טיפול בהיפנוזה (Hypnosis)

היפנוזה מאפשרת לאדם למקד את הקשב שלו באופן בררני כלפי עצמו, או כלפי סוגסטיות (קבלת רעיונות מבלי להעביר עליהן ביקורת הגיונית) הניתנות לו, עד כדי קבלת המציאות כפי שמוצגת לו על ידי אדם אחר ("המהפנט").

היכולת המוגברת להיענות לסוגסטיות מאפשרת להפיק תופעות שהיו סמויות ואשר דרכן ניתן לשנות את תפקודי המערכות השונות של האדם, נפשיות וגופניות כאחת. בין התופעות נזכיר הרפיה ורגיעה, יכולת לשינויים במערכות הפיזיולוגיות, שליטה בתחושת הכאב, העצמת הדמיון, רענון הזיכרון, נסיגה בזמן ובגיל, העלאת אירועים מודחקים למודעות ועוד.

בניגוד לדעות הרווחות בציבור, היפנוזה אינה מצב של תרדמה, או חוסר הכרה, או אובדן שליטה ואף לא מצב שבו אדם "חזק" שולט באדם אחר. כמו כן, היא אינה מעידה על "חולשה" באישיות המהופנט.

ההיפנוזה יכולה להתרחש באופן עצמוני או במתכוון על ידי האדם עצמו, לרוב, באמצעות אדם אחר (על ידי קשר בין-אישי או באמצעים אודיו-ויזואלים). היכולת להתהפנט קשורה כנראה לכישרון מלידה (ולהניעה) של האדם לחוות את החוויה ההיפנוטית, לכן היא שונה מאדם לאדם ובאדם עצמו במצבים שונים. נציין שבכל מצב היפנוטי, ישמור האדם על מערכת ערכיו ועל האמונות הפנימיות שלו, ולא יעשה דבר המנוגד להן. לרוב, יזכור האדם חוויות שעבר בהיותו בהיפנוזה.
היפנוזה היא כלי עזר טיפולי רב עוצמה בידי אנשי מקצוע בתחומי הרפואה, רפואת שיניים ופסיכולוגיה. עקב הכשרתם, השימוש בהיפנוזה על ידם, לרוב, נטול סכנות. רק לעיתים רחוקות ייתכנו השלכות, כמו מצבי רוח ומתח, מיחושים ושחרור רגשי עצמוני של חוויות מן העבר. מטפל מיומן יודע להתמודד בכגון אלה, או להשתמש בהשלכות במהלך טיפול.

ניצול ההיפנוזה על ידי מהפנטים בדרנים ו"מטפלים" הדיוטות יצר רושם מוטעה על ההיפנוזה כתופעה על-טבעית השייכת לעולם של מסתורין ומגיה. שימוש זה, גרם לא פעם לסיבוכים בריאותיים שדרשו התערבות טיפולית רפואית-פסיכיאטרית. מסיבה זו ב-1984 חוקק בישראל חוק האוסר שימוש בהיפנוזה למטרות בידור. החוק מתיר את העיסוק בה רק למומחים בהיפנוזה: רופאים, רופאי שיניים ופסיכולוגים שעברו הכשרה מתאימה וקיבלו רישיון ממשרד הבריאות לעסוק בהיפנוזה.