ניתוח לקיצור קיבה: האם מדובר בהליך שישנה לכם את החיים?

השמנת יתר נחשבת כיום לגורם התמותה בר המניעה השני בגודלו (לאחר נזקי טבק). בארצות הברית נרשמים כ- 300,000 מקרי תמותה בשנה כתוצאה מהמחלה הנפוצה ומסיבוכיה. גם בזירה המקומית היא מהווה תופעה שכיחה וכ-5% מהאוכלוסייה הישראלית סובלת ממנה. 

הסיבות להשמנת יתר הינן רבות ומגוונות וכוללות גורמים התנהגותיים, חברתיים - סביבתיים, פסיכולוגיים, גנטיים, ועוד.  קיימים טיפולים רבים להשמנת יתר, ביניהם שינוי באורחות החיים, הכולל שינויים בדפוסי האכילה ופעילות גופנית וכן וטיפולים פסיכולוגיים, אלטרנטיביים, תרופתיים וכדומה. למרבית הצער, יעילותם לאורך זמן של כל ההתערבויות שהוזכרו, מוגבל ביותר ורוב הסובלים מהשמנת יתר חולנית אינם מצליחים לרדת בצורה מספקת, או שמשמינים חזרה לאחר ירידה כזו. השכיחות של שמירה על ירידה מספקת לאחר שינויים באורחות חיים מגיעה, לאחר שנה ל- 5%, ויורדת לפחות מ- 1% כעבור שלוש. לאור תוצאות עגומות אלה וכן במצבים בהם קיים סיכון בריאותי משמעותי עקב עודף משקל רב, ניתן לשקול ניתוח בריאטרי המוכר יותר כניתוח "קיצור קיבה". מהו הניתוח הבריאטרי, כיצד מתבצע ומי נחשב כמועמד מתאים להליך זה? מומחה מסביר.

מהו ניתוח בריאטרי?

הניתוח הבריאטרי כולל התערבות במערכת העיכול ותכליתו לייצר השפעה מכאנית והורמונלית שתאפשר הליך של שינוי הרגלים דרמטי אצל המטופלים. ברוב סוגי הניתוחים מייצרים הגבלה פיזית של האוכל הניתן לצריכה בסעודה בודדת ובחלקם נוצר גם שינוי בתקשורת הקיימת בין המעי למוח (באמצעות הורמונים וחלבונים שונים המופרשים לדם) וכתוצאה מכך מפחית את דחפי האכילה והתיאבון. 

קיימים שישה סוגים של ניתוחים מקובלים ועוד כמה הליכים ניסיוניים. כיום מבוצעים כל הניתוחים הבריאטריים (למעט מקרים נדירים) בגישה זעיר-פולשנית (לפרוסקופיה) בה מבוצע הניתוח דרך מספר פתחים קטנים בדופן הבטן, ללא צורך בחתך גדול או "פתיחה". משכי האשפוז הממוצעים נעים בין יומים לארבעה ימים וקצב החזרה לפעילות גבוה.

בארץ, ובחלק גדול מהעולם, ההליך השכיח ביותר כיום הינו ניתוח שרוול קיבה. בניתוח זה נכרת חלק ניכר מנפח הקיבה (הפחתת נפח של כ- 90%). כריתה זו גורמת לשני דברים: בראש ובראשונה ישנה הפחתה משמעותית ביותר של כמות המזון הניתנת לצריכה בסעודה בודדת. מעבר לכך, קיים שינוי הורמונלי המשפיע על התיאבון כך שרוב המנותחים מדווחים על רצון מופחת לאכול והפחתה ניכרת בדחפי האכילה.

ניתוח "ספינת הדגל" הינו וותיק ביותר ולמעשה קיים כבר משנות השבעים. הוא מבוצע בגישה זעיר פולשנית משנות ה- 90 ועד לא מזמן היה הניתוח השכיח ביותר בארה"ב. ניתוח זה מורכב יותר מהשרוול אך נחשב לטוב ממנו במספר היבטים: בניתוח זה מחולקת הקיבה לשני מדורים: כיס קטן (גודלו כרבע כוס קטנה – 30-50 סמ"ק), אליו נכנס המזון הנאכל, ושאר הקיבה, אליה לא נכנס אוכל כלל. אל הכיס הקטן מחברים ישירות מעי דק (הנמצא בדרך כלל בהמשך) וכך מבוצע "מעקף" של חלקה הראשון של מערכת העיכול. בניתוח זה ישנה הפרדה בין האוכל למיצי העיכול המסייעים בספיגתו, לאורך מקטע מסויים, דבר הפוגע ביעילות מערכת העיכול ומסייע אף הוא בירידת המשקל. גם בניתוח זה ישנו שינוי מהותי בתקשורת בין המעי למח וגם בו צפויה ירידה מרשימה בתיאבון ובדחפי האכילה. יעילותו של מעקף הקיבה גדולה בכ- 10-15% מזו של שרוול הקיבה, מבחינת ירידת עודף המשקל. כך, ככל שעודף המשקל גדול יותר, יתרונו של המעקף גדול אף הוא. בנוסף, ניתוח זה יעיל יותר בטיפול בהפרעות מטבוליות שונות כגון סוכרת, כולסטרול, יתר לחץ דם ועוד. למעשה, מעקף קיבה מומלץ כטיפול ניתוחי גם באנשים שאינם גדולים במיוחד אך הסובלים מסוכרת שאינה ניתנת לאיזון.

ישנן שתי צורות "אינסטלטוריות" לביצוע ניתוח מעקף הקיבה הנבדלות בשיטת חיבור המעי הדק לכיס הקיבה הקטן. בשיטה הסטנדרטית מבוצעים שני חיבורים, או השקות. לאחרונה נכנסה גרסה שונה במקצת בה מבוצע חיבור אחד בלבד. שיטה זו נקראת מעקף קיבה עם השקה בודדת ומכונה גם "מיני מעקף". למעשה, מדובר בשם מטעה, שכן אין שום דבר "מיני" בניתוח זה. הנסיון הראשוני איתו מבטיח למדי אך עדיין אין בעולם מספיק ניסיון בכדי להמליץ עליו בפה מלא.

מהם הסיכונים בניתוח בריאטרי?

ככלל ניתוחי ההרזיה נחשבים לבטוחים ביותר, ביחוד כשמשווים אותם לניתוחים מג'וריים דומים. חשוב לזכור כי ניתוחים אלה אינם קוסמטיים כלל ועיקר והשינויים האנטומיים שמבוצעים בהם משמעותיים. הסיבוכים שמחייבים התערבות כלשהיא מתרחשים בכ- 5% מהמקרים וכוללים אירועי דמם, דלף, תסחיף ריאות וחסימות מוקדמות. סיבוכים קלים יותר או מאוחרים שלא יהיו מסוכנים אך יחייבו טיפולים פשוטים כגון מתן אנטיביוטיקה, נוזלים וכו' יקרו בכ- 5% נוספים.

מהו זמן ההחלמה מהניתוח?

בבית החולים שוהים המנותחים כיומיים עד ארבעה בממוצע לאחר הניתוח. השחרור מבית החולים מותנה בהגעה ליכולת שתיה מספקת ללא צורך בקבל נוזלים דרך הוריד. לאחר השחרור ההתאוששות מהירה למדי וניתן לחזור לעבודה תוך כשבוע-שבועיים. יש צורך בתקופת הסתגלות מבחינת אכילה בה ההתקדמות היא איטית ומבוקרת מנוזלים, דרך אוכל דייסתי ורך, ובסופו של דבר לאורך רגיל. מן הסתם, צורת האכילה תהיה שונה לחלוטין ממה שהיה לפני הניתוח.

האם יש אפשרות לחזרת מחלת ההשמנה גם לאחר הניתוח?

הניתוח הבריאטרי הוא אינו פתרון קסם, ומהווה מעין כלי עזר לשינוי הרגלי החיים. אלה אשר לא ישכילו לשנות את הרגליהם, בעזרת הניתוח וההדרכה שתבוא עמו, עשויים לחזור ולעלות במשקל לאחר שהניתוח "יתכרך" עם הזמן. אחוזי הכשלון לאחר ניתוחי הרזיה משתנים בין סוגי הניתוחים השונים אך נעים בין 20-40% כעבור 10 שנים.

קראו עוד: עוד ביס אחד ודי: כל המידע על אכילה כפייתית

מי עשוי להיות מועמד מתאים לניתוח בריאטרי?

אנשים הסובלים ממחלת השמנת יתר חולנית הם המומדים המתאימים לניתוחי הרזיה. מחלה זו מוגדרת כאשר מדד מאסת הגוף (משקל בק"ג חלקי ריבוע הגובה במטרים) גדולה מ- 40, ללא תלות במחלות נלוות, או גדלולה מ- 35 באנשים הסובלים ממחלות נלוות הקשורות להשמנה (מו סוכרת, יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, דום נשימה בשינה ועוד).

מהם הבדיקות אותן יש לבצע טרם לניתוח?

כיום ישנה הגדרה ברורה לחלוטין המקובעת בחוזר מנהל משרד הבריאות, לסדרת הבדיקות והאישורים אותם צריך לעבור מעמד לניתוח בריאטרי.

למעשה עובר המועמד שלוש "תחנות":

א. הערכת מצב רפואי וכשירות לניתוח. במהלכה מתבצעות בדיקות דם והדמיה שכוללות הערכה כללית ומטבולית של המעמד. בנוסף, מתקיימת הערכת רופאים רלוונטיים בקשר למצב החולה (רופא סוכרת, קרדיולוג, רופא ריאות וכדומה, בהתאמה לכל חולה ספציפי).

 ב. הערכה "רגשית" על ידי עובדת סוציאלית, פסיכולוג או פסיכיאטר. הערכה פסיכיאטרית שמורה לאנשים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות או אלה בעלי היסטוריה רפואית רלוונטית.

 ג. הערכה תזונתית המתבצעת על ידי דיאטנית בריאטרית ומתרכזת בזיהוי הפרעות אכילה, התנהגויות תזונתיות שיפגעו ביכולת המטופל להצליח לאחר הניתוח וכן תדרוך והסבר לגבי הצפוי  אחריו.

קראו עוד: אוכלים כשאתם בסטרס? כך פועל אוכל מנחם על המוח שלנו 

מי אינו מתאים לביצוע ניתוחים אלה? 

למעשה רק אלה שעומדים בקריטריונים שפורטו ועברו את שלושת שלבי ההערכה טרם לניתוח, עשויים להיות מועמדים מתאימים לביצועו. בנוסף אנשים עם הפרעה פסיכיאטרית פעילה ולא מאוזנת, הפרעת אכילה שאינה בשליטה, או אלה הסובלים ממחלות ממאירות שטרם הסתיים הטיפול בהם אינם מתאימים לביצוע הליך זה .