אחת ולתמיד: האם הפלרת מים באמת מסוכנת?

עששת היא ככל הנראה המחלה הנפוצה ביותר בעולם. היא הגורם העיקרי לאובדן שיניים וכאבים ורוב רופאי השיניים מסכימים שהטיפול הטוב ביותר הוא מניעתה מבעוד מועד על ידי שמירה על הגיינה אוראלית נאותה. אחת הדרכים לסייע לאוכלוסיה במניעת עששת היא הוספה מלאכותית של מינרל בשם "פלואור" למי השתיה, צעד שנהנה מתמיכה כמעט בלתי מסתייגת מצד הקהילה הרפואית – אך סובל מיחסי ציבור רעים בקרב חלקים מסוימים באוכלוסיה. 

קראו עוד: סיכון מוגבר לשבץ והתקפי לב: כל הנזקים של המעבר לשעון קיץ

הרעיון של הפלרת מים הופיע בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כשלאחר קרוב לארבעים שנה של איסוף עדויות ומחקרים החלו להוסיף פלואור באופן מלאכותי למי השתיה בארה"ב. ההחלטה, שלימים הפכה להיות אחת החשובות בתחום הבריאות ואומצה על ידי עשרות מדינות בשנים שלאחר מכן, הוכיחה את עצמה בכך שהיא הורידה את שכיחות העששת בילדים בכ-60%. 

הפלרת מים: חשובה בעיקר לילדים

הפלואור (או פלואוריד, כאשר מדובר ביון הפלואור) הוא חומר שנמצא באופן טבעי במאגרי מים ובאדמה. הוספה מלאכותית של פלואור למי השתיה נועדה למנוע פתולוגיות בשיניים ובחניכיים, מה שאמור להיטיב במיוחד עם השכבות החלשות שבאופן טבעי צורכות פחות שירותי רפואת שיניים וההגיינה האוראלית שלהם לרוב פחותה. 

ההפלרה, כך על פי מחקר שבוצע בפקולטה לרפואת שיניים בהדסה, הורידה את התחלואה בעששת בישראל ב-30% ביחס לאזורים שבהם לא בוצעה הפלרה. מחקר נוסף שבוצע על ידי איגוד רופאי הילדים הישראלי מצא שכמות האשפוזים מסיבוכי עששת היו נמוכים עד כמעט פי 4 בישובים שבהם בוצעה הפלרה. אומנם ההפלרה חשובה במיוחד לילדים (ובעיקר לאלה שעדיין לא בקעו להם שיניים קבועות), אבל מחקרים הוכיחו שגם מבוגרים, ובעיקר קשישים, נהנים מההשפעות שלה על בריאות השיניים והעצמות. מעבר לפן הבריאותי ישנו גם הפן הכלכלי: על פי נתונים של המרכז למניעת מחלות בארה"ב (CDC) כל דולר שמושקע בהפלרה של מי השתיה יחסוך בעתיד כ-38 דולר בטיפולי שיניים כתוצאה מסיבוכים של מעששת. מחקרים הוכיחו שזוהי אחת הדרכים הזמינות, הזולות, הבטוחות והיעילות ביותר למניעת עששת באוכלוסיה.

הפלרת מי שתיה בישראל

כאמור, הפלואוריד מצוי במאגרי מים טבעיים בריכוזים משתנים. בדיקות שנערכו בישראל מצאו שבעוד שהריכוז של פלואור במי תהום בצפון הארץ הוא נמוך מאוד - הוא הולך ועולה ככל שמדרימים, ומאגרי מים בערבה מכילים פלואוריד בריכוז גבוה מהמומלץ. בנוסף, הפלואור מוסף מזה שנים לרוב משחות השיניים. פעולתו של הפלאור נובעת מכך שהוא דומה מאוד לאמייל – החומר הקשה שמצפה את כתר השן ומעניק לה את הצבע הלבן. כאשר יון הפלואור נמצא בחלל הפה הוא "שוקע" באמייל, מחזק אותו ומונע ממנו "להישבר" כתוצאה מפעילות של חיידקים. בנוסף, הפלואור מסייע בחיסול של החיידקים המזיקים שנמצאים בחלל הפה – מה ששוב מקטין את הסיכוי לעששת. 

תהליך ההפלרה כולל הוספת חומצה פלואורוסיליצית לצינורות מרכזיים של מי שתיה. למרות הקונוטציה השלילית, חומצה זו מתפרקת במים במהירות ושאר התוצרים (מלבד פלואור) אינם גורמים לבעיות בריאותיות.

גורם נוסף שמהווה יתרון להפלרה כוללת של מי השתיה הוא ההיענות של האוכלוסיה: רעיונות כמו שימוש בכדורי פלואור והוספת פלואור למלח הבישול נדחו, בייחוד בשל הרצון להפחית את השימוש במלח והצורך בחינוך של האוכלוסיה ומעקב אחריה. לעומת זאת, הפלרה כוללת של מי השתיה אינה דורשת היענות של הציבור ומבטלת את האפשרות שחלק מהאוכלוסיה, בעיקר ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, יעדיפו לא לרכוש את התוסף בגלל העלות הכספית. פלואור שלא ניתן במי השתיה נפוץ כיום רק במשחות שיניים, אך כאמור ההשפעה שלו היא מוגבלת ותלויה בהיענות של הציבור. לעומת זאת, הפלרת מי השתיה מאפשרת פיתרון יעיל, זול שניתן בחינם לכל האוכלוסיה במינון ידוע לאורך כל שעות היום (בניגוד לצחצוח שיניים). 

המתנגדים להפלרה: "הרעלה בחסות החוק"

באופן טבעי לא כולם מרוצים מהעובדה שהמדינה "מכריחה" אותם לצרוך חומר כימי בניגוד לרצונם, והם נחושים לשמור על חופש הבחירה והפרט למרות שאלה מנוגדים לאינטרס של בריאות הציבור. למרות שבמשרד הבריאות ציינו שוב ושוב כי אין סכנה בצריכת מים מופלרים, אפילו לתינוקות וקשישים, עדיין ישנה תנועה הולכת וגדלה של מתנגדים, זאת למרות שאפילו מים ממקורות "טבעיים" מכילים פלואור בכמות מסויימת (ולרוב לא ידועה ולא מנוטרת). מעבר לטענה שהחומצה הפלואורוסיליצית היא תוצר לוואי של תעשיית הדשנים, המתנגדים מעלים טענות נוספות שכביכול משויכות לצריכה שוטפת של פלואור: העלאת הסיכון לסרטן, היחלשות העצמות, הגברת הסיכוי לנפילות ושברים בקרב קשישים ופגיעה בכליות. 

בעוד שבמשרד הבריאות טוענים שהפלרת מים היא אקט מקובל בעשרות מדינות מפותחות בעולם (ביניהן ארה"ב, קנדה, אנגליה ואוסטרליה) – המתנגדים טוענים שרק באירלנד יש כיום חובת הפלרה. בנוסף הם מציינים מחקרים שבוצעו על ידי ההמועצה האמריקאית למחקר (NRC) שהצביעו על כך שפלואור דווקא מזיק לבריאות העצמות והשיניים, ועלול לגרום לבעיות אחרות כמו הגברת התנגודת לאינסולין והגברת הסיכון לסכרת מסוג 2. טענה נוספת היא שבעת ההפלרה נוספים למים חומרים נוספים הידועים כמסרטנים, כמו ארסן ועופרת. במשרד הבריאות, מצידם, הדגישו שכל הבדיקות שנעשו עד היום לאיכות מי השתיה בארץ לא גילו אף אחד מהחומרים הללו, כך טענה זו היא חסרת שחר.

ראוי לציין שבמדינות מפותחות שבהן קיימות נורמות של שמירה על היגיינת פה קפדנית (צחצוח שיניים פעמיים ביום, מעקב סדיר אצל רופא שיניים וכו') – הצורך בהפלרה פחות ניכר בהשוואה למדינת ישראל. ההבדל נעוץ בכך שבישראל אין כמעט מנטליות של שמירה על היגיינת הפה, בעיקר בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציואקונומי נמוך, קשישים והמגזר הערבי. מחקרים שנערכו בארץ הראו כי כמחצית מהילדים לא מצחצחים שיניים פעמיים ביום וכי כ-70% לא מצחצחים בהתאם להמלצות, דבר אשר מדגיש אף יותר את הצורך במתן מענה בחתך רחב לכל שכבות האוכלוסיה.

קראו עוד:  10 טיפים שיעזרו לכם לשמור על בריאות הפה

בין אם אנו בוחרים לקבל את הטענות נגד הפלרה או לא, הקהילה המדעית עומדת על שלה וממשיכה להעניק גיבוי מוחלט להחלטת משרד הבריאות. בישראל חלה חובת הפלרה משנת 2002 (לפני היא היתה רק בגדר המלצה) והיא נמשכת באופן רציף עד היום, למעט 18 חודשים בתקופת כהונתה של יעל גרמן כשרת הבריאות. שר הבריאות הנוכחי, יעקב ליצמן, הפך את החלטתה של גרמן וקבע שהפלרת המים תחודש באותה מתכונת כפי שהיתה עד רגע הפסקתה. 

אין ספק שפלואוריד חשוב למניעת עששת, אלא שיש לזכור שמי ברז משמשים את האוכלוסיה לשימושים רבים מעבר לשתיה: על פי משרד הבריאות רק 2% מהמים המופלרים בארץ משמשים לשתיה, והשאר, 98%, מגיעים למי התהום, למכונות כביסה, לשירותים, לחקלאות ולבישול. ובכל זאת, כמחשבים את העלות מול התועלת, נראה שזוהי הדרך היעילה ביותר לקדם את בריאות חלל הפה וליצור שוויון בבריאות באוכלוסיה, בייחוד לאור אינספור מחקרים שהוכיחו את בטיחות השיטה לאורך עשרות שנים.