליות הולכים ומצטמצמים. תהליך ההזדקנות הרגיל הזה הופך את הדיסקים לחשופים יותר לקרעים או להתבקעויות גם בעקבות הפעלת מאמץ מתון ביותר עליהם[4].

מרבית בני האדם אינם יכולים להצביע במדויק על הגורם לפריצת הדיסק שלהם. לעיתים, גנטיקה, נטייה מלידה לפתח פריצת דיסק, כמו גם שימוש לא נכון או מוגזם בשרירי הגב במקום שימוש בשרירי הרגליים והידיים, יכול להוביל לפריצת אחד הדיסקים, כמו גם לסיבוב הגב. לעיתים נדירות בלבד חבלה טראומטית, תאונות דרכים, נפילה על הגב או מכה חזקה, יכולים לגרום לפריצת דיסק בגב [3].

ישנם מספר גורמים אשר יכולים להעלות את רמת הסיכון שלך ללקות בדיסק פרוץ בגב, ובהם[2]:

1. גיל. כאמור, פריצות דיסק הן תופעות נפוצה יותר אצל בני אדם בגילאי הביניים, במיוחד בגילאים 30-50, וזאת עקב התנוונות הדיסקים כתוצאה מן העלייה בגיל.
2. עישון. עישון טבק מעלה את רמת הסיכון לפריצת דיסק מכיוון שהוא גורם להזדקנות מהירה יותר של הדיסק ולניוון מואץ שלו.
3. עיסוק והמאמץ של עמוד השדרה. בני אדם העוסקים בעבודות הדורשות מאמץ גופני נוטים לרמת סיכון גבוהה יותר ללקות בפריצות דיסק. הרמת משאות באופן תדיר, משיכה, דחיפה, רכינה הצידה וסיבוב עמוד השדרה, מעלים את רמת הסיכון לפריצת דיסק. עיסוקים אשר דורשים ישיבה ממושכת או עמידה ממשוכת ללא שינוי התנוחה, גם הם מעלים את רמת הסיכון לסבול מפני פריצת דיסק. כמו כן, עיסוקים בהם יש חזרה רבה על תנועות קבועות מספר רב של פעמים מהווים סיכון.

1. שימוש בשרירי הגב במקום בשרירי הרגליים בזמן הרמת חפצים כבדים - במצב זה מופעל לחץ מוגבר על הגב שמעלה את הסיכון לפגיעה בחוליה או בדיסק. מומלץ להרים משאות כבדים באמצעות הרגליים, ולא עם הגב.
2. השמנה – משקל עודף גורם ללחץ נוסף על הדיסקים בגב התחתון ועלול להוביל לפריצה.

על מנת לקבוע קיים מצב של פריצת דיסק, הרופא/ה יבחן את העבר הרפואי. בנוסף, ייתכן כי יתבצעו מספר בדיקות גופניות, כדי לבדוק את הרגישות בגב במצבים ובתנוחות שונות. הבדיקות עשויות לכלול הרמה ישרה של הרגל הכואבת; הרמה ישרה של הרגל הבריאה. בנוסף, תיתכן בדיקה נוירולוגית שמטרתה לבחון את הרפלקסים, את חוזק השריר, יכולת ההליכה, היכולת להרגיש נגיעות קלות, דקירות סיכה או רטט. במקרים רבים ניתן להסתפק בהיסטוריה רפואית ובבדיקה הגופנית כדי לאבחן פריצת דיסק. עם זאת, במידה וקיים חשד כי יש גורם אחר האחראי למצב הרפואי, או שהרופא/ה ירצו לבחון אילו עצבים מושפעים מהמצב, או במידה ואין שיפור בתסמינים לאחר פרק זמן של ארבעה שבועות, ייתכן ויהיה צורך לבצע אחת או יותר מן הבדיקות הבאות[5]:

• סריקת MRI  - גלי רדיו ושדה מגנטי משמשים ליצירת תמונות של המבנים הפנימיים של הגוף. בדיקה זו מאפשרת לראות את מיקומה של פריצת הדיסק ואילו עצבים מושפעים ממנה.
• סריקת CT  - מדובר בבדיקה שהיא למעשה סדרה של צילומי רנטגן מכיוונים שונים, המשתלבים ליצירה של תמונות חתך רוחב של עמוד השדרה והמבנים סביבו.
• תרשים של חוט השדרה בעזרת צבען (Myelogram) 
• צילום רנטגן – למרות שצילומי רנטגן אינם מזהים פריצות דיסק, הם יכולים לעזור בשלילת גורמים אחרים לכאבי גב, כגון זיהום, גידול, עקמת בעמוד השדרה או עצם שבורה.
• בדיקת הולכה עצבית - בדיקה המודדת אימפולסים עצביים חשמליים ואת תפקודם בשרירים ובעצבים, על-ידי זרם חלש העובר דרך העצב באמצעות אלקטרודות המוצבות על העור.
• בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) – בבדיקה זו מוחדרות אלקטרודת מחט דרך העור לשרירים שונים. הבדיקה מעריכה את הפעילות החשמלית של השרירים כאשר הם מתכווצים וכאשר הם במנוחה.

סיבוכים עלולים לגרום להתפתחות של כאבי גב כרוניים. פריצת דיסק סימפטומטית עלולה להוביל לאובדן ימי עבודה ולמגבלות פיזיות, ובשל כך לבעיות כלכליות ולאיכות חיים ירודה[6].

בעוד שהתופעה מלווה לעיתים בכאבים עזים מאוד, פריצת הדיסק לכשעצמה אינה מוגדרת כמצב חירום רפואי. כאמור, במקרים נדירים פריצת דיסק יכולה להוביל לתסמונת "זנב הסוס" (Syndrome Cauda Equina), אשר משמעותה לחץ מרכזי של הדיסק על שק העצבים (השק הטקאלי) בדיסקים המותניים התחתונים. במקרה זה, על מנת להקל על הלחץ הנוצר בתסמונת זנב הסוס יש צורך בביצוע ניתוח חירום, מכיוון שחוסר טיפול בבעיה יכול להוביל לידי חולשה קבועה ואף לשיתוק תמידי. להלן רשימת תסמינים היכולה להצביע על תסמונת זנב הסוס ומצריכה נסיעה לחדר המיון[3]:

• עלייה חדה ברמת הכאב, חולשה או נמלול המופיעים ברגל אחת או בשתי הרגליים. 
• חוסר שליטה על פעולות שלפוחית השתן או המעיים, כולל חוסר יכולת להתאפק או קשיים במתן שתן גם כאשר שלפוחית השתן מלאה. 
• חוסר תחושה נרחב באזורי הגוף שהיו באים במגע עם אוכף סוס (במידה והיית יושב/ת עליו) כגון פנים הירכיים, אחורי הרגליים ואזור הישבן.

הטיפול הראשוני בפריצת דיסק הוא בדרך כלל שמרני ולא ניתוחי. במקרים רבים ההמלצה הרפואית למטופל/ת  תהיה לשמור על מנוחה, להיות ברמת פעילות נמוכה וללא כאבים למשך מספר ימים עד מספר שבועות. מצב זה עוזר בהפחתת הדלקת של עצבי עמוד השדרה[7].

במקרים רבים המנוחה תשולב עם נטילת תרופות נוגדות כאבים, אשר עשויים להוביל להקלה על התסמינים ברוב המקרים תוך מספר ימים או שבועות. התרופות המומלצות הן[5]:

משככי כאבים ללא מרשם – במקרים של כאב קל עד בינוני, יומלצו תרופות כגון פרצטמול ואיבופרופן.

מרפי שרירים – במקרה של התכווצויות שרירים ייתכן ויומלצו תרופות מרשם שמרגיעות את שרירי הגוף כגון ואליום. עם זאת, תרופות אלו פוגעות פעמים רבות בערנות וגורמות לסחרחורת.  

אופיואידים - בגלל תופעות הלוואי והפוטנציאל להתמכרות, רופאים/ות רבים מהססים לרשום אופיואידים להקלה במקרה של פריצת דיסק. עם זאת, במידה ותרופות אחרות אינן מקלות על הכאב, ייתכן ויומלץ על שימוש קצר טווח התרופות אלו, כגון קודאין. תרופות אלו עלולות להוביל לתופעות לוואי כגון בחילות, בלבול ועצירות.

חשוב לדעת כי בקרב 80-90% מהחולים עם פריצת דיסק, אי הנוחות והכאבים פוחתים בסופו של דבר עם הזמן. מנוחה ותרופות לשיכוך כאבים ללא מרשם מועילות במרבית המקרים. עם זאת, במידה וטיפולים אלו לא עובדים, כולל תרופות להרפיית שרירים או תרופות לכאב עצבי, ייתכן ויומלץ על זריקות סטרואידים ופיזיותרפיה, אשר עשויים להועיל גם הם[8].

טיפולים נוספים

הזרקת סטרואידים אפידורלית יכולה להתבצע תוך שימוש במחט עמוד השדרה בהנחיית רנטגן כדי לכוון את התרופה לרמה המדויקת של פריצת הדיסק. במקרה של פיזיותרפיה, תתבצע הערכה מעמיקה, אשר בשילוב עם אבחנת הרופא/ה, מכתיבה טיפול המיועד במיוחד למטופלים עם פריצת דיסק. הטיפול עשוי לכלול מתיחת אגן, עיסוי עדין, טיפול בקרח וחום, אולטרסאונד, גירוי שרירים חשמלי ותרגילי מתיחה[7].

ניתוח

רק כ-10% מבני האדם אשר סובלים ממצב של פריצת דיסק יזדקקו בסופו של דבר לביצוע הליך ניתוחי. סוגי הניתוחים המקובלים היום הם הסרת חלק מהעצם סביב פריצת דיסק ולהרחיב את תעלת עמוד השדרה; החלפת דיסק פגום בדיסק מלאכותי; איחוי עמוד השדרה על-ידי חיבור ישיר של שתי חוליות או יותר יחד כדי להפוך את עמוד השדרה ליציב יותר[2].

ניתוח עמוד השדרה מומלץ בדרך כלל רק לאחר תקופה של טיפול שמרני ללא הקלה על תסמינים, או לחולים שחווים חולשת שרירים, קשיי הליכה ואובדן שליטה בשלפוחית ​​השתן או במעיים[7].

ההליך הנפוץ ביותר המשמש לטיפול בפריצת דיסק בודדת הוא כריתת מיקרו-דיסקקטומיה. ההליך נעשה באמצעות חתך קטן ברמת פריצת הדיסק ולעיתים כרוך בשימוש במיקרוסקופ. הליך ניתוחי זה דומה במהותו לניתוח גב פתוח להוצאת דיסק אשר מצריך הסרה של הדיסק והשברים הנוספים שמפעילים לחץ על עצב עמוד השדרה. הניתוח נעשה באמצעות חיתוך חלק של עצמות עמוד השדרה (החוליות) על מנת לקבל גישה אל הדיסק הפרוץ ואל העצבים הדחוסים שסביב לו. בניתוח זה המנתח/ת משתמשים במיקרוסקופ מיוחד או בעדשה מגדלת על מנת לבצע מספר חתכים קטנים בעור, בשרירים ובעצמות הנמצאים מעל לדיסק הפרוץ. השימוש בחתכים קטנים יותר ובהליך פולשני פחות ברקמות הסמוכות, מפחיתים את הכאב המלווה את תוצאת הניתוח ומצמצם משמעותית את זמן ההחלמה[4].

באופן כללי, התוצאות של ניתוח מיקרו- דיסקקטומיה הן בדרך כלל טובות. לאחר תקופת שיקום, מרבית החולים יכולים לחזור לפעילותם הרגילה. בדרך כלל התסמין הראשון שיחול בו שיפור הוא הכאב, לאחר מכן הוא שיפור בשרירים, בכוח, ולאחר מכן התחושה. לצד כל זאת, קיים סיכוי של 5% עד 10% לפריצת דיסק חוזרת[9].

לא תמיד ניתן למנוע פריצת דיסק, אך ניתן להפחית את הסיכון בדרכים הבאות[2]:

• טכניקת הרמה נכונה – לא לכופף את המותניים. במקום זאת יש לכופף את הברכיים תוך שמירה על גב ישר. יש להשתמש בשרירי הרגליים כדי לתמוך בעומס.
• שמירה על משקל תקין - משקל עודף מפעיל לחץ על הגב התחתון.
• יציבה טובה – מומלץ לתרגל כיצד לשפר את היציבה בזמן הליכה, ישיבה, עמידה ושינה. יציבה טובה מפחיתה את העומס על עמוד השדרה.
• מתיחות - חשוב לקחת הפסקות מתיחה במקרים של ישיבה ממושכת ולעתים קרובות.
• הימנעות מנעלי עקב - סוג זה של נעליים גורם להתעקמות של עמוד השדרה.
• פעילות גופנית סדירה – מומלץ להתמקד בפעילות שמחזקת את שרירי הגב והבטן כדי לתמוך בעמוד השדרה.
• הפסקת עישון - עישון יכול להחליש דיסקים ולהפוך אותם לפגיעים יותר לפריצה או לשבר.

פרט לתרופות ולטיפולים המוזכרים לעיל, ישנם מספר טיפולים אלטרנטיביים אשר יכולים להקל על האב, אך קודם יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת. הנה כמה דוגמאות לטיפולים אלטרנטיביים[5]:

קומפרסים של חום או קור - בתחילה, ניתן להשתמש בקירור של המקום כדי להקל על התפתחות דלקות. לאחר מספר ימים, ייתכן שיומלץ לעבור לחימום המקום, לצורך הקלה על הכאב.

כירופרקטיקה – במקרים של כאבים בינוניים בגב התחתון שנמשכים לפחות חודש, עשויים לעזור.

דיקור - למרות שהתוצאות בדרך כלל מינוריות, במקרים מסוימים דיקור עשוי להקל על כאבי גב וצוואר כרוניים.

עיסוי - טיפול יכול לספק הקלה לטווח קצר לאנשים המתמודדים עם כאבי גב תחתון כרוניים. 

מקורות:

[1] https://orthoinfo.aaos.org/en/diseases--conditions/herniated-disk-in-the-lower-back/

[2] https://my.clevelandclinic.org/health/diseases/12768-herniated-disk

[3] /diseases/herniated-disk/

[4] https://orthoinfo.aaos.org/en/diseases--conditions/herniated-disk-in-the-lower-back/

[5] /diseases/herniated-disk/

[6] StatPearls Publishing; 2021 Jan-. Last Update: July 12, 2021. https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK441822/.

[7] https://www.aans.org/en/Patients/Neurosurgical-Conditions-and-Treatments/Herniated-Disc

[8] https://www.yalemedicine.org/conditions/herniated-disk

[9] https://my.clevelandclinic.org/health/articles/10874-spinal-decompression-surgery