קרוהן וקוליטיס: האם השתלת צואה באמת עוזרת?

חשיבותם של חיידקי המעי לבריאות האדם ידועה זה מכבר. במערכת העיכול קיימים פי 10 חיידקים מאשר תאים בגוף. לחיידקים תפקידים רבים: שמירה מפני התיישבות חיידקים מחוללי מחלות, שמירה על שלמות המעי ו-ויסות של מערכת החיסון. מהבנה זו נבעה המחשבה על טיפול במחלות בעזרת העברת צואה מאדם בריא למעי של אדם חולה, טיפול שדווח כבר בסין העתיקה במאה ה-16. 

קראו עוד: חולשה ועייפות: 6 טיפים שייתנו לכם אנרגיה מיידית

ברפואה המודרנית החלו ניסיונות בהשתלת צואה למצבי מחלה שונים מאמצע המאה ה-20. הטיפול בוצע לטיפול בחיידק קלוסטרידיום דיפיצילה (Clostridium dificille), להשמנה, סוכרת, מחלות מעי דלקתיות, כבד שומני ועוד. היעילות של השתלות צואה בחולים עם זיהום חוזר ובחיידק קלוסטרידיום דיפיצילה הוכחה במחקרים מבוקרים רבים. לגבי יתר ההתוויות תוצאות המחקרים פחות ברורות.

מהן קרוהן וקוליטיס?

מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית הפוגעת בכל מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת. התהליך הדלקתי החד והכרוני, המערב את כל שכבות דופן המעי, אינו המשכי אלא מתאפיין באזורים בריאים המתחלפים באזורים חולים.

התסמינים העיקריים של קוליטיס, דלקת המעי הגס, הם שלשול, לעיתים דמי ורירי, וכאב בבטן התחתונה. האבחון נעשה באמצעות קולונוסקופיה או צילום רנטגן עם חוקן בריום. הדלקת יכולה להיגרם גם על ידי אנטאמבה או על ידי חיידק ועשויה להופיע גם במחלת קרוהן. 

בדלקת כיבית של המעי הגס מעורבת בדרך כלל גם החלחולת, וכאשר הדלקת קשה ומתמשכת היא מצריכה לעתים ניתוח. 

כיצד מתבצעת השתלת צואה?

השתלת צואה מתבצעת מתורם בריא אשר עבר סקירה של בדיקות דם וצואה על מנת לוודא כי הוא אינו נושא מחלות זיהומיות. הצואה נמהלת, מסוננת ומועברת ישירות למטופל, או מוקפאת במינוס של 80 מעלות צלזיוס  עד להשתלה. 

ניתן להעביר את הצואה למטופל במספר דרכים: דרך זונדה לקיבה או לתריסריון, בעזרת חוקן או בזמן קולונוסקופיה. תופעות הלוואי שתוארו כוללות אי נוחות בטנית, גזים ועצירות. בהשתלת צואה דרך זונדה לקיבה ייתכן חום הנמשך עד 48 שעות. 

האם התהליך אכן יעיל?

במחלות מעי דלקתיות בוצעו מספר מחקרים בהשתלת צואה, הן בקרוהן והן בקוליטיס כיבית, במבוגרים ובילדים. רוב המחקרים אינם מבוקרים וכוללים תיאור של התוצאות בסדרות של חולים. במחקר שהתפרסם ב-2013 טופלו שבעה ילדים בגילאי שבע עד 21, עם קוליטיס כיבית בדרגת חומרה קלה-בינונית, בחוקני צואה יומיומיים במשך חמישה ימים ובוצע מעקב למשך ארבעה שבועות. לשבעה מתוכם הייתה תגובה קלינית ללא נסיגה ושישה התמידו בתגובה למשך חודש. נסיגה קלינית הושגה בשלושה חולים מתוך השישה. 

קראו עוד: העתיד כבר כאן: הכל על רפואה מותאמת אישית

במחקר נוסף מאותה שנה טופלו שישה חולים עם קוליטיס כיבית פעילה, שלא הגיבה לטיפול סטנדרטי, בהשתלת צואה דרך קולונוסקופיה, תוך בדיקת השינוי שחל בחיידקי המעי בנוסף לתוצאה הקלינית. כל החולים הגיבו לטיפול במשך שבועיים, אך באף אחד מהם לא הושגה נסיגה, למרות שחל שינוי בהרכב חיידקי המעי לאחר ההשתלה. 

מחקר נוסף, שפורסם בסוף השנה שעברה ב-Journal of Crohn's and Colitis, נסקרו 18 מחקרים, מתוכם רק מחקר אקראי מבוקר אחד, בהם תוארו 122 חולים בדרגות חומרה שונות של מחלה: 79 עם קוליטיס כיבית, 39 עם מחלת קרוהן וארבעה עם דלקת המעי הגס מסיבה לא ידועה. סך הכל 45% מהחולים הגיבו לטיפול במהלך המעקב, אך כאשר משקללים את כל ההטיות המחקריות - מדובר ב-36% נסיגה לטווח קצר. 

במחקר מבוקר שהוצג השנה בכנס ECCO נעשתה השתלת צואה בחולים עם קוליטיס כיבית, כאשר קבוצה אחת קבלה צואה מתורם וקבוצה שניה השתלה של צואה עצמית, כבקורת. לא נמצא הבדל ביעילות בין שתי הקבוצות, כלומר לא הוכחה יעילות לטיפול. בכל המחקרים נמצא כי השתלת הצואה היא פרוצדורה בטוחה, עם מיעוט תופעות לוואי, אך כאמור יעילותה משתנה בין מחקר למחקר ומשך המעקב שבוצע קצר. 

לסיכום, אין עדיין עדות מספקת ליעילות של השתלת צואה במחלות מעי דלקתיות, וטיפול זה ניתן כיום במסגרת מחקרים קליניים בארץ ובעולם. קיימות שאלות פתוחות רבות, ביניהן דרך המתן הרצויה, התדירות הדרושה לביצוע הטיפול והאם ניתן לבודד מהצואה חיידקים ספציפיים, אשר יתנו תוצאה מיטבית. דרושים מחקרים מבוקרים גדולים יותר הן בקרוהן והן בקוליטיס, כדי לבחון את יעילות הטיפול לאורך זמן. 

בעתיד הקרוב נראה ודאי התקדמות בתשובות לשאלות אלה וכן בדרך הטיפול, כאשר קפסולות המכילות צואה מוקפאת יחליפו את השתלת הצואה בדרך פולשנית. 

הכותבת היא מנהלת היחידה לגסטרואנטרולוגיה ותזונה בילדים, בית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, תל השומר