דלקת (Inflammation)

דלקת היא תגובת מערכת ההגנה של הגוף כנגד חדירת גורם זר (חיידק, נגיף, גוף זר), או כנגד פגיעה כלשהי ברקמות הגוף.

דלקת עלולה להיווצר מזיהום: דלקת ריאות, "שושנה", אך גם מנזק פיזיקלי לרקמה (הקרנות, חום גבוה, כוויה), מנזק כימי (חומצה), מייצור עודף ומשקיעת חומרים המצויים בגוף (חומצת שתן, דלקת מיפרקים), ואף במצבים אוטואימוניים, מצבי ייצור בלתי תקין של נוגדנים כנגד מרכיבים עצמיים של הגוף, עם עירור תהליך דלקתי ברקמה המותקפת.

אם הדלקת חיצונית ניתן להבחין בבירור בסימנים הקלאסיים שלה, שבכללם: אודם, חום, נפיחות וכאב. תופעות אלו מתלוות גם לדלקת באיבר פנימי.

דלקת יכולה להיות חדה או כרונית.

דלקת חדה היא שרשרת של תהליכים המתחילה בזרימת דם מוגברת לאזור הפגוע. גודש דם זה הוא הגורם לאודם ולחום המקומי שהם מסימניה הראשונים של הדלקת.

בשלב הבא עולה רמת החדירות של דופן כלי הדם המקומיים, עקב שינויים החלים בה. במצב זה מתרחשת "דליפה" של נוזל הדם ותכולתו, מתוך כלי הדם אל האזור הנגוע. התוצאה הישירה היא בצקת ונפיחות. הנפיחות גורמת ללחץ על קצות העצבים המקומיים והוא המקור לכאב. כך נוצרים סימניה הקלאסיים של הדלקת.

הגורם המרכזי המשתתף בתהליך זה של הדלקת החדה הם לויקוציטים מסוג ניטרופילים, מקרופגים ומונוציטים. תאים אלה מצויים באופן תקין בזרם הדם, מפוזרים בין כל רקמות הגוף ומהווים חלק ממערך ההגנה של הגוף. הם מגיבים תוך דקות לאחר הפגיעה או הגירוי הראשוני. התהליכים הגורמים להפעלת תאי דם לבנים אלו וליצירת תגובת התהליך הדלקתי החד, מורכבים למדי. כך מסתבר, כי מייד עם כניסת גורם זר (אנטיגן) לרקמה, או נזק מסוג אחר, נוצרים או מופרשים באתר הפגוע מספר חומרים בעלי השפעה סביבתית גדולה.

אחד הבולטים שבהם הוא חלבון הקרוי C5a השייך לקבוצת המשלים (Complement). זוהי קבוצה המונה כ-20 חלבונים המהווים חלק ממערך ההגנה החיסוני של הגוף. ל-C5a יש יכולת להשפיע השפעה ישירה ועקיפה על ההתרחשות בסביבה. באמצעותו מתרחבים כלי הדם באתר הדלקתי וגוברת זרימת הדם. הגברה בזרימת הדם המקומית, מביאה לעלייה מיידית במספר הלויקוציטים במקום.  פרט להגברה בזרימת הדם, החלבון C5a גורם ל"הדבקת" כדוריות אלו לדופן כלי הדם לצד הגדלה ברמת החדירות של דופן כלי הדם.

כתוצאה מגך נכנסים לויקוציטים לאזור הרקמה הפגועה. עם כניסת הלויקוציטים לאזור, יש ל-C5a, ולחלבונים אחרים, היכולת לגרום לנדידת אותם תאים, ישירות ונקודתית אל עבר המקום הפגוע. הם גורמים לנדידה באמצעות מפל לחצים כימי בתהליך המכונה כמוטקסיס.

לאחר הגעתם של הלויקוציטים למקום הפגיעה, מתחילה פעילות מקומית מגוונת: הלויקוציטים מפרישים לסביבה חומרים מתווכים לצורך גיוס ושיפעול לויקוציטים רבים נוספים לאתר; הם מפרישים תססים (אנזימים) לעיכול האנטיגן שפלש לרקמה ומתחילים בתהליך של בליעת האנטיגן הזר יחד עם בליעת שאריות תאי רקמה הרוסים (פגוציטוזה).

אם חל הרס מוחלט של הרקמה, עלולה להיווצר במקום מוגלה המורכבת משיירי תאים מתים ומתאי דם לבנים. למרות שתהליך הדלקת החד הוא, כאמור, חלק ממנגנון ההגנה של הגוף, פעמים רבות נגרם נזק חמור לאדם, עקב תגובה מוגזמת של התהליכים שצוינו.

דלקת כרונית מתרחשת כאשר השפעת מחולל הנזק ברקמה ממושכת, או לאחר הרס רקמה ויצירת חלל. היא מתאפיינת בהסננת לויקוציטים מסוג לימפוציטים ותאי פלסמה, וכן ביצירת נימי דם חדשים יחד עם תאי חיבור לקבלת רקמת חיבור במקום. בהמשך נעלמים כלי הדם הנימיים ומתקבלת צלקת המורכבת מרקמת חיבור.

ד"ר צבי שמעוני

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007