סרטן הערמונית: תמיד צריך טיפול?

הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים, אך במקרים רבים הוא כלל לא דורש טיפול. מי נמצא בקבוצת הסיכון ומהם סימני האזהרה? מדריך מיוחד

בלוטת הערמונית (פרוסטטה) היא איבר בעל אחד התפקידים החשובים בפוריות הגבר. זוהי בלוטת מין זכרית בגודל של שלושה-ארבעה סניטמטרים הממוקמת במוצא שלפוחית השתן, בקדמת פי הטבעת. בבלוטת הערמונית נוצר רוב נוזל הזרע ודרכה עוברת השופכה.

סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים, בעיקר בני 60 ומעלה. הוא גורם המוות הרביעי בשכיחותו בגברים בישראל, ובכל שנה מתים ממנו מעל 300 ישראלים, מתוך 22 אלף גברים חולים. הבשורות הטובות הן שסיכויי ההחלמה שלו גבוהים ביותר. 

מי נמצא בקבוצת הסיכון?

גורם הסיכון המשמעותי ביותר הינו היסטוריה משפחתית של סרטן הערמונית בבני משפחה מדרגת קרבה ראשונה. הסיכון עולה בצורה משמעותית ככל שישנם יותר קרובי משפחה אשר חלו במחלה וככל שממוצע גיל החולים במשפחה הינו מתחת ל-65.

מהם התסמינים של סרטן הערמונית? 

אחת הבעיות המרכזיות של סרטן הערמונית נובעת מתסמיניו, ואם להיות מדויקים יותר אז מהעדרם. לרוב אין תסמינים עד לרגע בו הגידול כבר התפשט לממדים גדולים. יחד עם זאת, רוב המטופלים מאובחנים כיום בשלבים מוקדמים ללא תסמינים, זאת בזכות בדיקה לרמת הסמן PSA שמבצעים גברים מבוגרים רבים בהמלצת רופאי הקהילה או בבדיקות הסקר. כשרמת הסמן עולה מעבר לנורמה, יש לפנות לאורולוג מומחה לבירור והחלטה על האם לבצע ביופסיה.

ובכל זאת, ישנם מספר תסמינים שיכולים לרמז על סרטן הערמונית: קושי במתן שתן, עלייה בתדירות מתן השתן (בעיקר בלילה), כאב בעת מתן שתן, דם בשתן, דם בנוזל הזרע ופגיעה בתפקוד המיני. במידה והסרטן שלח גרורות לעצמות, מופיעים כאבים גם בעצמות.

חשוב להדגיש כי לעתים התסמינים הראשונים בהם יחוש הגבר הם כאבי שרירים בגב, בירכיים או באגן.

מה קורה לאחר שאובחנה המחלה?

בשלב הראשון מבצעים ברור שכולל את השאלות הבאות:

באיזה שלב נמצאת המחלה: האם המחלה מקומית לערמונית בלבד או שכבר הספיקה להתפשט או לשלוח גרורות.

דרגת המחלה: האם המחלה נראית אגרסיבית בעיניו של הפתולוג, הבודק את התאים דרך המיקרוסקופ. בסרטן הערמונית ישנה שיטת דירוג מיוחדת הנקראת "גליסון". גליסון 6 מצביע בדרך כלל על מחלה המאופיינת באגרסיביות נמוכה וסיכון נמוך להתפשטות. גליסון 7 מצביע על אגרסיביות בינונית. גליסון 8-10 מצביע על מחלה עם מאפיינים אגרסיביים ועל סיכון גבוה להתפשטות

רמת ה-PSA בדם: PSA הינו חלבון המופרש מתאי הערמונית. כשגבר מאובחן עם ממאירות בערמונית, רמות סמן נמוכות מ-10 מרמזות על מחלה בסיכון נמוך יותר. לעומת זאת, רמת סמן מעל 20 מצביעה על מחלה בסיכון גבוה להתפשטות.

האם חייבים לטפל בסרטן הערמונית?

לא בהכרח. כשאדם מאובחן עם ממאירות ומתברר שהיא ממוקמת באזור הערמונית ישנם כיום כלים ובדיקות מתוחכמות חדשות המאפשרות לנו להעריך במידה רבה של דיוק את הסיכויים שהמחלה תתפשט לאורך שנים ארוכות. במצבים רבים ניתן להימנע מטיפולים כגון ניתוח, הקרנות או טיפול הורמונלי מסרס, ולהמשיך לחיות חיים נורמליים לחלוטין, מבלי להסתכן ולהיחשף לפגיעה העלולה להיגרם מטיפולים אלה.

לעומתם, ישנם גברים שנזקקים לטיפולים שמטרתם לרפא אותם מהמחלה. כדי לקבוע איזה טיפול מתאים בודקים, בנוסף לשלב המחלה, דרגתה ורמת ה-PSA בדם בזמן האבחנה, גם נקודות נוספות, ביניהן גיל המטופל, מחלות הרקע שלו, העדפותיו האישיות וכיו"ב.

על סמך מה מתקבלת ההחלטה על מעקב פעיל בלבד?

מעקב פעיל (Active Surveillance) היא גישה טיפולית המיועדת בדרך כלל לחולים מבוגרים או קשישים, עם או בלי מחלות רקע. היא מאפשרת לחולים לדחות את הטיפול המקומי בסרטן, ובכך להימנע מתופעות הלוואי הצפויות כתוצאה מקרינה או ניתוח, וזאת ללא פגיעה בסיכויי הריפוי.

ההחלטה מתקבלת בדרך כלל כאשר המטופל במצב כללי טוב עם מאפיינים לא אגרסיביים של המחלה, שמדרגים אותה כמחלה בסיכון נמוך, או במטופלים במצב כללי ירוד עם תוחלת חיים נמוכה. 

מה נדרש מהחולה המצוי במעקב פעיל?

חולה במעקב פעיל נדרש לבצע בדיקות דם אחת לשלושה חודשים בשנתיים הראשונות, וזאת כדי לבדוק את רמת הסמן PSA בדם. כמו כן נדרש החולה לעבור בדיקה רקטלית על ידי רופא ובנוסף לחזור על ביופסיה מהערמונית לאחר כשנה עד שנתיים מהבדיקה הראשונה.

מתי חולה כזה נזקק בכל זאת לטיפול? 

האונקולוג יחליט לטפל בחולה הנמצא במעקב פעיל כאשר מתקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

- כשמשך הזמן שלוקח ל-PSA להכפיל את עצמו הינו פחות משלוש שנים.

- התשובה הפתולוגית בביופסיה חוזרת משתנה לדרגה 7 ומעלה.

- כשהאונקולוג או האורולוג מתרשמים שהגידול גדל על פי בדיקה רקטלית או תלונות המטופל.

מה ההבדל בין מעקב פעיל למעקב בלבד?

מעקב בלבד (Watchful Waiting) היא גישה מסורתית השמורה לחולים קשישים עם מחלות רקע מרובות ותוחלת חיים מוגבלת שאובחנו כחולים בסרטן הערמונית בסיכון נמוך. במצבים אלה בדרך כלל ינקטו הרופאים גישה מקלה וינסו להימנע ממעקב או טיפול כלשהו בסרטן, וזאת כיוון שהסיכוי להתפתחות הסתמנות קלינית מהגידול במהלך חיי החולה הוא מזערי.

אילו טיפולים מוצעים לאלו הזקוקים להם?

הטיפולים המרפאים כוללים את הטיפול הכירורגי - כריתה רדיקלית של הערמונית, קרינה חיצונית וברכיתרפיה. גברים עם מחלה בסיכון בינוני וגבוה, שמטופלים בקרינה חיצונית, לרוב יקבלו גם טיפול הורמונלי לפרק זמן של חצי שנה עד שנתיים, בהתאם לרמת הסיכון של המחלה.

הטיפול המוצע תלוי במספר גורמים: רמת הסיכון של המחלה, תוחלת החיים של המטופל, מצבו התפקודי ותופעות הלוואי הצפויות מהטיפול. ככל שתוחלת החיים הצפויה למטופל ארוכה יותר ורמת הסיכון של הגידול הספציפי גבוהה יותר, מומלץ בדרך כלל טיפול אינטנסיבי יותר, ואילו במצב הפוך הנטייה הינה להמליץ על טיפולים תומכים בלבד, עם התמקדות באיכות החיים של המטופל.

מומלץ להיוועץ גם עם אונקולוג וגם עם אורולוג מנוסים בטרם מקבלים את ההחלטה על הפעולה הרצויה להמשך טיפול ו/או מעקב.