המתת חסד – הצעת החוק

הצעת החוק בנושא המתת חסד מבקשת לאפשר לחולים סופניים לקבל טיפולים מקצרי חיים. מהם הטיעונים העיקריים בעד ונגד החקיקה? ואיפה שאר העולם בנושא?

המתת חסד היא נושא מורכב ביותר שטמונות בו שאלות מוסריות ממדרגה ראשונה. במשך שנים, סוגיה זו לא הוסדרה כלל בספר החוקים הישראלי. למעשה, המחוקק לא התמודד עם הדילמות המוסריות הקשות שטמונות בשאלת "סוף החיים". למשל, האם יש לכבד רצונו של חולה להפסיק לקבל טיפולים רפואיים? כיצד ניתן לברר את רצונו של החולה באופן וודאי? מתי רופאים רשאים לנקוט בפעולות בנושאים אלה? האם בני המשפחה של החולה יכולים לאשר או להתנגד? וכד'. 

חוק החולה הנוטה למות

אחד החוקים המשמעותיים ביותר בנושא זה הוא חוק החולה הנוטה למות, שפורסם בדצמבר 2005 (ונכנס לתוקפו כשנה לאחר מכן). חוק החולה הנוטה למות נולד לאחר דיונים מעמיקים שנערכו במסגרת וועדה ציבורית שמונתה בשנת 2000 ובראשה פרופ' אברהם שטיינברג (נוירולוג ילדים, מנהל היחידה לאתיקה רפואית בבית החולים שערי צדק בירושלים וחתן פרס ישראל לספרות תורנית).

בהתאם לכובד משקלן של הסוגיות אשר הונחו בפתחה של הוועדה, הדיונים התנהלו במעמד של 59 בכירים מומחים בעלי ניסיון רב בתחומי הרפואה, העבודה הסוציאלית, הפילוסופיה, ההלכה היהודית, הסיעוד, האתיקה, המשפט ותחומים משיקים נוספים. 

החוק הקיים

כיום, חוק החולה הנוטה למות קובע כי אדם אשר נתון במחלה סופנית רשאי לוותר על המשך הטיפולים הרפואיים (אשר מאריכים את גסיסתו ומלווים בייסורים מתמידים, נפשיים ופיזיים). למשל, החוק מתיר לרופאים שלא לחבר חולה למכונת הנשמה. על מנת לעמוד בדרישות החוק, הרופאים חייבים לוודא שמתקיימים שלושת התנאים הבאים:

- מחלה חשוכת מרפא מייסרת את חיי החולה

- ימיו של החולה ספורים

- החולה הביע את בקשתו שלא לקבל טיפולים רפואיים מתוך גמירות וצלילות דעת

לכאורה, מדובר באיזון ראוי בין קדושת החיים וכבוד האדם וחירותו. עם זאת, כעת הצעת חוק חדשה מבקשת להכניס תיקון לחוק החולה הנוטה למות, באופן שיאפשר לחולים סופניים לקבל גם טיפולים רפואיים מקצרי חיים. פעולה אשר מוגדרת בדברי ההסבר להצעת החוק באופן הבא: "לממש את זכותם האנושית והאזרחית הבסיסית למוות מוקדם וגואל". 

הצעת החוק החדשה

כיום, החוק הישראלי אינו אוסר על אדם להתאבד. עם זאת, כאשר אדם מקבל "סיוע" להתאבדות מצד גורם חיצוני (בן משפחה, רופא, קרוב) אותו אדם עלול לעמוד לדין פלילי בגין מעשיו. במסגרת הצעת החוק החדשה, שהוגשה על ידי ח"כ עופר שלח (יש עתיד), נטען כי יש להוסיף לחוק החולה הנוטה למות אפשרות לבקש גם תהליכים רפואיים מקצרי חיים במקרים קיצוניים של ייסורי מחלה חשוכת מרפא. 

הצעת החוק של ח"כ שלח מבקשת להכיל על החוק הישראלי את המודל שנוסה בהצלחה במדינת אורגון. דהיינו, להתיר גם בספר החוקים הישראלי "מוות במרשם רופא". יצוין כי לא מדובר בפעם הראשונה בה הצעת חוק מסוג זה עולה לסדר יומה של הכנסת. למעשה, הצעות זהות הוגשו גם בעבר. לדוגמא, בשנת 2011, הוגשה הצעה דומה בעיקרה על ידי ח"כ חיים אורון (מרצ). 

המודל האמריקאי

ישראל אינה המדינה הראשונה במערב אשר דנה בסוגיה. למשל, במדינת אורגון בארה"ב נערכו בשנים 1994 ו- 1997 משאלי עם אשר עסקו בנושא הזכות למות בכבוד. בעקבות תוצאות משאלי העם הוחלט להכניס המתות חסד לספר החוקים של המדינה הצפון-מערבית בארה"ב. החוק נכנס לתוקפו בשנת 1998 ומאז מתיר מוות בסיוע רופא. חשוב להדגיש, כי גם כאן יש להוכיח קיומם של תנאים מחמירים מאד ומוגדרים היטב. חוק דומה התקבל בשנת 2008 גם במדינת וושינגטון, ובשנת 2013 במדינת וורמונט. 

כמה עובדות מעניינות על המודל האמריקאי:

- סיבת המוות של החולה לא נרשמת כ"התאבדות" אלא כ"מוות טבעי" כתוצאה ממחלתו הראשונית. 

- בין השנים 1998-2012 ניתנו באורגון 1,050 מרשמים בחסות החוק. עם זאת, רק 637 חולים נטלו את המרשם. 

- מדי שנה, ניתנים באורגון כ- 70 מרשמים בממוצע (מדובר במדינה בת 7 מיליון תושבים). מספר החולים אשר בוחרים לנצל את המרשם עומד על 40 חולים בממוצע לשנה. למעשה, מדובר רק ב- 0.4% מכלל המיתות במדינה.

- גילם הממוצע של החולים שנוטלים את המרשם הוא 74. החולה הצעיר ביותר אשר פנה לקבלת מרשם היה בן 42. המבוגר ביותר היה בן 96. 

- בין הסיבות שהוזכרו על ידי החולים שביקשו את המרשמים ניתן למצוא בעיקר שיקולים רגשיים ופיזיים. אף אחד מהחולים לא ציין מצב כלכלי בגין המחלה הסופנית כעילה להגשת הבקשה. 

- מספר המרשמים שניתנים מדי שנה על ידי רופאים באורגון נמצא בעלייה. עם החלת החוק, בשנת 1998, ניתנו במדינה 23 מרשמים. בשנת 2007, עמד מספרם של המרשמים על 85, ובשנת 2012 ניתנו 115 מרשמים. 

- 80% מהחולים שביקשו את המרשם הרפואי סבלו ממחלת הסרטן. 

בעד ונגד החוק

ואכן, הצעת החוק הולידה התנגדויות רבות מצד גורמים שונים במרחב הפוליטי. השר לאזרחים ותיקים, אורי אורבך (הבית היהודי), הגדיר את החוק כ"חוק חיסול חולים סופניים" וציין כי זוהי הצעת חוק קשה אשר מסתתרת תחת "טיעונים הומניים לכאורה". לדבריו של השר אורבך הצטרף גם ארגון הרבנים הציוני - דתי צהר, אשר שלח לחברי וועדת השרים לענייני חקיקה נייר עמדה בנושא. רבני צהר הדגישו במכתבם כי אין הרבה סוגיות בהלכה היהודית בהן הדעות הן כה ברורות וחד משמעיות כמו בנוגע להמתות חסד. 

מנגד, החוק זוכה כאמור לתמיכה רחבה מצד גורמים מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל. על הצעת החוק של ח"כ עופר שלח, חתומים חברי כנסת מימין ומשמאל כגון קארין אלהרר (יש עתיד), דוד צור (התנועה), יריב לווין (הליכוד - ביתנו), מיקי רוזנטל (עבודה) ונחמן שי (עבודה).

על התומכים נמנים גם בכירים בעולם הרפואה. ביניהם יו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית, פרופ' אבינועם רכס, שהתראיין בנושא לאתר ynet ואמר (על בסיס דעתו האישית בלבד, יש לציין) כי הוא סבור שמוטלת על החברה חובה לאפשר לחולים סופניים לסיים בשקט את חייהם, במיוחד כאשר אבדו הסיכויים לרפא את החולה, וצפויים לו רק ימים ארוכים וקשים של סבל וייסורים.