האם יש קשר בין בעיות שינה, השמנה ו-ADHD?

מחקרים רבים מצביעים על קשר בין הפרעות קשב וריכוז להפרעות שינה ואפילו להשמנת יתר. ממד נוסף להתבוננות בהפרעה שתופסת מקום הולך וגדל במציאות חיינו 

היא כבר הפכה לחלק מהחיים עבור מספר הולך וגדל של ילדים, מבוגרים ובני משפחותיהם, יש לה השפעות הרסניות על כושר הלמידה ועל התפתחות הקריירה, והיא נפוצה מאוד, ומתקבלת לעתים כמעט בשוויון נפש, אבל האם ייתכן שדווקא משום כך לא כולנו ערים תמיד להשלכות של הפרעת הקשב והריכוז כמעט על כל תחום מתחומי החיים? 

כיצד פועל המנגנון המקשר בין הפרעת קשב וריכוז לבין השמנת יתר, דיאטה והפרעות אכילה? הפרעת קשב וריכוז היא ביטוי קיצוני של נטייה הקיימת בכל אחד מאתנו. אחד ממנגנוני המוח קשור לתפקודו כמזהה גירוי מתמיד מסוג מסוים, ואליו יש לו נטייה להתמכר. זו נטייה טבעית ואופיינית של המוח, וכדי להימנע מכך אנו זקוקים לגירויים מסוגים שונים. כיום יש תמימות דעים בקרב המומחים שבהתנהגות נוירולוגית זו נעוץ הקשר ההדוק בין הפרעת קשב וריכוז (ADHD) לבין איבוד שליטה והתמכרויות בכלל. בנוכחות הפרעת קשב וריכוז אותן תופעות האופייניות כל כך למוח מוקצנות, ואפקט ההתמכרות נעשה חריף יותר.

לדוגמה, כשמוחו של אדם הלוקה בהפרעת קשב מזהה באוכל גירוי מעורר עבורו, הוא מייצר תחושות רעב בהיעדר גירוי משמעותי אחר, בלי קשר למצב הרעב או השובע שלו, וזו כבר התמכרות. במקרים אלה, עלולים לשכוח לאכול כשעסוקים בגירוי אחר או לחלופין להתקשות להפסיק לאכול בהיעדר גירוי אחר. הדבר גורם לאכילה מתוך שעמום, וכשהמצב הוא "אני אוכל כי אני משועמם", הדרך לאיבוד שליטה על המשקל ולהתפתחות השמנת יתר – קצרה.  

האם דיאטה תעזור? 

אין אדם שלא יתקשה להשליט על סדר יומו משמעת טוטאלית בתחום התזונה. על אחת כמה וכמה יתקשה בכך מי שלוקה בהפרעת קשב וריכוז. דפוסי חייו האופייניים של הלוקה בהפרעת קשב וריכוז הופכים כמעט כל ניסיון להשליט דיאטה סדורה לבלתי מעשי, ברוב המוחלט של המקרים. כל עוד לא יהיה זמין עבורו גירוי אמיתי אחר, דיאטה אינה פתרון משום שהיא מספקת תשובה לשאלה "מה אוכלים", בעוד שהשאלה המתבקשת היא "למה אוכלים". הדיאטה אינה משנה את הצורך הבלתי נשלט בגירוי המוכר והחיובי, אלא מנסה להילחם בו.  

בהקשר זה עומדת לרועץ גם הקיצוניות המאפיינת את המערכת הנוירולוגית בהפרעת קשב וריכוז, שכן הפרעה זו משתקפת בין השאר בקושי לתפקד במצבים מתונים, ובהתנהלות קיצונית בשיטת הכול או לא-כלום. לכן, אדם הלוקה בהפרעת קשב וריכוז המנסה להתגבר על חוסר שליטה באכילה, עלול להגיע למצב של אכילה בלי בקרה כלל, או מנגד ינסה לשלוט באופן מושלם באכילה, עד כדי מצבי קיצון של ניסיון להימנע לחלוטין מלאכול. את הגירוי במקרה זה הוא מספק למוחו על ידי התעסקות אין-סופית בדבר, המלווה במחשבות טורדניות לגבי מצבו ובהפחדה עצמית על מה יקרה אם יאכל. כל זאת, מתוך חרדה עצומה ממצב של איבוד שליטה. כך מתפתחת עד מהרה הפרעת אכילה.  

לעומת זאת, יש גם לא מעט בעלי הפרעת קשב וריכוז, המצויים אמנם על אותה סקאלה, אך מצבם הפוך: מנגנון הרעב במוחם מדוכא, והם אינם יודעים כלל אם הם רעבים. הם אוכלים כבדרך אגב ובחוסר סבלנות מופגן לישיבה לשולחן האוכל, אלא אם כן יש שם תעסוקה נוספת המשמשת גירוי משמעותי עבורם, כגון חברת אנשים אחרים או טלוויזיה. אנשים אלו רזים מאוד בדרך כלל, וכילדים – הם אינם מוצאים עניין באוכל, עד כדי הימנעות מאכילה שנעשית לעתים נושא השיחה המרכזי סביבם, כשלמעשה מדובר בתסמין בלבד לבעיית קשב וריכוז שעדיין לא אובחנה. מוחם מתייחס לאוכל כאל עוד מטלה משעממת, נטולת גירוי, והם אוכלים בלית ברירה, רק על מנת "לתדלק".

לכן, המלצתי היא לראות בכל עניין הפרעות האכילה בכלל וההשמנה בפרט "קצה קרחון" של בעיה אחרת, ולעודד את הסובלים מתופעות אלה להגיע לאבחון רפואי מקיף כדי לשלול או לאמת הפרעת קשב וריכוז. כדאי לדעת כי כל התסמינים שתוארו ואחרים המאפיינים הפרעות קשב וריכוז יכולים להיות תסמינים של הפרעות אחרות, ולכן חשוב לאבחן את הבעיה בכלים המקצועיים הקיימים כיום. 

הקשר בין הפרעת קשב וריכוז להפרעות שינה – איך זה עובד באמת?

הקשר ההדוק בין הפרעת קשב וריכוז להפרעות שינה נחקר ואומת, ומתברר שהפרעה זו, המשתקפת בלימודים, בעבודה ובקריירה, שולטת גם בדפוסי השינה של הלוקים בה. עד כמה היא מנהלת את הסובלים ממנה – בזה דובר רבות, כמעט בכל ממד והקשר, מתוך התמקדות בשעות היום. כאן נתמקד בשאלת ההתנהלות הלילית של הסובלים מההפרעה. 

בקרב הסובלים מהפרעת קשב וריכוז נמצא שכיחות הפרעות שינה בשיעור גבוה יותר. הקשר הזה בין שתי ההפרעות הוא דו-סטרי, ובקרב הסובלים מהפרעות שינה נמצא יותר בעלי הפרעות קשב וקשיי ריכוז.

מצב שכיח מאוד הקשור בגירוי הנוירולוגי הוא המקשר בין שתי התופעות:  הפרעת הקשב מתאפיינת בצורך בגירוי רב, ולמעשה התנהלות אורח חייהם של הלוקים בה מוכתבת במידה רבה ממצב הגירוי בסביבה. בהינתן גירוי כזה, הם נמשכים לעשייה ואף מתקשים להפסיקה, ולהפך – אם אין מדובר במשימות הכרוכות מבחינתם בגירוי – הם יתקשו מאוד להתגייס לביצוען. ונכון, כולנו מחפשים גירוי מכל סוג שהוא, זו נטייתו הבריאה והטבעית לחלוטין של המוח, אבל ההפרעה מתבטאת בקיצוניות הצורך בגירויים חריפים ומיידיים.

כך לדוגמה, לצורך התכנסות לקראת שינה בלילה והירדמות, יש להתנתק בהכרח מפעילויות היום עתירות הגירויים בדרך כלל, בייחוד בשעות שלפני השינה. בנקודה זו – בעלי הפרעת קשב וריכוז יתקשו מאוד להתנתק. 

למעשה, הסובלים מהפרעות קשב, בכל גיל, אינם יודעים להרדים את עצמם. מבחינה קוגניטיבית, בניסיון להשרות על עצמם שינה, הם מביאים על עצמם ערנות, שכן במוחם מתרחשת פעולה הפוכה. כך לדוגמה, ילד הסובל מהפרעות קשב וריכוז ירגיש עוררות בכל פעם שהוא חושב על הירדמות, משום שמוחו רוצה להתעורר, ודעתו מוסחת בכל פעם מחדש לביצוע פעולות אחרות, במקום להתכנס למצב של שינה. קושי זה הוא כר נרחב ומצע פורה להתפתחות פחדים מעוררים, המערערים את שלוות הנפש, בכל פעם שמנסים להירדם. הדבר עלול להתבטא במצבים שהאדם מתהפך שעות ארוכות עד להירדמות, דבר שיגרום לו לדחות את הכניסה למיטה ולהימנע משינה, עד שיחוש שהוא ממש "מתמוטט מעייפות".

מכאן שאדם הלוקה בהפרעת קשב וריכוז יפתח הרגל לצבור עייפות קיצונית לפני שייכנס למיטה, כהתניה להירדמות. כך, עד מהרה, דפוסי השינה שלו נעשים בלתי עקביים ותלויים לחלוטין במצבו הנוירולוגי המשתנה. דפוסים אלה שאינם קבועים עלולים להגיע לידי כאוס מוחלט, ובעקיפין, מובן שהדבר פוגע בתפקוד היומיומי – אם בעבודה ואם בלימודים, ואפילו בפעילויות הפנאי – עד כדי פגיעה ביכולת ההשתכרות ובכל ממד אחר הקשור בתפקוד היומיומי, כמבוגר. אדם המתקשה להירדם נמצא בסיכון של חסך בשעות שינה וצבירת עייפות מתמשכת. 

בעלי הפרעת קשב וריכוז עלולים להתאפיין במצב מתמיד של עייפות מחוסר שינה, דבר שיש בו כשלעצמו להחמיר מאוד את הפרעת הקשב שלהם, שכן נדרש גירוי ברמה הולכת וגוברת על מנת להתגבר הן על הפרעת הקשב והן על העייפות. כך עלול להיווצר מעגל שלילי בין הפרעת הקשב והריכוז להפרעת השינה.  

לכן, מומלץ לסובלים מהפרעות שינה שלא להתעלם מהאפשרות ששורש הבעיה הוא בהפרעה מסוג קשב וריכוז, אם כי יש אתגר גם בעצם ההגעה לאבחון רפואי מקיף במכון המתמחה בקשת ההפרעות של קשב וריכוז כדי לברר עם מומחה אם מקור הבעיה הוא בהפרעות אלה.  

הבעיה היא בתסמינים 

נראה שאחת הבעיות בנוגע להפרעת קשב וריכוז היא בעצם הקושי לאבחן על סמך תסמינים בלבד. הסיבה היא שקשת התסמינים האופיינית להפרעת קשב וריכוז עלולה להיות שיקוף של מגוון בעיות אחרות, ומכאן שלא תמיד מי שסובל מתסמינים האופייניים להפרעת קשב וריכוז אכן לוקה בה, אלא ייתכן שהוא לוקה דווקא בהפרעה אחרת, או שנוסף על הפרעת הקשב והריכוז יש אבחנות נוספות שרלוונטיות לגביו. זאת הסיבה לחשיבות המיוחדת של האבחון. מעבר לעובדה שמדובר בצעד ראשון לטיפול בבעיה, ייתכן שיתברר כי הנבדק כלל אינו לוקה בהפרעה, למרות התסמינים האופייניים, ולמעשה הוא זקוק לטיפול מסוג אחר לגמרי. במקרים אלה ייבדקו כיוונים אחרים כדי להגיע לאבחנה מדויקת, וייתכן שייקבע בהתאם טיפול שונה לחלוטין. לכן חשוב מאוד לעבור את תהליך האבחון, ולו כדי לשלול קיומה של הפרעת קשב וריכוז.