לשמור על רוגע פנימי גם כשהכל סוער בחוץ: הרפיה והיפנוזה עצמית

המוח והגוף – מי שולט במי?

המוח שלנו שולט במידה רבה בגוף שלנו. המוח והגוף מקיימים מערכת יחסים מורכבת ומשמעותית, כאשר המוח הוא השחקן הראשי ביחסים מורכבים אלו. כשאנו עצובים או חרדים, למשל, קצב הלב שלנו עולה, וכשאנו לא רוצים לעשות משהו (כמו ללכת לבית הספר, לבדיקה מפחידה, או ליום קשה בעבודה), אנחנו יכולים לסבול פתאום מכאב גרון או כאב ראש.

רוב הזמן, המוח שלנו עסוק בוויסות של תהליכים גופניים ומיליארדי מסרים חשמליים ושליטה עליהם. כשאנו יושבים וקוראים ספר, למשל, המוח שלנו עסוק בוויסות המתח בשרירי הצוואר שלנו (מה שנקרא, טונוס השריר), כדי לאפשר לנו להחזיק את הראש מורם. בו זמנית, המוח שלנו קשוב גם לרמת לחץ הדם שלנו, קצב הלב, תהליכי העיכול, מנח של כל חלק בגוף שלנו על הכיסא, ובתיקון מתמיד שלו. 

בנוסף, המוח שלנו גם מווסת את טמפרטורת הגוף, קצב הנשימה, ספירה של הורמונים חשובים בדם, ותהליכי ייצור נוגדנים.

המוח גם "מתחזק" את הזיכרונות שלנו, מפרש את הקלט שאוספים החושים שלנו ומתרגם אותו ל'שפת המכונה' של המוח, קושר בין מידע חדש שמתקבל לכל הידע שאספנו עד לאותו רגע. ברור שהחיים שלנו לא יכולים להתקיים ולו לרגע אחד ללא מוח מתפקד. 

השליטה בידיים שלכם ברמה שלא דמיינתם

תהליכים רבים מתרחשים במוח באופן אוטומטי ושוטף, כך שאנו כלל לא מרגישים בהם. אנו מבחינים בשליטה של המוח על הזזת הידיים והרגליים, כי אנחנו מסוגלים להורות בעצמנו בצורה נשלטת על הרמת יד או בעיטה בכדור. אבל האם אנחנו מסוגלים להורות ולשלוט על הפרשת רוק? האטת קצב הלב? הגברת לחץ הדם? 

התשובה המפתיעה היא שבהחלט כן, אבל הדבר דורש אימון, בסופו נוכל לשלוט ברמת הכאב שאנו חשים, לחץ הדם שלנו, הרוק שאנו מפרישים מהפה ותהליכים רבים וחשובים נוספים.

איך אפשר להשיג שליטה כזו? באמצעות הרפיה או היפנוזה עצמית, ועל ידי הפעלת הכלי המופלא הקיים בכל אחד מאתנו - הדמיון.

לשלוט על הגוף בעזרת הדמיון

הדרך הפשוטה ביותר להסביר את השימוש בדמיון לשינוי המצב הגופני היא בעזרת דוגמה מעשית פשוטה: דמיינו לעצמכם שאתם נמצאים בביתכם, פותחים את דלת המקרר ומוציאים ממנו לימון טרי, חמוץ, עסיסי וריחני. דמיינו עצמכם אוחזים בלימון ומריחים אותו, חשים את קליפתו המחוספסת בידיכם. כעת דמיינו שאתם חותכים פלח מהלימון ומכניסים אותו לפיכם. הריח גובר ואתם מרגישים את נוכחותו של הלימון אפילו בעיניים. המשיכו לטעום את הטעם החמוץ של הלימון. דמיינו כיצד הוא מתגלגל בפיכם וכיצד הטעם החזק מציף את בלוטת הטעם שלכם. דמיינו את החמיצות החזקה של הלימון בפיכם ובבית הבליעה שלכם. אם יכולת הדמיון שלכם סבירה, קרוב לוודאי שיש כעת רוק רב בפה שלכם. 

במילים אחרות, לעתים הקשר בין המוח לגוף אינו ישיר כל כך, אלא "עקיף" ותלוי ב"השתלת" רעיון או דימוי בתוך הראש, המיתרגמים לביטוי גופני.

מהי הרפיה/היפנוזה עצמית ולמה זה טוב? 

על היפנוזה עצמית ישנה ספרות מקצועית ענפה ומומלץ ביותר ללמוד אותה בעזרת מטפל המוסמך לכך - מומחה להיפנוזה. חשוב לדעת, כי לפי החוק בישראל, אך ורק רופאים, פסיכולוגים מומחים ורופאי שיניים רשאים לרכוש מיומנות לעסוק בהיפנוזה וכל אחד מבעלי מקצועות אלה מורשה לעסוק בהיפנוזה אך ורק בתחומו שלו. חשוב לוודא כי המטפל שלכם אכן מוסמך ומורשה בתחום.

הרפיה מאפשרת לנו לבצע פעולות שלא מתאפשרות במצב נפשי או גופני אחר. הבולטת שבפעולות אלו היא מתן הוראות עצמיות חיוביות לגוף ולנפש שלנו. במצב של הרפיה או היפנוזה עצמית, אני יכול להגיד לעצמי, למשל, את המשפט: "כל יום אני מרגיש טוב יותר" ואף לחזור עליו. לאחר ההרפיה או ההיפנוזה העצמית, יש סיכוי טוב ש"נבואה" זו תגשים את עצמה. 

הרפיה היא דרך יעילה ביותר להגביר את השליטה שלנו על עצמנו, על גופנו ועל נפשנו. לפני 150 שנה, לפני שגילו את חומרי ההרדמה הרפואית, היו מבצעים ניתוחים משמעותיים בעזרת היפנוזה בלבד, ותתפלאו לשמוע כי גם היום, רופאי שיניים וגינקולוגים עושים שימוש בהיפנוזה לביצוע פעולות כואבות ללא שימוש בחומרי הרדמה. 

מה ההבדל בין הרפיה להיפנוזה?

ההבדל הבולט ביותר בין הרפיה להיפנוזה הוא התמקדותה של ההיפנוזה בתהליכים אוטומטיים. הפעולות שאנו מבצעים נחלקות לשני סוגים: רצוניות ולא רצוניות. דופק הלב והתכווצות שלפוחית השתן, למשל, הן פעולות לא רצוניות. הרמת יד או בעיטה בכדור הן פעולות רצוניות, ויכולות להיות יזומות או אוטומטיות: כשאנו מנופפים לשלום, הרמת היד היא רצונית, יזומה ונשלטת. לעומת זאת, כשאנו מניעים את הידיים לצדי הגוף בזמן הליכה, תנועת היד היא אוטומטית. 

בהיפנוזה מתמקדים בתהליכים אוטומטיים, אסוציאטיביים, ועושים שימוש בהשפעה האסוציאטיבית של רעיון מסוים. התופעות הגופניות או הנפשיות מתרחשות מעצמן. אם אבקש ממך: "עצום את עיניך", אבקש ממך לבצע פעולה רצונית. אם אגיד לך: "פקח את העיניים, שחרר את העפעפיים ואפשר לעפעפיים להיות רפויים ושלווים", תהיה זו הרפיה רגילה. לעומת זאת, אם אגיד לך: "מקד את מבטך בנקודה מסוימת. ככל שעינייך נהיות עייפות, כך גם העפעפיים הולכים ונסגרים, בעצמם, הולכים ונהיים כבדים, עצומים, העפעף העליון מתקדם לקראת העפעף התחתון", תהיה זו היפנוזה.

מה קורה בתהליך ההיפנוטי?

התהליך ההיפנוטי מורכב מארבעה שלבים עיקריים:

1)   שלב האינדוקציה - שלב זה מאופיין בריכוז, התכנסות ורגיעה. במהלכו, מבוצעת פעולה שבסופה נכנסים לתהליך ההיפנוטי. היא מסתיימת לרוב בעצימה הדרגתית של העיניים. 

2)   שלב ההעמקה - ההעמקה מתבצעת על ידי שיטות כמו ספירה לאחור ממאה עד אפס. בזמן הספירה נאמר לעצמנו 'בלב' משפטים המחזקים את התהליך, כמו "ככל שהספירה מתקדמת התהליך מעמיק, כבדות נעימה הולכת ומתפשטת בכל חלקי הגוף".

3)   שלב העבודה ההיפנוטית הממשית - בהתאם לצורך, העבודה נעשית בעזרת דמיון מודרך או על ידי יצירת תופעות גופניות כמו אי רגישות לכאב.

4)   שלב ההתעוררות - חזרה למצב של ערנות, הן במובן התודעתי והן במובן של מדדים פיזיולוגיים. הדבר נעשה באופן הדרגתי (אך מהיר יותר משלבי הכניסה).

איך מתחילים?

כדי להיעזר בהרפיה או בהיפנוזה עצמית למטרות חשובות אלו, עלינו להבין את עקרונות השיטות ולתרגל אותם. כך, אם מה שקראתם כאן נראה לכם רלוונטי עבורכם, השלב הבא הוא פנייה למטפל מוסמך בתחום אשר ידריך אתכם בשיטות עצמן. לאחר רכישת הכלים על ידי מטפל מוסמך, תוכלו לעשות בהם שימוש (חלקי לפחות) על עצמכם (באופן טבעי, לא באותו האופן בו מטפל מוסמך יבצע אותם).