הפגיעה הרגשית בשורדות תקיפה מינית

יחד עם ההכרה בעוצמת הפגיעה שעלולה לגרום תקיפה מינית, עולה שאלה נוספת בנוגע לעמידותן (resilience) של נשים שחוו פגיעות מיניות קשות אך עדיין מצליחות לשרוד מבחינה רגשית. ישנה מחלוקת לגבי מושג העמידות בקרב נפגעות תקיפה מינית כיוון שחלק מהמחקרים בתחום זה מתמקדים בהיבט התפקודי וחלקם מתמקדים בהיבטים רגשיים, מיניים ובין אישיים. על אף חוסר האחידות של הגדרת המשמעות של העמידות, ישנה הסכמה בנוגע לקיומם של 'גורמים מגנים' (protective factor) שמצמצמים את ההשפעה שיש לפגיעה על חייה של הנפגעת. סקירת ספרות המתבססת על סקירת מחקרי מטא-אנליזה מעלה מספר גורמים מגוננים המשפיעים על התפתחותה של עמידות.

מאפייני הפגיעה

מאפייני הפגיעה המינית כוללים היבטים כמו הגיל בו התרחשה הפגיעה, משך הזמן של הפגיעה ואופי הקשר עם התוקף. McClure at al, 2008 מצאו במחקרם במפתיע כי למאפייני הפגיעה וחומרתה ישנה השפעה נמוכה באופן יחסי (כ-3%) על התוצאות הפסיכולוגיות שמייצרת ההתעללות. זאת בניגוד למחקרים שפורסמו בעבר והצביעו על חומרתה של ההתעללות ועל השימוש בכוח במהלכה כעל גורמים בעלי השפעה חשובה על תוצאותיה. לטענתם של McClure at al (2008) ההשפעה של אופי הקשר עם התוקף הינה שנויה במחלוקת: חלק מהמחקרים מראים שלפגיעה מינית בתוך המשפחה יש את ההשפעה המזיקה ביותר, אך לפי מחקרים אחרים אין הבדל משמעותי בין ההשפעות של פגיעה מינית המתרחשת מחוץ למשפחה או בתוכה. גם ההשפעה של הגיל בו התרחשה הפגיעה שנויה במחלוקת, כאשר ישנם מחקרים הטוענים כי ככל שהגיל שבו מתרחשת הפגיעה צעיר יותר כך יש לה השפעה גדולה יותר, אך מחקרים אחרים טוענים שההיפך הוא הנכון. עם זאת, McClure at al (2008) טוענים כי בדיקה יסודית של המחקרים העלתה שהיבטים שונים של עמידות נבחנו בהם, מה שמקשה על ההשוואה ביניהם.

Afifi & al (2011) ערכו מטא אנליזה שבה נמצאו תכונות אישיות שונות שהשפיעו לטובה על קיומה של היכולת לפתח עמידות, וכך להתמודד עם הטראומה שנגרמה מהפגיעה המינית. בין הגורמים הללו נכללים ערך עצמי חיובי, מיומנויות שליטה וויסות עצמי טובות ומזג (טמפרמנט) נוח. מחקרים שונים בחנו את עוצמתה של אינטליגנציה כגורם מגן, אך תוצאותיהם לא עקביות: בחלק מהמחקרים נמצא כי אינטליגנציה גבוהה נמצאת במתאם עם עמידות אך חלקם לא תמכו בקיומו של קשר זה.

גורמים משפחתיים-סביבתיים

גורם שהשפעתו על העמידות וההתמודדות המוצלחת אינה מצויה במחלוקת הוא תמיכת המשפחה והסביבה. נפגעות ממשפחות יציבות ובעלות רמה גבוהה של לכידות נמצאו כעמידות יותר בפני תוצאות שליליות, ונפגעות שבאו מבתים המאופיינים בהיעדר לכידות וקיימים בהם קונפליקטים קשים היו פגיעות יותר להשפעות השליליות בעקבות הפגיעה המינית.

מערכות יחסים קרובות וחיוביות עם בני המשפחה נמצאו כגורם משמעותי ביותר עבור ההתמודדות עם הפגיעה המינית. באופן ספציפי, תמיכת המשפחה לאחר גילוי הפגיעה המינית, בניגוד להכחשתה או להאשמה של הנפגעת, נמצאה כמשפיעה באופן חיובי ומשמעותי על העמידות של הנפגעת. היכולת של הנפגעת לשנות את תפיסתה לגבי 'סיפור הפגיעה' ולבצע re-framing שיביא להתבוננות אופטימית נמצאה גם היא כתורמת להתמודדות חיובית. בכדי שמצב זה יתרחש בגילאים הצעירים ישנו צורך בקיומה של מערכת משפחתית תומכת. 

 

סיכום

לצד המחקרים המצביעים על ההשפעות הקשות של פגיעה מינית בגיל הילדות, ישנו גוף מחקרי הולך וגדל המתמקד בעמידות ובכוחות המצמצמים את השפעתה של הפגיעה. אם משווים את מידת ההשפעה של גורמים אישיים, משפחתיים וגורמים שקשורים לפגיעה עצמה, א]שר להצביע על חשיבותה המרכזית של המערכת המשפחתית, ואופן התמודדותה עם הפגיעה. מידת השפעתם של אופי הפגיעה ושל תכונות אישיות שונות עדיין נמצאת במחלוקת. ממצאים אלו מדגישים את חשיבות העבודה המשפחתית-מערכתית במשפחות בהן ישנו ילד שנפגע מינית.

לצד הממצאים הללו, המתמקדים בגורמים המגנים בילדות ובגילאי ההתבגרות, מספר מחקרים מצאו גם גורמים משמעותיים המקדמים את ההסתגלות בבגרות אצל שורדות תקיפות מיניות. בין גורמים אלו נמצאים מערכת יחסים עם בן זוג תומך, היעדר פגיעות מיניות נוספות בבגרות, סביבת מגורים קבועה ויציבה וכן קשרים חברתיים חיוביים ומספקים.

כמובן, מידות העמידות שקיימות בילדות ובבגרות קשורות זו לזו, ומחקרים מראים שמרבית הנפגעות המפגינות עמידות פסיכולוגית בילדות יגלו עמידות רבה יותר גם בבגרותן. לצד זאת, קיומם של גורמים מגנים בגיל הבגרות לצד זאת שישנן ילדות ונערות המפתחות עמידות רק שנים רבות לאחר הפגיעה, הינם סיבות לאופטימיות, שמדגישה את החשיבות של הטיפול והעיבוד של הפגיעה לצד הקשיים הנלווים לה בבגרות.