הבעיה הנפוצה שלא מדברים עליה: כך מטפלים בדליפת שתן

אמנם לא נהוג להכריז עליה בשלטי חוצות, אך בריחת שתן זוהי תופעה שכיחה ביותר, בייחוד בקרב נשים. למרות תחושות הבושה והנטייה שלא לדבר על הבעיה, חשוב לדעת כי בריחת שתן היא בעיה רפואית הניתנת לפתרון וחשוב לטפל בה בהקדם. זאת משום שהיא מחמירה עם הזמן ופוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה באופן ניכר.

קראו עוד: מי צריכה את זה? האם זה כואב? הכל על עיצוב שפתי הפות

מהי דליפת שתן?

בריחת שתן זהו מצב שבו מאבדים את השליטה על שלפוחית השתן וכתוצאה מכך ישנה דליפה בלתי רצונית של שתן, שבאה לידי ביטוי במצבים שונים ובדרגות חומרה שונות. 

קיימים שני סוגים עיקריים של דליפת שתן:

1. דליפת שתן במאמץ: מתרחשת כאשר קיים אימוץ של שרירי הבטן, כמו בזמן שיעול, עיטוש, פעילות גופנית, הרמת משא כבד, צחוק מתגלגל ולעתים אף שינוי בתנוחה. דליפה זו לרוב באה לידי ביטוי בכמות קטנה של שתן. 

2. דליפת שתן מתוך דחיפות: מתרחשת כאשר יש צורך למתן שתן ולמעשה לא מצליחים להתאפק והשתן דולף עוד לפני שמספיקים להגיע לשירותים. דליפה זו עלולה להיות של כמות גדולה של שתן, משום שהיא נובעת מהתכווצות לא רצונית של שריר שלפוחית השתן שגורמת להתרוקנות השלפוחית. 

מה גורם לדליפת שתן?

דליפת שתן נגרמת משלל גורמים, כאשר חלקם זמניים, כגון נטילת תרופות, זיהומים בדרכי השתן וצריכת מזונות או משקאות "משתנים", וחלקם קבועים.

במקרים רבים, קיים קשר לגיל האישה: ככל שגמישות הרקמות בגוף יורדת (עם העלייה בגיל) הסיכוי לדליפה גדל. הריונות ולידות אף הם מגבירים את הסיכון לדליפת שתן, וככל שמספר הלידות גדל ומשקל היילודים גדול יותר – הסיכון עולה. תחלואה שמעלה לחץ על רצפת האגן כגון: השמנת יתר, שיעול כרוני (על רקע עישון או אסטמה), עצירות כרונית, כמו גם עיסוק שגורם ללחץ על ריצפת האגן (עבודה שכרוכה בהרמת משאות כבדים, מאמצים גופניים קשים כמו הרמת משקלות), כל אלה מגבירים את הסיכון לדליפת שתן.  

כמו כן, מצבים נוירולוגיים הגורמים נזק לעמוד השדרה עלולים לגרום לדליפת שתן.

האם הבעיה מחמירה בהיעדר טיפול?

במקרים שבהם מזניחים את דליפת השתן, בין אם נמנעים מלטפל בה או שלא מתרכזים במניעתה - הבעיה מחמירה. ככל שגיל האישה עולה - כך הסיכוי לדליפת שתן עולה, ובגילאים מבוגרם יותר (מעל 80) מרבית הנשים יסבלו מצורה זו או אחרת של דליפת שתן. 

יש לטפל בבעיה ולנקוט בפעולות מניעה כדי למנוע את החמרתה עם השנים

כיצד מטפלים בדליפת שתן?

הטיפולים המוצעים משתנים בהתאם לטיב הדליפה:

דליפה שתן מתוך דחיפות 

בדליפת שתן מסוג זה מוצע טיפול תרופתי. קיימות תרופות שונות שברובן פועלות על מערכת העצבים של שלפוחית השתן על מנת להפחית את ההתכווצות הבלתי רצונית של השלפוחית ובכך להפחית את מספר אירועי דליפת השתן. קיימים טיפולים פולשניים יותר הניתנים כאשר הטיפול התרופתי לא מועיל ואלה כוללים הזרקת בוטוקס לשלפוחית השתן או ניתוח בעצבי עמוד השדרה.

לאחרונה, מתרבות עדויות המעלות אפשרות של תועלת לטפול מקומי בלייזר או בגלי קול לאזור הנרתיק. טיפולים אלא מיועדים למיצוק והצערת רירית הנרתיק אך מתגלים כיעילים גם לשיפור דליפת שתן.

דליפת שתן במאמץ

בשלב הראשון ממליצים לבצע תרגול של שרירי רצפת האגן בעזרת פיזיותרפיסטית מומחית. טיפול זה הוא בעל סיכויי הצלחה נמוכים, בין היתר מכיוון שהוא דורש התמדה גם מעבר למפגשי התרגול, כפי שכל שמירה על כושר שרירי דורשת. 

הטיפול שהוא בעל סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר הוא טיפול ניתוחי. מדובר בניתוח זעיר-פולשני הנקרא TVT, בו מושם סרט סינתטי תחת השופכה אשר מונע את דליפת השתן בעת מאמץ. לניתוח הצלחה של מעל 90% גם לאורך זמן והוא מהווה את הסטנדרט הטיפולי אליו מושווים כל הטיפולים האחרים. 

כיצד מתבצע הניתוח?

במהלך הניתוח נעשה חתך ברירית הנרתיק מתחת לשופכה, דרכו מוחדר הסרט הסינתטי וקצותיו מוצאים דרך קפלי הירך בשני חתכים זעירים. הניתוח יכול להיעשות באשפוז קצר של מספר שעות עד לילה אחד של שהייה בבית החולים. 

בדומה לכל ניתוח, גם בניתוח זה עלולים להיות סיבוכים, כגון זיהום, דימום או סיבוכי הרדמה, אך לרוב הסיכון לסיבוכים נמוך. לעתים ייתכן קושי להתרוקן משתן עד לירידה של הבצקת באזור, ובחלק מהנשים עשויים להופיע כאבים בירכיים למשך מספר ימים עד מספר שבועות, המגיבים למשככי כאבים.

ההחלמה מהניתוח קצרה, אך מומלץ לא לבצע מאמצים לתקופה של 3 חודשים.