להתמודד עם הכאב בדרך הנכונה: הכל על הרפואה הפליאטיבית

בניגוד לעבר הרחוק, בו תוחלת החיים של בני האדם הייתה קצרה ורוב המחלות מהן סבלנו הובילו לסיומם של החיים, החל מהמאה ה-20 תוחלת החיים שלנו עלתה משמעותית. הדבר נובע מפיתוחן של טכנולוגיות רפואיות וטיפולים שונים, אשר אפשרו טיפול במגוון בעיות רפואיות, ואף הפיכת חלק מן המחלות מסכנות החיים לכרוניות – כך שניתן להמשיך ולחיות לצדן עוד שנים ארוכות. 

כמובן שמדובר בבשורה משמחת, אלא שבצדה גם חסרון: כיום מיליוני אנשים ברחבי העולם מתמודדים לאורך חייהם עם מחלות כרוניות חשוכות מרפא, החל ממחלות לב וריאה, סוכרת ומחלות ניוון שרירים ועד מחלות ממאירות. מחלות אלו גורמות לחולים סבל רב, ולא מעט מן הסבל מופיע דווקא בשל תופעות הלוואי של הטיפולים הניתנים להם. 

כך, באופן אבסורדי אנו פוגשים כיום לא פעם בחולים שאינם סובלים מהמחלה עצמה אלא מתופעות הלוואי של הטיפולים הניתנים להם. הטיפולים אמנם מאריכים את חיי המטופלים, אך גורמים במקביל לירידה משמעותית באיכות חייהם, ולא תמיד מביאים לריפוי. בשלבים מאוד מתקדמים של המחלה, כאשר לא ניתן לדבר על ריפוי, החולים מעדיפים לעתים חיים קצרים באיכות טובה יותר, לעומת חיים ארוכים יותר, אך כאלה אשר יהיו כרוכים בסבל. 

רפואה פליאטיבית: לאפשר לחולה חיים עם כבוד, איכות ומשמעות

מתוך המצוקה והסבל איתם מתמודדים חולים אלו, עלה הצורך ברפואה פליאטיבית. ארגון הבריאות העולמי מגדיר את הרפואה הפליאטיבית כתת-התמחות העוסקת בשיפור איכות החיים של החולה הסובל ממחלה חשוכת מרפא, וכן בשיפור איכות החיים של משפחת החולה. רפואה זו מתמקדת באיזון תסמינים ובמתן מענה לצרכים פיזיים, פסיכולוגיים, חברתיים, רגשיים ורוחניים, על מנת לאפשר לחולה כבוד, איכות ומשמעות בשארית חייו. 

הרפואה הפליאטיבית למעשה מתמקדת בחולה ולא במחלה, ורואה אותו ואת משפחתו כיחידה אחת, כאשר ברוב המקרים הצוות הפליאטיבי כולל רופא, אחות ועובד סוציאלי. מדובר בתהליך, כאשר הצוות מלווה את החולה לאורך זמן, מהווה אוזן קשבת לקשיים, צרכים ולרצונותיו של החולה, ומנסה למצוא פתרונות שיקלו עליו ויסייעו לו לעבור את התקופה הקשה על הצד הטוב ביותר. 

מענה טיפולי לכאב 

בכל הנוגע לטיפול התרופתי, חולים רבים שנמצאים בסוף דרכם בוחרים שלא להמשיך בטיפול התרופתי במחלתם, הגורם להם לסבל. הצוות הרפואי עומד לצד החולה בכל הנוגע להחלטתו האם להמשיך בטיפול התרופתי. כמו כן, חולים רבים שמחלתם מתקדמת, וביניהם חולי סרטן, סובלים לא פעם מכאב שמקורו במחלה עצמה. עבור חולים אלו, הצוות הפליאטיבי יכול לסייע בהתאמת טיפול תרופתי ממשפחת המורפיום. בין טיפולים אלו ניתן למנות את פקפנט, המיועד עבור חולים הסובלים מכאב אונקולוגי מתפרץ ומסייע בשיכוך מהיר של הכאב. טיפולים נוספים הניתנים במקרים של כאבים אונקולוגים הינם אקטיק, אבסטרל ואוקסיקוד. 

הצוות מעניק גם מענה משפטי לחולה. כך, כיום לפני חוק החולה הנוטה למות, חולה יכול לתת הנחיות לצוות המטפל מאיזה טיפולים הוא רוצה להימנע, אילו טיפולים הוא מוכן לקחת, וכן כיצד הוא רוצה לסיים את חייו. כך, למשל, החולה מחליט האם תבוצע בו החייאה או הנשמה מלאכותית. ייפוי כוח לעניינים רפואיים, במקרה שהחולה אינו יכול להחליט בעצמו, גם הוא נושא שהצוות דן בו עם החולה ומשפחתו. 

מודעות גוברת לחשיבות הטיפול התומך

המודעות לתחום הפליאטיבי ולחשיבותו נמצאת במגמת עליה מתמדת בישראל ובעולם. כך, בשנת 2005 קמה בישראל ועדה לאומית לנושא ונתנה המלצות למשרד הבריאות באשר לשירותים פליאטיביים, ובסוף אותה שנה חוקק חוק החולה נוטה למות. כמו כן, בשנת 2009 יצאה הנחיה של משרד הבריאות לבתי חולים, קופות חולים ומוסדות בריאות אחרים, לכלול שירותים פליאטיבי לכל חולה שזקוק לכך.

בתי החולים הבינו גם הם את חשיבות הנושא, ורבים מהם מקימים יחידות לטיפול פליאטיבי. בבית החולים העמק השירות לרפואה פליאטיבית כולל ייעוץ וליווי לחולה ולמשפחתו, וצוות השירות אף מעביר הכשרות והדרכות לצוות הרפואי בבית החולים. זאת על מנת שרופאים, אחיות ומטפלים בבית החולים יהיו מודעים לנושא, יוכלו לזהות את החולים הזקוקים לטיפול פליאטיבי ויפנו אותם לקבלת השירות. כמו כן, אמנם טרם קיימת בישראל תת התמחות בלימודי הרפואה ברפואה פליאטיבית, אך חלק ממסלולי הרפואה עתידים לייסד תת התמחות כזו בשנים הקרובות.

עם כל זאת, המודעות לרפואה פליאטיבית בישראל רחוקה מהאידיאל, וקיים מקום לשיפור. כך, למשל, למרות שחולים אונקולוגים רבים סובלים מכאב שמקורו במחלתם, עדיין ישנם פערים בידע ובמודעות בקרב הרופאים המטפלים בכל הנוגע לכאב מתפרץ והצורך בטיפול בו. חולים רבים מספרים לרופא המטפל כי הם סובלים מכאב, ואילו כאשר הם מגיעים לרופא פליאטיבי, מתברר שמקור כאבם הינו בכלל רגשי ונפשי הנובע מהסבל שנגרם לבני משפחתם. 

ארגון הבריאות העולמי מגדיר את המודעות הקיימת לנושא בישראל כחלקית, ומסביר כי קיימת פעילות פרואקטיבית לקידום הנושא הפליאטיבי. בישראל ישנם טיפולים פליאטיבים מגוונים, אך עדיין לא קיימת מדיניות לאומית והכשרה מוסדרת בנושא. ועדה לאומית שדנה במערך השירות הפליאטיבי טרם נתנה את המלצותיה. גם משרד הבריאות טרם פעל לאכוף ולתקצב את הנושא, על מנת שאכן כל מוסדות הבריאות הרלוונטיים יוכלו להציע שירות זה לחולים הזקוקים לו.