נוירופתיות: מהם הגורמים ואיך מאבחנים?

מערכת העצבים ההיקפית כוללת רשת מסועפת של עצבים המגיעים כמעט לכל חלק בגופינו ואחראיים על תפקודים רבים. מערכת עצבים זו יוצאת ממערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח וחוט השדרה) והיא אמונה על מגוון תפקודים, בהם התפקוד המוטורי של הגוף (הפעלת השרירים); התפקוד הסנסורי (קליטת התחושות מהסביבה); על חלק מתפקוד שיווי המשקל הסדרת פעילות המערכות הפנימיות כמו לב, ריאות ודרכי העיכול ועוד. מחלות של העצבים ההיקפיים, המכונות גם נוירופתיות, מובילות לנזק לעצבים אלו וכפועל יוצא גם לשיבוש פעילותם. מהן המחלות הנוירופתיות השכיחות ביותר, אילו תסמינים יעידו עליהן וכיצד ניתן לאבחן ולטפל? התשובות בכתבה שלפניכם. 

מהן המחלות הנוירופתיות הנפוצות?

פולינוירופתיה

פולינוירופתיה מתקדמת עלולה להוביל לקושי בהליכה הנובע מחולשת השרירים,  וכן גם מאבדן התחושה שאנחנו פחות ערים לה, אשר מאפשרת לנו ללכת (התחושה של מתח בשרירים, מנח המפרקים, הלחץ המופעל על כפות הרגליים ועוד). 

האבחון מתבסס על בדיקה קלינית, תיאור תסמינים אופייניים למחלה, ובעיקר על בדיקת EMG – בדיקה אובייקטיבית אשר מודדת את תפקוד העצבים בגפיים. הבדיקה נעשית על ידי מתן גירוי חשמלי על גבי העור מעל לעצב באזור הגפיים התחתונות והעליונות, ורישום תגובת ההולכה החשמלית לאורך העצב. בחלק מהמקרים יש צורך בהקלטה על ידי מחט מתוך השריר. חשוב להדגיש שהבדיקה האחרונה אינה כוללת הפעלה של אנרגיה חשמלית לשריר והשימוש במחט מתבצע לצורך הקלטת האות החשמלי של השריר בלבד. 

קיימים שני קווים לטיפול:

טיפול למיתון הסימפטומים האופייניים למחלה
הטיפול הסימפטומטי יתמקד לרוב בהקלה על הכאב. חשוב לציין כי כאבים ממקור עצבי מצריכים גישה טיפולית שונה מאשר זו הנהוגה במקרים בהם התפתחו כאבים ממקור אחר. במצבים אלה, תרופות נוגדות כאב רגילות פחות יעילות, ויהיה צורך בשימוש בתרופות המסייעות בשיכוך כאב ממקור נוירופתי. הטיפול התרופתי עובד על שינוי האות שמגיע מאזור הכאב בתוך מערכת העצבים המרכזית, והוא דורש התאמה אישית של המינון ומתן סדיר למשך מספר שבועות לשם השגת הטבה בכאב. 

הטיפול הסיבתי מגוון ותלוי כמובן בגורם להתפתחות הנוירופתיה:

נורופתיה סוכרתית
רופאים רבים סבורים כי איזון הדוק יותר של הסוכרת עשוי לשפר את התפקוד העצבי, אולם לא קיימת תמיכה מחקרית משכנעת לגישה זו. 

נוירופתיות שנובעות ממחסור בחומרים ייחודיים
כמו לדוגמה ויטמין B12 או הורמון בלוטת התריס. במצבים אלה הטיפול יתמקד בתיקון החוסר בעזרת מתן החומרים ממקור חיצוני. 

מחלות נוירופתיות דלקתיות

למרות שהתבטאותן הקלינית של הנוירופתיות הדלקתיות אינה שונה ממחלות נוירופתיות אחרות, בדיקת ה-EMG  תסייע באבחנה מדויקת. הטיפול בנוירופתיות דלקתיות נחלק לכמה קווים:

קו הטיפול הראשון 

 IVIG
טיפול באמצעות נוגדנים אשר מופקים מתרומות דם וניתנים באופן מרוכז באמצעות עירוי. לרוב מדובר בטיפול מתמשך הניתן בהתחלה במשך מספר ימים ולאחר מכן אחת לחודש פחות או יותר.

פלזמה פרזיס 
במהלך הטיפול מחובר המטופל למכשיר אשר מסנן את הנוגדנים ממחזור הדם ומחזיר אליו חלבונים ניטרליים. מדובר בסדרת טיפולים הכוללת בתחילה מספר טיפולים רצופים ולאחר מכן טיפולי אחזקה.

סטרואידים
הסטרואידים ניתנים באופן פומי בהתאמה אישית של המינון. טיפול זה כרוך במספר רב יותר של תופעות לוואי, זאת בהשוואה לשני הטיפולים שצוינו. 

מבטרה (mabthera)
זוהי תרופה ביולוגית חדשה בעלת יתרונות רבים, בהם מיעוט תופעות לוואי, אפקט ארוך של חודשים רבים, ונוחות שימוש. התרופה ניתנת באמצעות שתי מנות עירוי בהפרש של כשבועיים. 

קו הטיפול השני
מיועד לחולים שלא הגיבו לטיפולים מהקו הראשון. ברוב המקרים יינתן טיפול כימותרפי מדכא חיסון. 

מיאסטניה גרביס 

האבחנה מתבססת על הסיפור הקליני, בדיקת דם לבחינת נוגדנים בדם, ובדיקת EMG אשר בוחנת את התקשורת שבין העצבים ההיקפיים לבין השרירים. 

יש לציין כי חלק לא מבוטל מהחולים סובלים גם מהגדלה של בלוטת התימוס (אשר נמצאת מאחורי עצם החזה), ועל כן לאחר אבחנה של מיאסטניה גרביס תתבצע גם בדיקת CT  של החזה והסרת הבלוטה במקרה הצורך. 

הטיפול במיאסטניה גרביס 

במצבים בהם המיאסטניה מפושטת יותר, יהיה צורך בטיפול אחר, לרוב בתרופות המשמשות לדיכוי מערכת החיסון (בדומה לתרופות שהוזכרו לעיל עבוד דלקת של העצבים). חשוב להדגיש כי לרוב חולי מיאסטניה גרביס חוזרים למצב של תפקוד מלא בעזרת הטיפול. עם זאת, השפעת הטיפולים החיסוניים היא איטית: הטיפול מסייע במיתון חומרת הדלקת שהתפתחה בצומת שבין העצב לבין שריר, בשיקום המבנים באזור וכפועל יוצא גם בחידוש תהליך העברת המידע בין העצב לשריר.