המחלה שגורמת לאובדן ראייה בגיל 50

היא מתחילה בעין אחת, ותוך זמן קצר גורמת לאובדן ראייה בשתי העיניים: ניוון מקולרי גילי (נמ"ג) היא הסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה בקרב בני 50 ומעלה. כיצד תדעו אם אתם סובלים ממנה והאם ניתן למנוע את ההידרדרות? מדריך מיוחד

היא הסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה חמור בקרב בני 50 ומעלה בעולם המערבי, ושכיחותה עולה ככל שמזדקנים: נמ"ג - ניוון מקולרי תלוי גיל (ARMD) היא מחלת עיניים שהופכת לנפוצה יותר ויותר ככל שאוכלוסיית העולם מזדקנת. שבעה עד 10 אחוזים מבני 65 ומעלה סובלים מהמחלה, ובקרב בני ה-80 ומעלה עולה השיעור עד ל-20 אחוזים.

במצב הקשה ביותר של ניוון המקולה נהרסת וראייתו המרכזית של החולה נפגעת באופן קשה. במקרה זה הראייה ההיקפית נותרת פעילה, כך שאין מצב של עיוורון מוחלט, ובעזרת ציוד אופטי מיוחד ניתן לראות טוב יותר, אולם החולה מוגבל מאד בפעולות יום-יומיות, ביניהן  נהיגה, צפייה בפרטים קטנים במחשב ובטלוויזיה וכמובן בקריאה.

מלבד הגיל, גורמי הסיכון למחלה הם תורשה, עישון (המגביר את הסיכון ללקות בה פי שלושה) וכן עור ועיניים בהירים.

כיצד מאובחנת המחלה?

אבחון המחלה מבוסס על בדיקת קרקעית העין על ידי רופא העיניים וכן על ידי שימוש בצילומי עזר משני סוגים:  Florescein Angiography, צילום עם הזרקת חומר ניגוד, ו-Optical Coherence Tomography, שיטת הדמייה חדשה יחסית ובטוחה לחלוטין.

מהם הסימנים למחלה?

הסימן הראשון לניוון הרשתית הוא נקודות צהובות באזור המקולה, הנראות בברור בבדיקת רופא עיניים. שלב זה קרוי נמ"ג יבש. יותר מ-90% מהסובלים מהמחלה יישארו בשלב זה, אך בקרב כ-10% היא תתקדם לשלב הרטוב, המאופיין בצמיחה של כלי דם בלתי תקינים, הגדלים ומתפרצים דרך קרעים בשכבות הפנימיות של הרשתית.

איזו השפעה יש למחלה על ראייתו של החולה?  

המחלה משפיעה על הראייה בכמה אופנים. ראשית, יש ירידה בחדות הראייה, המתבטאת בטשטוש וערפול. בנוסף ישנו "כתם עיוור" בשדה הראייה, כלומר אזור בשדה הראייה שחסום לחולה. ישנה גם ראייה מעוותת של קווים, אובייקטים וטקסטים וירידה ברגישות לניגודיות (קונטרס), מה שגורם לכך שהצבעים נראים דהויים, וכן יש הסתגלות איטית מאוד למעבר מחושך לאור, ולהיפך.

מהו הטיפול במחלה?  

הטיפול במחלה נעשה על פי הסוג שלה:

ניוון מקולרי גילי יבש: היו ניסיונות שונים לטיפול אקטיבי במצב זה, אשר לא הוכיחו עצמם. כיום מטרת הטיפול המקובלת בשלב זה היא להקטין את הסיכוי למעבר לנמ"ג רטוב. תוצאות של מחקר בינלאומי מצאו כי הסיכוי לפתח את המחלה קטן ב-25% כאשר החולים מטופלים בשילוב של הוויטמינים E, C, בטא-קרוטן ואבץ. בחולים ללא ניוון רשתית או עם ניוון רשתית מוקדם התוספים לא הביאו תועלת משמעותית.

ניוון מקולרי רטוב: המטרה העיקרית של הטיפול בשלב זה היא לשמור על חדות הראייה ולהקטין את הסיכוי לירידה נוספת בראייה לזמן ממושך ככל האפשר באמצעות הרס כלי הדם הלא תקינים. כיום ישנם שלושה טיפולים עיקריים אשר הוכחו כיעילים לצורך זה:

1. התרופות החדשות: הטיפול החדיש ביותר הוא בתרופות מקבוצת  ANTI-VEGF,והידועות שבהן הן אווסטין, לוסנטיס ואייליה, אשר נוגדות לפעולה של החומר הדרוש לצמיחת כלי הדם הפתולוגים ברשתית. התרופות מוזרקות לתוך חלל הזגוגית בעין החולה בכל ארבעה עד שישה שבועות, במטרה למנוע צמיחת כלי דם.

2. טיפול בלייזר: בעבר נעשה שימוש נרחב בלייזר, אשר התאים רק לחלק קטן מהחולים, אצלם ריכוז כלי הדם החולים היה פחות קרוב למרכז הראייה. כיום השימוש בלייזר לרשתית במחלה זו נעשה רק במקרים נדירים ביותר.

3. טיפול ב-PDT: הטיפול ב-PDT, טיפול פוטודינמי עם וורטפורפין, נעשה על ידי לייזר בעל אורך גל מסוים והוכח כיעיל בהקטנת הסיכוי לאיבוד ראייה בחולים מסוימים עם ניוון הרשתית. אחרי טיפול כזה הראייה עדיין מתדרדרת, אך הקצב שלה מועט. כיום כבר כמעט ולא נעשה שימוש בטיפול זה לנמ"ג רטוב, מלבד מקרים בודדים ומיוחדים. הטיפול אושר בארץ לרוב סוגי הנמ"ג היבש וכלול בסל הבריאות.

האם ניתן למנוע את התפתחות המחלה? 

חשוב ביותר לזהות התפתחות של כלי דם חולים מוקדם ככל האפשר, מאחר והמחלה מתקדמת לכיוון מרכז הראייה וגורמת לאיבוד ראייה במהירות גדולה יחסית. עלייה במודעות למחלה ולבדיקות לגילוי מוקדם יכולה לסייע בטיפול.

היות ובמקרים רבים כאשר ישנה עין אחת "טובה" היא מסוגלת לפצות ולהסוות את התפתחות ההפרעה בראייה בעין השנייה, בני 50 ומעלה צריכים לעבור בדיקת ראייה בשתי העיניים בנפרד ובדיקת רשתית לאחר הרחבת האישונים.