ורידים בולטים ברגליים (דליות) וגודש ורידי באגן: גורמים וטיפול

מערכת הורידים היא מערכת צינורות שאוספת את הדם מחלקי הגוף השונים ומחזירה אותו ללב. קיימות שלוש מערכות ורידים ברגליים: 

מערכת עמוקה 

מערכת הורידים השטחית

מערכת מגשרת 

אילו בעיות ורידים נפוצות קיימות בוורידי הרגליים?

במצב תקין, הדם הזורם בוורידים נדחף לכיוון הלב באמצעות שרירי הרגליים, והמסתמים מביאים לכך שזרימת הדם בוורידים תהיה חד כיוונית. אם קיימת אי ספיקת מסתמים, חלק מהדם חוזר או נשאר ברגליים – דבר שמעלה את לחץ הדם בוורידים השטחיים. כתוצאה מכך, נוצרת התרחבות של הורידים והופעה של דליות ורידים (ורידים כחולים הבולטים על פני עור). דליות עלולות להוביל לבצקות ברגליים, לאי נוחות בעמידה ממושכת (אשר גורמת לפגיעה בתפקוד) ולגרד בעור. סימנים אלה מחמירים בעמידה ממושכת, במזג אוויר חם, בזמן הוסת בנשים, או בהריון.

בחלק מהסובלים מבעיות ורידים וכתוצאה מלחץ ורידי מוגבר לאורך הזמן, מופיעים שינויים בעור בעיקר באזור השוקיים, הנקראים גם שינויים טרופיים. בעקבות שינויים אלה עלולים להתפתח גם כיבים או פצעים ורידיים. הכיבים עלולים לחזור ואף להזדהם והם גורמים לנזק ניכר לסובלים מהם, לכאבים, לפגיעה בתפקוד ואף לאשפוזים חוזרים ונשנים.

דליות עלולות להוביל גם לפקקת בוורידים השטחיים. פקקת ורידים היא תופעה הכוללת היווצרות של קריש דם בווריד המורחב המלווה בסימני דלקת, כמו אודם מקומי, רגישות מקומית וכאב מקומי. הסכנה במחלה זו היא התפשטותה לוורידים העמוקים, מצב שעלול להוות סכנת חיים בשל העובדה שקריש הדם עלול להגיע לריאות ולגרום לתסחיף ריאתי ואף למוות פתאומי. 

לפני שנים הדעה הרווחת הייתה כי הטיפול בדליות בנשים יתבצע רק  לאחר הלידה האחרונה. כיום הטיפול מומלץ לפני ההריונות והלידות כדי להקטין את הסיכון ואת סבלה של המטופלת. 

מהן דרכי הטיפול בבעיות ורידים ברגליים?

בכל הנוגע לאי ספיקה מסתמית ברגליים קיימות מספר טכניקות טיפוליות:

1. הטרשה (sclerotherapy) ורידית

במהלך הטיפול מחדירים לווריד תמיסה באמצעות מחט דקיקה לוורידים המטופלים.

קיימים שני סוגים של הטרשה: 

הטרשה על ידי תרופה נוזלית
המיועדת לוורידים קטנים המהווים לרוב בעיה קוסמטית.

הטרשה על ידי תמיסה מלחית מוקצפת עם אוויר
מיועדת לוורידים גדולים יותר לרוב לצרכים רפואיים. 

מהם היתרונות בטיפול הטרשה ורידית?

מהם החסרונות?

לאחר הטיפול יש צורך בשימוש בגרב אלסטית שעלולה לגרור אי נוחות קלה. בנוסף, הטיפול דורש לרוב מספר מפגשים בהפרש של כחודש בין מפגש למפגש. 

לעיתים מתפתחת דלקת מקומית חמורה יותר באזור ההזרקה המובילה לאודם רגישות וכאב שעלולים לגרום לאי נוחות משמעותית במשך מספר ימים. סיבוך נוסף של ההזרקות עלול להיות פיגמנטציה – הופעת צבע חום על גבי העור באזור הורידים שהוזרקו. הפיגמנטציה לרוב מתבהרת ונעלמת עם הזמן, אך במקרים בודדים היא נשארת לתמיד. יש לציין כי ככל שהעור כהה יותר כך הסיכון לפיגמנטציה גדול יותר. 

2. טיפולים תרמיים

הטיפול התרמיים השונים עובדים על חימום של דופן הוריד. טיפולים אלה נועדו בעיקר לוורידים שטחיים ראשיים וישרים. השיטות התרמיות כוללות שימוש בלייזר תוך ורידי, שימוש באנרגיה חשמלית בתדר של גלי רדיו, שימוש בקיטור. 

הטיפול מתבצע על ידי החדרת צנתר אל תוך הוריד. לאחר החדרת הצנתר מתבצעת הרדמה מקומית מסביב לווריד המטופל והטיפול נעשה בזמן הוצאת הצנתר אל מחוץ לווריד, תוך כדי צריבתו מבפנים. המטרה בסוג טיפול זה , בדומה לטיפול בהטרשת קצף, היא לחסום את הורידים החולים ולנתב את זרימת הדם אל הוורידים הבריאים. 

תוצאות הטיפול התרמי בוורידים מתאימים, טובות יותר בהשוואה להזרקות קצף. כיום, המלצת האיגודים המקצועיים היא לטפל בשיטה התרמית כאשר מדובר בבעיה בוורידים הראשיים. 

ענפים או ורידים נוספים שלא נסגרו בזמן טיפול זה מטופלים על ידי הטרשת קצף או על ידי ניתוח מינורי של הוצאת הורידים המפותלים תוך כדי הטיפול התרמי עצמו. 

מהם היתרונות בטיפול התרמי?

ענפים או ורידים נוספים שלא נסגרו בזמן טיפול זה מטופלים על ידי הטרשת קצף או על ידי ניתוח מינורי של הוצאת הורידים המפותלים תוך כדי הטיפול התרמי עצמו. 

בנוסף, מדובר בפעולה קצרה הנמשכת כשעה ומאפשרת חזרה מהירה של המטופל לשגרה. כמו כן הסיבוכים הכרוכים בטיפול התרמי נדירים. 

מהם החסרונות?

3. טיפול בדבק ביולוגי 

הטיפול בדבק הביולוגי מתבצע בעיקרון דומה לזה עליו מבוסס הטיפול התרמי. במהלך הפעולה מחדירים צנתר לווריד המטופל, אליו מוחדר דבק מיוחד המצוי בשימוש ברפואה שנים רבות ומשמש להדבקת חתכים קטנים מאוד וגם לחסימת כלי דם חולים במוח. 

הדבק גורם להדבקת דפנות הוריד וכתוצאה מכך לחסימת הוריד המטופל. בדומה לטיפול התרמי, הדבק מיועד לטיפול בוורידים גדולים וישרים, אך לפעמים קיימת חריגה ורופאים מבצעים טיפול בדבק גם בוורידים נוספים. הענפים המפותלים זקוקים בהמשך לטיפול בהטרשת קצף או לניתוח להוצאתם, אם אינם נסגרים לאחר תקופה של מספר שבועות. 

מהם היתרונות בטיפול בדבק ביולוגי?

מהם החסרונות?

4. טיפול כירורגי 

ניתוח סטריפינג (Stripping)

הכולל שליפה של הוריד השטחי הראשי. שיטה זו חלפה מהעולם כי היא כוללת ניתוח מורכב יחסית חתכים, תפרים וזמן ארוך יותר של חזרה לשגרה. 

כריתת דליות אמבולטורית (Ambulatory Phlebectomy)

חשוב לציין כי ניתוח פלבקטומיה מיועד לטיפול בוורידים משניים בלבד, והוא אינו מומלץ לטיפול בוורידים ראשיים. על כן, ניתוח זה יכול להתבצע כפעולה יחידה לטיפול בוורידים המתאימים או כפעולה משלימה לטיפולים תרמיים או להזרקת דבק. 

כריתת דליות בעזרת טכנולוגיית TRIVEX

החלמה לאחר ניתוח זה מתאפיינת לעיתים בכאבים משמעותיים, אך האלטרנטיבות בקבוצת חולים זו אינן מוצלחות. שיטה כירורגית זו מאפשרת לטפל גם בקבוצת החולים שאינה מועמדת לטיפולים הנוספים. 

מהן הבעיות הנפוצות בוורידי האגן? 

שיטות הדמיה שונות של האגן יראו לחץ חיצוני על הוריד, אשר מפריע לניקוז הדם מהרגליים ומהאגן עצמו או חסימתו. כמו כן, עלולים גם להופיע תסמינים שונים המעידים על גודש ורידי האגן. תסמינים אלה יתבטאו בעיקר אצל נשים בכאבים בלתי מוסברים באגן המופיעים במועד הוסת ולאחר קיום יחסי מין, והופעת דליות בפות. 

כיצד ניתן לטפל?

לעיתים גודש בוורידי האגן אצל נשים נגרם בשל הרחבה של ורידי השחלות בלבד. הטיפול במצב זה הוא על ידי תסחוף (embolization) אמבוליזציה של ורידים אלה בעזרת צנתור.