חשוב לשים לב: מתי רופאים עלולים לטעות באבחנה שלהם

עבור רבים מאתנו ביקור אצל רופא נחשב דבר פשוט למדי: אתם מגיעים למרפאה, מספרים לרופא ממה אתם סובלים ולאחר מכן מקבלים אבחון וטיפול. רובנו חשים בטוחים בכך שהאבחנה של הרופא נכונה וכי הוא קיבל אותה לאחר שבחן היטב את הבעיה ולא החמיץ פרטים חשובים בדרך. אך בפועל הדבר לא תמיד נכון, וייתכנו מקרים שבהם הרופא טועה באבחנה ולכן גם מעניק טיפול שגוי.

קראו עוד: המדריך המלא: כיצד תנהלו את המחלה שלכם

כדי לבדוק את הנושא בוצע מחקר, שפורסם בכתב העת היוקרתי JAMA, ובו נבחנו 190 תיקים רפואיים שתיעדו טעויות באבחנה. החוקרים ביקשו להבין מהן המחלות שבהן נעשה המספר הגדול ביותר של טעויות באבחנה וכן מדוע הדבר קורה. החוקרים גילו כי מרבית הטעויות שנעשו היו בעלות פוטנציאל משמעותי לנזק ולסיבוכים, וההערכה היא שמדי שנה נפגעת בריאותם של יותר ממיליון אמריקאים כתוצאה מאבחנות שגויות של רופאים.

אז מי אשם בטעויות באבחנה?

חלק ניכר מהאבחנות השגויות נובעות מבעיה במהלך התקשורת שמתרחשת בין רופא למטופל - באיסוף המידע ובעיבודו, בלקיחת ההיסטוריה הרפואית, בבדיקות הפיזיות, בהזמנת בדיקות ובאי-סקירה של מסמכים קודמים.

הרופאים תורמים לטעויות  בשתי דרכים נוספות שעלו במחקר:  ב-81.1% מהמקרים הרופאים אינם מבצעים אבחנה מבדלת, כלומר אינם עורכים רשימה של אבחנות נוספות שעשויות להסביר את הסימפטומים של החולה, למרות שמדובר בחלק חשוב מאוד בתהליך האבחון.  שנית,  הרופאים נוטים לעשות "העתק הדבק" של סיכומים רפואיים לתיק הרפואי בלי לאמת אותם. זה נראה אולי טבעי, אבל מתברר כי העתקה של שגיאות קודמות תורמת ליותר משליש! מהטעויות שנעשות על ידי רופאים.

אך מדובר במצב מורכב יותר. גם למטופלים יש אחריות על הנושא, כמו גם למערכת הבריאות. פעמים רבות מטופלים מתחמקים מלענות על שאלות או מרככים תשובות לשאלות מביכות. אותה הסתרה של מידע רפואי חשוב אינה נעשית בדרך כלל באופן מכוון, אלא פשוט נובעת מכך שהמטופלים אינם מודעים לכך שהמידע שבידיהם חשוב ביותר לביצוע האבחנה. כאשר פרטים חשובים חסרים בתמונה הקלינית שמוצגת לרופא, מובן כי הוא עלול לתת אבחנה שגויה.

קראו עוד: באיזו עיר פונים הכי הרבה למיון

חלקה של מערכת הבריאות בנושא אינו פחות ערך.  רבות מן הטעויות היו נמנעות, אם העומס שבו נמצא הצוות הרפואי היה קטן יותר. לא ניתן להתעלם מכך שרופאי משפחה ורופאים פנימיים מטפלים במספר גבוה ביותר של אנשים, מה שמוביל לכך שהזמן שהם יכולים להעניק לכל מטופל קטן יחסית - ותשומת הלב אינה תמיד מספיקה.

חשוב לציין כי לעיתים אין אשמים כלל. ב-30% מהמקרים לערך החולים מציגים סימפטומים שנראים בלתי קשורים לאבחנה הנכונה, מה שעלול בקלות להסית את תשומת הלב של הרופא לבעיות אחרות, או לגרום לו לטעות באבחנה.

אז איך תפחיתו את הסיכון לאבחנה שגויה?

קודם כל, נסו אתם לשפר את התקשורת עם הרופא: תנו לו מתן מידע מלא ככל האפשר, ענו על השאלות שלו בצורה ברורה ומלאה, ציינו מידע שנראה לכם רלוונטי גם אם לא נשאלתם עליו מפורשות והציגו את כל המסמכים הרפואיים שיש בידיכם וקשורים למקרה.

שנית, כדאי שתהיו מודעים למצבים הרפואיים שבהם יש סיכון גבוה במיוחדלטעויות באבחנה. בראש המצבים הללו נמצאים: דלקת ריאות, אי ספיקת לב חמורה, אי ספיקת כליות, סרטן (ראשוני), דלקת בדרכי השתן ודלקת בכליה.

 ולסיום, קבלו חוות דעת נוספת. עוד חוות דעת מגדילה את הסיכוי לכך שהאבחנה שתקבלו היא אכן האבחנה הנכונה. אז במקרים שבהם אתם חשים חוסר ודאות או ספקות במהלך הביקור אצל הרופא או אחריו, אל תהססו, בקשו עוד בדיקות או פנו לקבלת חוות דעת נוספת.