הרם-הורד או שיטת ה-5 דקות: מהי הדרך הכי טובה להרדים תינוק

כולנו היינו רוצים לחיות את החלום: להשכיב את התינוק או הפעוט במיטה - ושהוא פשוט יירדם. בלי נדנודים של שעות על הידיים, בלי לשבת לידם ולדפוק להם על הגב ובלי לטייל איתם באוטו או בעגלה, בתקווה שאחרי שיירדמו נצליח להעביר אותם למיטה.

קראו עוד: הטריק שיעזור לתינוק שלכם ללמוד טוב יותר

אבל בפועל, רבים מאתנו מבלים שעות ארוכות מהיממה בניסיון להרדים את התינוק, ופעמים רבות גם כשהוא גדל קצת, והופך לפעוט, אנחנו עדיין נמצאים באותו "לופ". "רוב התינוקות נולדים ללא יכולת להירדם באופן עצמאי", מסבירה שלי פורפר-רוזן, עובדת סוציאלית MA, מומחית בשינה, מדריכת הורים מוסמכת של מכון אדלר ומטפלת זוגית. "הסברה הרווחת היא שהורמון המלטונין, התורם לתחושת רוגע ומופרש בגוף התינוק, נמוך יחסית בגיל כה צעיר, ולכן קשה להם להרדים את עצמם. התמונה משתנה בגיל חמישה חודשים, שבו הוא מופרש בכמות מספקת, העוזרת להם להירדם". 

"בנוסף לגורמים הפיזיולוגיים, קיימים גורמים סביבתיים שעלולים להדיר שינה מעיני התינוק", מוסיף ד"ר אלן שבלב, פסיכולוג התפתחותי מומחה בקופת חולים "מאוחדת". "למרות המודעות הגדולה לעניין, הורים רבים מופתעים מעצמת הבכי ומחוסר השינה, שלעתים מתארכים מעבר לזמן המצופה. העניין גורם לחוסר שינה גם בקרב ההורים, שבאופן טבעי משפיע על רמת העייפות, מצב הרוח וכמובן שגם על הסבלנות הנדרשת לטובת הטיפול בתינוק. גם לגורמים אלה השפעה פסיכולוגית על התנהגות התינוק".

סיבה נוספת אותה מציין שבלב לקושי של התינוק בהירדמות הוא רצונם של ההורים לסגל עבורו הרגלי שינה - ומהר. "כמובן שכל הורה היה מעדיף שהתינוק יישן מתי שנוח לו, אבל צריך לקחת בחשבון שלעתים יש לקטן שלכם תכניות אחרות לחלוטין מאלה שלכם. יכול להיות שייקח זמן עד שיסגל לעצמו הרגלי שינה התואמים לציפיות שלכם".

-מדוע זה כך?

"אחת הסיבות המשמעותיות לכך נעוצה בעובדה ששינה היא למעשה פרידה", מסביר שבלב. "חייו של אדם רצופי פרדות, חלקן שגרתיות וחלקן פחות. השינה היא אחת ההתמודדויות הראשונות של התינוק כאדם שהולך להיפרד. אחרי שהוא צמוד להוריו, לעתים יונק ותמיד זקוק לחום ואהבה, שנת לילה היא החלק המונע ממנו את כל הדברים הללו, והוא נאלץ להיפרד מהם למספר שעות. עבור תינוקות רבים מדובר בקושי של ממש המצריך עזרה מצד ההורים".

מתי, אם כן, ניתן להתחיל לסגל לתינוק הרגלי שינה שהוא יוכל להתמודד איתם?

"פעמים רבות הורים אומרים לי שהתינוק של החברים, למשל, ישן לילה שלם כבר מגיל חודש - והם רוצים שכך יהיה גם אצלם", אומרת פורפר-רוזן, "ואכן, חלק מהתינוקות בגילים אלה ישנים טוב, ויכול להיות שההסבר לכך הוא שהמלטונין המופרש בגופם גבוה יותר. אבל זה ממש לא מה שקורה אצל רוב התינוקות, ולכן ההמלצה הרווחת היא להתחיל להקנות הרגלי שינה עצמאיים החל מגיל חמישה חודשים, כאשר מערכת השינה בשלה כנדרש".  

איזה שיטה הכי טובה? בדקנו

אם ניסיתם לבדוק בקרב חברים, בני משפחה או אפילו ברשת איזה שיטות יכולות לעזור לכם לסגל לתינוק שלכם הרגלי שינה – ודאי יצאתם מבולבלים. הגישות לנושא שונות מאוד, ועל כל אחת יש מי שנשבע שהיא עובדת.

פורפר-רוזן ושבלב מדגישים כי לפני שאתם מחליטים לאמץ שיטה - חשוב לבדוק שהיא מתאימה לסגנון ההורות שלכם. בנוסף הם מציינים כי צריך לתת לכל שיטה זמן כדי לראות אם היא אכן עובדת, ולא לקבוע אחרי לילה אחד שמדובר בכישלון.

קראו עוד: איזה נזק גורם זיהום אוויר למוחם של תינוקות?

1. הרם-הורד 

הרעיון: להרגיע אך לא להרדים - זה מה שעומד בבסיס השיטה, שהיא, לדברי פורפר-רוזן, המומלצת ביותר. "הרעיון הוא לעודד את התינוק או הפעוט להירדם בעצמו, תוך נתינת מענה והרגעת הבכי, אבל ללא עזרה בהירדמות עצמה", היא מסבירה. המסר שעובר לתינוק בשיטה זו הוא "זה המקום שלך בשעת הערב, המיטה". 

הטכניקה: הניחו את התינוק במיטה ואמרו לו לילה טוב. כשהוא מתחיל לבכות הניחו יד או רכנו לעברו וחבקו אותו, גם אם הוא נעמד. אם זה לא עוזר הרימו אותו וחבקו אותו, אך הישארו צמודים למיטה. בהחלט אפשר לנחם ולהרגיע, אך לא לזוז מהאזור שצמוד למיטה. ברגע שהתינוק נרגע הניחו אותו שוב במיטה וחזרו על הפעולה - גם אם זה דורש מכם לעשות זאת עשרות פעמים - עד שהוא נרדם באופן עצמאי לחלוטין. והכי חשוב: אל תתפתו "לנמנם" אותו עליכם - גם אם ממש מתחשק לכם.

לאיזה גיל? מגיל חמישה עד תשעה חודשים. "השיטה מתאימה מאוד לפעוטות קטנים, אך החל מגיל תשעה חודשים או כשהפעוט פיתח תלות בהרדמה, כדאי לעבור לשיטות אחרות, כגון שיטת הכיסא", טוענת פורפר-רוזן. לדברי שבלב, כאשר מדובר בגיל מבוגר יותר הבעיה המהותית שעלולה להיווצר היא המסר הכפול המועבר בזמן ה"לימוד". "מצד אחד אנחנו מנסים ללמד את התינוק להירדם ומצד שני אנחנו לא עוזבים אותו לרגע", הוא מסביר.

היתרון: אתם שם עבור התינוק שלכם, עושים ביחד אתו את הדרך אך לא עושים אותה עבורו. מנחמים, מרגיעים ומראים לו שהוא יכול ומסוגל לבד. אחרי כשבוע עד עשרה ימים של התמדה התינוק שלכם צפוי להירדם באופן עצמאי, ולא יזדקק לכם באמצע הלילה על מנת להירגע.

החיסרון: כדי להצליח דרושים סבלנות, התמדה ויכולת עמידה בפני בכי. "למרות חוסר הנעימות בעניין, חשוב להבין שבכי הוא הדרך של התינוק למחות", מסבירה פורפר-רוזן. "מעבר לכך, הוא לומד שכשהוא בוכה מספיק הוא זוכה ליהנות מצורת ההרדמה התלותית שאליה התרגל. לכן חשוב להבין שאנחנו עושים זאת לטובתו, ולא רק לטובתנו. אנחנו מעבירים לו את המסר ש'זה באמת קשה שאנחנו לא עוזרים לך יותר להירדם, אבל נהיה שם לצדך עד שזה יקרה'". 

2. שיטת הכיסא

הרעיון: ללמד את התינוק לאט לאט להירדם לבד - ללא נוכחות שלנו בחדש.

הטכניקה: יציאה מהחדר בהדרגה. בהתחלה יושבים על כיסא ליד מיטת התינוק. לאחר שהוא התרגל עוברים לשבת על הכיסא רחוק יותר, ולאחר מכן עוברים לשבת ליד הדלת ולבסוף מחוץ לחדר. "אם הוא בוכה קומו מהכיסא, גשו אליו, חבקו אותו והרגיעו אותו בדרך שלכם - ואז חזרו לכיסא. כך עליכם לעשות בכל פעם שהוא בוכה", מסבירה פורפר-רוזן.

"גם כשמגיעים לשלב הסופי, בו אתם לא נמצאים בחדר, אמרו לו שאתם מסדרים משהו בבית ושתגיעו בעוד כמה דקות - וכך תעשו. לאחר כמה דקות היכנסו, לטפו אותו וצאו. כך, אתם מאפשרים לו להרגיש בטוח ולהבין שגם אם אתם לא אתו בחדר, לא נעלמתם ואתם בסביבה", היא מוסיפה ומדגישה כי אם זיהיתם שבשלב האחרון התינוק בוכה יותר כשאתם יוצאים מהחדר, הישארו איתו זמן נוסף, כדי להקנות לו את הביטחון הנדרש. "עשו זאת לא ממש ליד המיטה אלא מולה וללא מגע יד".

לאיזה גיל? לתינוקות מגיל שבעה חודשים בערך, משום שבגיל זה מתחילה אצלם חרדת נטישה התפתחותית, דבר שבאופן טבעי משפיע גם על היכולות שלהם להירדם בלילה.

יתרון: הקניית ביטחון ובמקביל פיתוח מנגנון חסר תלות. 

חסרון: ייתכן שבהתחלה תצטרכו לשבת לידם לא מעט זמן. גם כשאתם נאלצים לקום שוב ושוב זה עשוי להיות מייגע. במקרה כזה תאלצו להשקיע זמן רב בישיבה לצדם. הטיפ של פורפר-רוזן: הצטיידו בטלפון או ספר והעבירו את הזמן בכיף, בלי לשדר לחץ לסיים את התהליך, שעלול דווקא להאריך אותו.

3. שיטת המגע

הרעיון: פשוט כמו שזה נשמע - להרדים את התינוק או הפעוט בעזרת מגע. 

הטכניקה: מתחילים בכך שמלטפים את התינוק עש שהוא נרדם. עושים זאת למשך מספר ימים, ולאחר מכן עוברים להחזקת יד בלבד. כשגם זה עובר בהצלחה מחזיקים לו את היד ללא ליטוף. בסופו של התהליך לא צריך להחזיק בכלל.

לאיזה גיל? החל מחמישה חודשים.

יתרון: הורים המרגישים קושי עם ההפרדות המהירה יחסית, האופיינית לשיטות אחרות, יוכלו למצוא בשיטה הדרגתית זו את המענה המתאים להם.

חסרון: ברגע שתעזבו את לו את היד ותנתקו מגע לחלוטין הילד ככל הנראה יבכה, מה שעלול להאריך את זמן הלימוד.

4. שיטת ה-5 דקות

הרעיון: שיטה המתאימה להורים המעוניינים בפתרון מהיר או, במילים אחרות, לחובבי ה"זבנג וגמרנו". השיטה מעבירה מסר חד משמעי לפעוט שכעת הגיע זמן השינה - והיא גם המועדפת על שבלב. 

הטכניקה: לאחר מספר מילות פרידה או שיר קצר - פשוט יוצאים מהחדר. אם התינוק בוכה, מניחים לו "להתבטא" במשך שלוש עד חמש דקות, ולאחר מכן חוזרים לחדר, מרגיעים אותו ללא מתן תשומת לב מופרזת - ושוב יוצאים. העקרון המנחה בשיטה הוא לתת לפעוט את ההזדמנות להתמודד עם הקשי באופן עצמאי, ובה בעת להקפיד על גילויי חום ואהבה בטרם תהליך הפרידה.

לאיזה גיל? החל מגיל שנה. השיטה אינה מתאימה לתינוקות בחודשי חייהם הראשונים, אך אפשר לנסות אותה החל מגיל חצי שנה.

יתרון: לדברי שבלב, התהליך נמשך כשלושה ימים בלבד, בהנחה שמדובר בתינוקות עם התפתחות נורמלית ותקינה. בנוסף, בשיטה קיים אלמנט לימודי החשוב ביותר לעתידו של הפעוט, שמבין שעליו להתמודד עם פרדות וקשיים באופן עצמאי.

חסרון: פורפר-רוזן, שמתנגדת לשיטה, טוענת שבמהלכה התינוק לומד שלא ניגשים אליו לפי צורכו, אלא לפי זמן קצוב. "בעיני תינוק וילד צריכים לדעת שאם הם זקוקים להורים שלהם הם יהיו שם עבורם, לא תמיד בדרך בה הם רוצים בדיוק, אבל הם בהחלט יגיעו אליהם כשהם בוכים ולא יתעלמו מכך", היא מסבירה.

בחרתם שיטה? כך תשפרו את הסיכויים שלכם להצליח

1. עקביות וההתמדה 

אם אכן התחלתם ללמד את ילדכם הרדמות עצמאית, אבל בסופו של דבר, בשל הקושי להרגיע אותו, החזרתם לו את העזרים אליהם התרגל (הנקה, בקבוק, טיול בעגלה וכו'), הוא יבין שהכלי להחזרת המצב לקדמותו נמצא בידיו, וסביר שיבכה כדי להשיג את זה. לכן, לפי שאתם מתחילים ללמד אותו הירדמות עצמאית החליטו קודם כל להיות עקביים בעצמכם.

2. אל תיבהלו מהבכי 

לדברי פורפר-רוזן, זכותו של התינוק שלכם למחות. אין אדם שלא חווה רגש כלשהו בעקבות שינוי, אולם בניגוד למבוגרים, שמסוגלים להביע את הרגשות בדיבור, כשתינוק אינו מרוצה ממה שעובר עליו והוא עדיין לא יודע לדבר, הוא כועס ומביע זאת בבכי. "זה בסדר גמור, כיוון שאתם שם עבורו, מנחמים ומרגיעים", היא אומרת. בנוסף,  סביר להניח שלא תרצו לגדל ילדים שלא יודעים למחות ולעמוד על שלהם. למעשה, בית שבו קיימות מחאות מעיד על "שלטון דמוקרטי" המאפשר להתבטא. 

"לעמוד דום מול בכי זה עניין בעייתי", מוסיף שבלב, שתומך בדבריה של פורפר-רוזן. "הורים רבים חושבים שלהיות הורה טוב משמעותו לשרת כל בכי של הילד, כאשר בפועל האמצעים מחטיאים את המטרה. ברגע שאנחנו מלמדים את הפעוט שאנחנו עושים הכל כדי שלא יבכה, מבלי לתת לו אפשרות להירגע בעצמו או להשלים עם העובדה שהרצון שלו לא תואם את זה של ההורים, הוא מחמיץ הזדמנות חשובה להתמודדות עם קשיים ותסכולים. מאידך, דרכי נועם והקניית משאבים להתמודדות נכונה יעזרו לו להתמודד עם הקושי".

השניים מבקשים להגיש כי הדברים מתייחסים לפעוטות ולא לתינוקות קטנים, שאצלם הבכי יכול להעיד על רעב או כאב, והוא למעשה אמצעי התקשורת היחיד שלהם בעולם.

3. סמכו על עצמכם 

וגם עליהם. כשאתם מגיבים בסופו של דבר להתחזקות הבכי באמצעות חזרה להרגלים הקודמים, אתם מגיבים - ולא יוזמים. לכן, מומלץ שתיקחו את האחריות בנושא ההירדמות לידיים שלכם. סמכו על עצמכם שאתם יכולים ומסוגלים להרגיע את ילדכם, גם אם הוא בוכה מאוד, כועס וצורח. סמכו על הידע שלכם ועל שאר הדרכים שיש ברשותכם כדי להרגיע אותו: אהבה, חיבוק, מילים נעימות ומרגיעות, הבנה ויכולת להכיל את התסכול. והכי חשוב, היכולת שלכם להרגיע אותו רק בזכות זה שאתם ההורים שלו.

4. הקניית חוויית הצלחה 

"חשוב להראות לפעוט את שביעות רצונכם מהתפתחותו העצמאית", מסביר שבלב. "חיזוקים חיוביים תמיד יתקבלו בברכה מצדו, יוסיפו פן חיובי לעניין ויעזרו לו להתמודד עם הקושי". 

"הידיעה שהוא מסוגל להירדם באופן עצמאי חשובה מאוד עבורו", מוסיפה פורפר-רוזן. "אין גאווה גדולה מכך עבורם לדעת שהם מסוגלים להירדם בכוחות עצמם ולא תלויים בכם".

בשורה התחתונה, חשוב לזכור שאין תינוק שמגיע לעולם עם הוראות שימוש, וגם אם אתם טועים - זה בסדר. אם אתם מרגישים שאתם מנסים ללמד את התינוק שלכם הרגלי שינה ולא מצליחים - אתם יכולים לפנות לייעוץ מקצועי. רופא המשפחה, יועצת שינה ואפילו עובדים סוציאליים - כולם יכולים לסייע לכם לקבל את הכלים להם אתם זקוקים.