כל מה שאתה צריך לדעת על הגדלה שפירה של הערמונית

הגדלה שפירה של הערמונית מתאפיינת בריבוי מספר התאים המקיפים את השופכה, וכתוצאה מכך יתכנו מכלול של תסמינים בדרכי השתן. תהליך זה מתרחש בכמחצית מהגברים בגילאי 50-60 ושיעורו עולה עם הגיל, אך רק כרבע מהגברים יפתחו הפרעות בהטלת שתן. אצל היתר השינויים בתאי הבלוטה לא יגרמו כלל לתסמינים.

קראו עוד: בלי ויאגרה: האפשרויות החדשות לטיפול באימפוטנציה

מה גורם להגדלה שפירה של הערמונית? 

עדיין לא ניתן להצביע בודאות על סיבה ספציפית, אך קיימים מספר גורמים הקשורים להתפתחות התופעה, ביניהם גיל, הורמונים זכריים (אנדרוגנים) ותורשה. 

מהם הסימנים להגדלה שפירה של הערמונית? 

ניתן לחלק את התסמינים לשלוש קבוצות עיקריות: 

תסמינים חסימתיים: היסוס בהתחלת השתן, ירידה בעוצמת זרם השתן, זרם מקוטע, היעדר תחושת התרוקנות ובמקרים החמורים ביותר - חוסר יכולת מלאה להטיל שתן.

תסמינים איריטטיביים: קימה לילית לצורך השתנה, תכיפות ודחיפות במתן שתן במשך היום. 

תסמינים אחרים: זיהומים חיידקים ודימום מדרכי השתן. 

השפעות עקיפות של הפרעות במתן שתן: ירידה באיכות חיי המטופל הכוללת הפרעה למהלך החיים היום יומי, יש צורך בקטיעת נסיעות ארוכות, תכנון פעילות לפי קרבת בתי השימוש, הפרעה מלהשתתף בישיבות ודיונים ממושכים ברצף,  ירידה באיכות השינה בלילה ועייפות יומית. תתכן גם הפרעה לאיכות התפקוד המיני ולחיים הזוגיים.  

מה גורם להפרעה במתן השתן?

ישנן שלוש סיבות שבגינן נגרמת הפרעה במתן השתן. הראשונה, חסימה מכאנית סטטית, הנגרמת עקב גדילת הערמונית לחלל השופכה ולתוך צוואר השלפוחית והצרת קוטר המעבר. השנייה, חסימה דינמית, הנגרמת בשל עליה בטונוס השריר החלק בערמונית, היוצרת לחץ על צינור השופכה ומעלה את ההתנגדות לזרימת השתן. הסיבה השלישית היא שינויים מבניים בתפקוד שריר השלפוחית, הגורמים לירידת כושר ההתכווצות ויכולת האגירה והופעת התכווצויות לא רצוניות.

קראו עוד: אימפוטנציה: כל מה שאתם חייבים לדעת על בעיות בזקפה

מהלך טבעי של הגדלה שפירה של הערמונית: הנתונים מראים כי 17% מהחולים שלא היו זקוקים לטיפול תרופתי נאלצו לקבל אותו בתוך תקופה של שלוש שנים בלבד.

כיצד מחליט הרופא עד כמה חמורה הבעיה?

כאשר עומד הרופא בפני ההחלטה כיצד לטפל בהגדלה שפירה של הערמונית, עליו קודם כל להחליט עד כמה חמורה הבעיה. כדי לעשות זאת עומדים בפניו מספר כלים. הכלי הראשון הוא ההיסטוריה הרפואית. הרופא יבקש תיאור מדויק של הפרעות ההשתנה וכן יציג לחולה שאלות מכוונות.

הכלי השני הוא שאלון תסמינים. שאלון זה מאפשר לרופא להעריך את מידת החומרה של התסמינים באופן מספרי, כאשר לכל שאלה יש ניקוד וסכום הנקודות יצביע על חומרת ההפרעה.

השאלון מכיל שבע שאלות הקשורות למכניקת ההשתנה ובנוסף שאלה המתייחסת לאיכות חייו של הנבדק, על מנת לאפשר למרכיב חשוב זה להשפיע על מדיניות הטיפול.

בנוסף יבצע הרופא בדיקה גופנית. בדיקה זו כוללת גם מישוש של הערמונית, שמטרתו בעיקר לשלול תהליך ממאיר, המחייב טיפול שונה לחלוטין, וכן להעריך באופן גס את גודלה של הבלוטה, במידה ויידרש טיפול ניתוחי.

לבסוף יפנה הרופא לבדיקות מעבדה הכרחיות: דגימת שתן לשלילת זיהום, ערכי סוכר, תפקודי כליה ורמת PSA לשלילת ממאירות. ייתכן שהרופא ישלח אותך לבדיקות נוספות, המוגדרות "בדיקות רשות", למרות שהנטייה היא לבצע אותן כמעט בכל חולה עקב פשטותן והאינפורמציה שטמונה בהן.

מהן אותן "בדיקות רשות"?

סונר דרכי שתן: בדיקה המאפשרת להדגים את מצב הכליות, מבנה כיס השתן, גודל הערמונית, ושארית השתן. לגודל הערמונית אין קשר ישיר לחומרת התסמינים, אך המדידה נדרשת על מנת להתאים את סוג הטיפול הניתוחי הנאות, במידה ויידרש.

מדידת עוצמת זרם השתן: הנבדק מטיל שתן למכשיר המסוגל למדוד עוצמות זרימה ונפחים. הערך המקובל כתקין הוא מעל 15 מ"ל לשניה. על הנבדק להטיל לפחות 150 סמ"ק שתן.

שארית שתן לאחר השתנה: הנטייה שלנו היא להתייחס לשארית השתן כנתון המבטא הפרעה חסימתית, אם כי אין מחקרים התומכים בכך. העובדה המוכחת היחידה לגבי שארית השתן הינה ניבוי הסיכוי לכישלון טיפול שמרני.

בדיקת Pressure-Flow: הבדיקה האולטימטיבית להערכת חסימה. מאחר וזו בדיקה פולשנית היא מבוצעת רק במקרים מיוחדים.

כיצד מטפלים בהגדלה שפירה של הערמונית?

באופן כללי, לחולה עם הגדלה שפירה של הערמונית יש סיכוי של עד 10% לעצירת שתן תוך חמש עד שבע שנים. ב-30% מהמקרים התסמינים יציבים ואין כל החמרה. כאשר מתקבלת החלטה על מתן טיפול, ישנן ארבע אפשרויות שעומדות בפני המטופל. 

1. חסימת קולטני אלפא 

תרופות אלו מטפלות בחסימה הדינמית על ידי הרגעת סיבי השריר בהיקף הערמונית וצוואר השלפוחית, הקטנת לחץ הערמונית על השופכה והקטנת ההתנגדות לזרימה. כתוצאה מכך יש עליה בזרם השתן, הקטנת המאמץ להתרוקנות והקטנת שאריות השתן. 

תופעות לוואי: עקב השפעתן על הקולטנים בכלי הדם הן גורמות לתופעות לוואי כגון תת לחץ דם וסחרחורות, בעיקר בימים הראשונים. לאחר מספר ימי התרגלות תופעות אלו חולפות ברוב המטופלים והתרופה נסבלת היטב לתקופות ארוכות. תופעת לוואי נוספת, הנגרמת בשל הרפיית צוואר השלפוחית, הנה שפיכה לאחור, כלומר מצב בו נוזל הזרע עשוי לזרום לכיוון השלפוחית ולא לכיוון פתח השופכה.

היתרונות העיקריים: תחילת פעולה מהירה, הקלה מיידית בתסמינים, מיעוט תופעות לוואי ואפקטיביות לזמן ארוך בטיפול בהפרעה הדינמית.

החסרונות העיקריים: התרופה אינה מטפלת בבעיה היסודית של ריבוי תאי הערמונית, ובהפרעה הסטטית,  תופעה זו אינה נפסקת ובחלק מהמטופלים קיימת החמרה חוזרת בתסמינים עם השנים, והצורך להזדקק לטיפול ניתוחי או לתוספת טיפול תרופתי עולה.

2. חסימה אנדרוגנית 

תרופות אלו חוסמות את השפעת האנדרוגנים על הערמונית וגורמות לעצירת התרבות התאים ולפירוקם, כך שנפח הערמונית יורד ושיעור החסימה הסטטית קטן. 

תופעות לוואי: ירידה בחשק המיני, אין אונות וירידה בכמות נוזל השפיכה, המופיעים בעד כ-10% מהמטופלים. התרופה מורידה גם את ערכי ה-PSA, ועל מנת לא להחמיץ התפתחות סרטן ערמונית ההמלצה היא לעקוב אחר הערכים עד להתייצבות.

היתרונות העיקריים: טיפול ישיר בגורם להגדלה השפירה של הערמונית - ריבוי התאים, וירידה בטווח הארוך בסיכון להתקדמות התסמינים. בהשוואה לטיפול בחסם אלפא כטיפול בודד תרופות אלו נמצאו יעילות יותר בהפחתת הסיכון לאצירת שתן ולצורך בהתערבות ניתוחית. 

החסרונות העיקריים: השפעת התרופות אינה מיידית וניכרת רק לאחר מספר חודשי טיפול. 

3. טיפול תרופתי משולב חסם אלפא וחסם אנדרוגני

ניתן לשלב את הטיפול של חסמי אלפא וחסמים אנדרוגנים. בסל התרופות קיים תכשיר המכיל את שני המרכיבים בכמוסה אחת. מרכיב חסם האלפא בטיפול המשולב נותן מענה מיידי ומפחית את חומרת התסמינים, כאשר לאחר מספר חודשים מתחיל לפעול גם החסם האנדרוגני. 

בדרך זו משיגים טיפול שהשפעתו גם מהירה וגם נמשכת לאורך זמן, ולכן מפחיתה את הסיכון לסיבוכי המחלה לטווח ארוך. מחקרים הוכיחו כי בסופו של דבר טיפול משולב יפחית את הסיכוי לאצירת שתן בכ-57% ויקטין את הסיכוי להתערבות ניתוחית ב-48%, בהשוואה לסובלים מהגדלת הערמונית שאינם מטופלים כלל.

4. טיפול בחסמי PDE5  

תרופות אלו נועדו לטיפול בהפרעות זקפה אך נמצא כי עשויות גם לשפר את תפקוד ההשתנה המחקרים לגבי תרופות אלו כטיפול יחיד או משולב נמצאים בעיצומם ותוצאותיהם יבהירו במדויק את מיקומן של תרופות אלו בטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית.

5. טיפול ניתוחי

הבחירה באופציה הניתוחית, כלומר כריתה של הערמונית, מחויבת כאשר המטופל סובל מאחת מהתופעות הבאות, או יותר: עצירת שתן ללא אפשרות לגמילה מהצנתר, דמם חוזר שמקורו בערמונית, אבני שלפוחית, זיהומים בדרכי השתן, התפתחות סעיף בשלפוחית או פגיעה בתפקוד הכליה. כאשר הטיפול התרופתי אינו משפר את איכות חיו של המטופל ניתן להציע לו טיפול כירורגי.

ישנן שיטות רבות לביצוע ניתוח לכריתת ערמונית שפירה. באופן כללי כל השיטות יעילות והתאמת סוג השיטה למנותח קשורה בדרך כלל לגודל הערמונית, מבנה הגוף, היסטוריה של ניתוחי אגן קודמים וניסיון המנתח. 

לסיכום: הגדלה שפירה של הערמונית הנה שכיחה בקרב הגברים בני 50 ומעלה. מצב זה עשוי לגרום להפרעה משמעותית באיכות החיים ואף תחלואה קשה כולל אצירת שתן זיהומים ופגיעה בתפקוד הכיליתי. ללא טיפול קיים סיכוי גבוה יותר לסבול מהתקדמות המחלה ואף מאצירת שתן. הטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית הנו יעיל, מאפשר שיפור ניכר באיכות חיי המטופל, אינו גורם לתופעות לואי משמעותיות ואף עשוי לשפר את התפקוד המיני. טיפול תרופתי נכון עשוי למנוע סיבוכים ואף למנוע את הצורך בהתערבות כירורגית בעתיד.

הכותב הוא סגן מנהל, המחלקה לאורולוגיה, המרכז הרפואי בני ציון ופרופ' חבר קליני, הפקולטה לרפואה, הטכניון, חיפה

הכתבה בחסות חברת GSK