מחלת RH של העובר

מהי מחלת RH של העובר?

על פני המעטפת של כדורית הדם האדומה מצויים חלבונים הקרויים אנטיגנים, המזהים את הכדורית כ- SELF, כלומר - שייכת לפרט, או NON-SELF, כלומר - שייכת לפרט אחר. המערכת החיסונית יודעת לזהות אנטיגנים פולשים ולייצר נגדם נוגדנים על מנת להרוס כל פולש לגוף. נוגדנים אלו נשמרים בזיכרון החיסוני של הפרט, כך שבמפגש הבא עם כדוריות שאינן שייכות לגופו, הגוף ייצר כמויות גדולות של נוגדנים אשר יהרסו את הפולשים במהירות וביעילות. מנגנון זה, המגן על גופינו, עלול להזיק לעובר.

כידוע, ההרכב הגנטי של העובר אינו זהה לזה של אמו, אלא הינו שילוב של תכונות מהאב ומהאם. לכן, כדוריות הדם העובריות יכולות להכיל אנטיגנים שונים מאלו של האם. אם כדוריות אלה תמצאנה את דרכן למחזור הדם האימהי, גופה ייצר נגדם נוגדנים והכדוריות יהרסו.

על כדוריות הדם האדומות סוגים רבים של חלבונים. אחד החשובים שבהם נקרא RH, משום שנמצא על קופים מסוג רזוס (RHESUS). אם ליולדת אין RH על הכדורית, אך לעובר שלה יש, ייתכן שכדורית דם עוברית תמצא דרכה לדם האימהי ותגרור תגובה חיסונית של היולדת כנגד ה- RH, המתפרש על ידי גוף היולדת כגורם זר.


במצב כזה, הנקרא ריגוש רזוס (RH ISOIMMUNIZAION) ייתכן כי הנוגדנים המיוצרים יחצו את השליה מהאם לכיוון העובר ויגרמו להרס של כדוריות עובריות רבות. התוצאה עלולה להיות הרת אסון – אנמיה עוברית קיצונית, הרס של הכבד והטחול, או הצטברות של פיגמנט צהוב מזיק הנקרא בילירובין. הסכנה לאנמיה קטנה בהריון הראשון ועולה משמעותית עם כל הריון.

עוברים לאימהות בעלות נוגדנים נגד חלבוני כדוריות דם אדומה חשופים לאנמיה. לכן, יש צורך באיתור המצב בתוך הרחם. את היולדות שייצרו נוגדנים מזהים על פי בדיקת דם הנקראת קומבס לא ישיר.
ישנן כמה שיטות לאיתור אנמיה עוברית. בעבר, היה נהוג לבצע דיקורי מי שפיר חוזרים ולבדוק הימצאות של הפיגמנט הצהוב בילירובין במי השפיר. הפעולה היתה פולשנית וכרוכה באובדני הריון. כיום, המעקב הוא סונוגרפי בלבד ולא מסוכן.


מסתבר כי אנמיה חמורה מתבטאת בשינוי במהירות הזרימה בכלי הדם העובריים ועל כן דוגמים כלי דם מוחי קל לאיתור בסונר ובודקים את מהירות זרימת הדם בו על ידי אפקט דופלר. הבדיקה קרויה MCA-PSV. מעמידים את מהירות הזרימה בטבלאות ואם היא חריגה, יש חשש לאנמיה. במקרים אלו, השלב הבא הוא דיקור חבל הטבור העוברי ובדיקת רמת ההמוגלובין בעובר, בדיוק כפי שנעשה בספירת דם בבוגר.


טיפול

במידה וקיימת אנמיה עוברית מוכחת, ניתן לבצע עירוי של דם אימהי לעובר. דם זה יאפשר העברת חמצן לרקמות העובר מבלי להיהרס על ידי הנוגדנים האימהיים אשר חצו את השליה. ניתן לחזור על העירוי כמות רבה של פעמים עד ללידה וכך להציל את העובר. במקרים מסוימים, ניתן אף למנוע את יצירת הנוגדנים על ידי היולדת עוד טרם הרס הדם העוברי, על ידי עירוי של תרופה יקרה, הקרויה אימונוגלובין (IV-IG). 

מעקב הריון עם חשש ל- RH של העובר

בדיקת קומבס לא ישיר היא חלק מבדיקות הסקר הנערכות בתחילת ההיריון. אם הבדיקה חיובית, משמע כי היולדת יצרה נוגדנים נגד חלבוני כדוריות דם השונים מהחלבונים שלה עצמה. כעת יש לעקוב אחר רמת (טיטר) הנוגדנים אחת לשבועיים-שלושה על מנת לוודא שהם נותרים ברמה נמוכה. הרמה נמדדת בכפולות של 2, כלומר: רמה נמוכה מאד 1:1, רמה נמוכה 1:2, רמה מעט גבוהה יותר 1:4, בינונית 1:8 וכן הלאה. אם רמת הנוגדנים עולה מעבר ל- 1:16, יש לבדוק האם העובר אנמי. בדיקת זו נעשית על ידי מעקבי זרימת דם מוחית - MCA PSV. במידה ועולה חשד לאנמיה עוברית באמצעות בדיקת דופלר, יש להפנות למרפאת בית חולים על מנת להיערך לבדיקת דם עוברית ולעירוי דם אימהי לעובר.


מלבד RH, ישנן קבוצות חלבונים נוספות העלולות להוביל למצב דומה. החמורה שבהן נקראת K (קיצור של KELL). בכל תבחין קומבס חיובי יש להיוועץ ברופא הנשים ולעיתים קרובות ברופא המומחה להריון בסיכון.