המשמרת השלישית: כך תגרמו לשוויון אמיתי בזוגיות שלכם

קראו עוד: שגרה זה רע: 6 דרכים שיחזירו את התשוקה לזוגיות שלכם

הנה שוב הגיע לו יום האישה הבינלאומי ושוב יציינו בפנינו סטטיסטיקות עגומות על שכר נשים, על תקרת הזכוכית ועל חלוקת התפקידים. ידברו על הכול חוץ מלדבר על רגשות. והרי איך אפשר לדבר על נשים בלי לדבר על רגשות ועל אינטליגנציה רגשית? מאמר זה שואף לתת במה לעבודה הרגשית שנשים עושות, בין אם הן מנכ"ליות או עקרות בית, בין אם הן בזוגיות ללא ילדים או אמהות גאות. עבודה רגשית זו נעשית "במשמרת השלישית" של היום.

החוכמה: לא להפיל את אותו "כדור" כל הזמן

את המושג "המשמרת השלישית" הכרתי לראשונה בשנות ה-20 לחיי, כאשר התחלתי לחקור מגדר וקונפליקט בית-עבודה כחלק מעבודת הדוקטורט שלי. באותה תקופה גמעתי את ספריה של ארלי הוכשילד (Arlie Russell Hochschild) בהם היא מתארת שלוש משמרות של זוגות כפולי קריירה: המשמרת הראשונה - במקום העבודה; המשמרת השנייה - המשמרת התפעולית של הבית (בישולים, ניקיונות, כביסות, הסעות לחוגים וכד'); והמשמרת השלישית – המשמרת הרגשית, בה מנהלים את החיים הרגשיים של כל בני המשפחה. 

ברמה תיאורטית מדובר בשלוש משמרות נפרדות, אך בפועל מתקיימת זליגה מתמדת ביניהן. כך, לדוגמה, לפעמים אנחנו עובדים מהבית, ולפעמים אנחנו עושים סידורים שקשורים לבית במהלך שעות העבודה. אם אנחנו עובדים שעות ארוכות, כדאי שנקפיד בשעות קריטיות במהלך היום להיות בקשר עם בני המשפחה (לדוגמה להתקשר לילדים בצהרים לשמוע איך עבר עליהם היום או להתקשר בלילה לומר לילה טוב אם נחזור אחרי שילכו לישון). 

הורים קרייריסטים מלהטטים במקביל מספר רב של כדורים כל הזמן, וכשמלהטטים, תמיד יפלו מידי פעם כדורים. החוכמה בעיני, היא לא להפיל את אותו כדור כל הזמן. כך, אם "נפיל" באופן קבוע את המשמרת הרגשית זה יבוא לידי ביטוי בתחושות קשות של דיכאון וחרדה, קשרים זוגיים או הוריים רופפים ו/או קונפליקטואליים ותחושה כללית של חוסר סיפוק ושביעות רצון ממערכות היחסים המשמעותיות בחיינו.

המשמרת השלישית: עבודה "שקופה" הנעשית ברובה על ידי נשים

בעוד שאפשר לעשות "outsourcing" למטלות רבות במשמרת השנייה, אין תחליף לעבודה הרגשית במשמרת השלישית. זו המשמרת המאתגרת והמורכבת ביותר בחיינו. מתקיימים בה ללא הרף רגשות של אהבה, סיפוק וקרבה במקביל לתסכול, כאב, רגשות אשם וכדומה. 

לא תמיד פשוט לאזן בין האלמנטים שממלאים אותנו לאלמנטים ששואבים אותנו. לא תמיד נקבל תגמול מיידי או תואם את המאמץ שלנו. אבל יותר מכל, זו עבודה "שקופה", אשר לעתים תכופות מדי נוטים לשכוח שהיא קיימת - ונעשית ברובה על ידי נשים. 

אומנם, קיימים גם גברים אשר מחוברים יותר ומודעים יותר לעולמם הרגשי וניתן לראות ניצנים של מודעות גברית בנושא. אך במקביל, אני פוגשת גברים רבים אשר מתקשים לבטא את רגשותיהם באופן מילולי ומשתוממים לנוכח המילה "הכלה". 

אינני מאשימה אותם. הסוציאליזציה של החברה הישראלית מעבירה מסרים ברורים לבנים להפנים רגשות. ילד צעיר אשר מבטא רגשות כגון עצב ותסכול יתויג על ידי סביבתו כ"רגיש" - ולא באופן חיובי. החברה תעביר לו מסרים ישירים ועקיפים להתמודד עם רגשות אלה באופן שכלתני ולא מוחצן. בעוד שילדה אשר תפגין רגשות דומים תיתקל ביותר הבנה וקבלה מצד סביבתה. 

רגשות? זה לא מתאים לחיילים טובים

החברה הישראלית מגדלת בנים מגיל צעיר להיות חיילים טובים. לא משנה כמה מחקרים יטענו בדבר כוחה של אינטיליגנציה רגשית, בישראל של שנת 2016 החצנת רגשות נתפסת כחולשה - ולאויב לא מראים חולשה. אבל מה קורה כאשר "האויב" הוא הילד שלי שמסרב ברגע של עקשנות לעשות את מה שביקשתי, או בת הזוג שלי שבאה אלי בטענות למרות מאמצי הרבים? 

גברים רבים נוטים "להתנהג את הרגשות שלהם" במקום לבטא אותן באופן מילולי. כלומר, הם יבטאו קרבה ואהבה באמצעות מגע פיזי, יבטאו עצב בריחוק וניתוק, ויבטאו תסכול באמצעות כעס. הם יתקשו לתמלל את הרגשות שלהם ולכן יתקשו לגייס אמפתיה והבנה מסביבתם, ובוודאי שיתקשו להתפייס באמצעות ליבון הדדי של רגשות. 

השינוי מתחיל בנו

כאן, אנו הנשים נכנסות לתמונה. לנו יש את הכוח הנשי לחולל שינוי אמיתי שיתחיל בבית ויחלחל לחברה כולה. אם נשכיל לקחת על עצמנו את האתגר ללמד את בני הזוג שלנו לבטא רגשות מילולית במקום להתנהג אותם, נרוויח שותפים מדהימים למשמרת השלישית. 

נשים רבות טוענות בפני "למה תמיד אני זו שצריכה להיות זו שמתפייסת ומלבנת? אין לי כוח לגדל עוד ילד בבית". התשובה היא שכמו בכל חלוקת תפקידים טובה, האדם המוכשר ביותר לבצע את המטלה הוא זה שיבצע אותה. 

במידה ורוצים לעשות שינוי בחלוקת התפקידים, נדרשת תקופת הכשרה בה מדריכים את הצד השני לבצע את המשימה. באופן דומה, על מנת לחלוק את המשמרת השלישית, נשים צריכות לגלות הבנה וסבלנות וללמד את בני זוגן כיצד לנהל את רגשותיהם באופן יעיל, במקום לכעוס עליהם שהם אינם מסוגלים לעשות זאת עדיין. בתום תקופת ההכשרה, הן ירוויחו בני זוג אשר מסוגלים ללבן את הרגשות שלהם באופן אפקטיבי, במקום להדחיק אותם. 

השקעה טובה עוד יותר היא בדור העתיד. שימו לב להטיות המגדריות שלכם, אשר מתגנבות באופן לא מודע. למדו את ילדיכם, בנים ובנות כאחד, לבטא את כל קשת הרגשות, מבלי להיות שיפוטיים כלפיהם. ואל תשכחו להיות מודל טוב לחיקוי - כי הם רואים וסופגים הכול.