לא רק תרופות: אלה הן השיטות לטיפול באפילפסיה

אפילפסיה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית אשר גורמת להפרעה בפעילות החשמלית של המוח. אפילפסיה מתבטאת לרוב בפרכוסים מסוגים שונים אשר יכולים להופיע ללא כל טריגר חיצוני או בחשיפה לגורמים סביבתיים שונים, כמו חסך בשינה או הבזקי אור. המחלה נפוצה בעיקר בקרב צעירים מתחת לגיל 17.

מה גורם לאפילפסיה?

קיימים שני סוגים מרכזיים של המחלה:

אפילפסיה כללית
מצב בו קיימת הפרעה חשמלית (פוקוס) המשפיעה על הפעילות בחלקי מוח שונים ומדכאת אותה. אפילפסיה כללית יכולה להתבטא בהתקפים הכוללים אבדן הכרה, נפילות ופרכוסים כלליים. לעיתים היא תלווה גם בנשיכת לשון ואיבוד שליטה על הסוגרים. סוג זה של המחלה יכול להתבטא גם בניתוקים קצרים (אבסנס) הנמשכים שניות אחדות. 

אפילפסיה מוקדית
מצב בו ההפרעה החשמלית משפיעה על חלק אחד של המוח בלבד. ביטויה של האפילפסיה מוקדית תלוי באזור בו קיימת ההפרעה. אפילפסיה מוקדית יכולה לגרום להפרעות פסיכו-מוטוריות, לקפיצות של הגפיים העליונות או התחתונות ועוד. לעיתים, אפילפסיה מוקדים עלולה להפוך לכללית – מצב המכונה גם הכללה משנית.

כיצד ניתן לאבחן?

כיום ניתן להשתמש גם בבדיקת וידאו EEG במהלכה החולה מאושפז לשבוע ימים ומחובר לאלקטרודות אשר מבצעות רישום של גלי המוח. בדיקה זו מסייעת לאבחון של סוג ההתקף, איתור של האזור בו מתרחשת ההפרעה החשמלית ובחינת אופן התפשטותה. 

בדיקת MEG תורמת גם היא לאבחון המחלה והיא מאפשרת לבחון את הפתולוגיה במוח ואת פירוט האותות החשמליים. כלומר, באמצעותה ניתן לבחון את הפגיעה המבנית והפיזיולוגית במקביל.

מהם הטיפולים החדשים במחלה?

השלב הראשון של הטיפול במחלה כולל שימוש בתרופות. התרופות האפילפטיות נמצאות בשימוש שנים רבות והן מספקות מענה יעיל עבור רוב החולים. 

הטיפול התרופתי באפילפסיה התפתח במרוץ הזמן, והדור החדש של התרופות משפיע על הרצפטורים (הקולטנים) בתאי המוח אשר מקבלים את הזרם החשמלי. היתרון המרכזי בתרופות ממוקדות אלו הוא תופעות הלוואי המעטות אשר מתפתחות כתוצאה מנטילתן. הטיפול התרופתי ניטל באופן יומיומי. בחולים קשים ניתן אף להשתמש בשילוב של מספר סוגי תרופות במקביל. 

במקרים בהם הטיפול התרופתי לא הועיל במיתון חומרת ההתקפים ותדירותם יישקל ניתוח להשתלת קוצב לשם גירוי חשמלי של עצב הואגוס. כך, ניתן לדכא את הפעילות החשמלית הלקויה במוח ולהפחית את תדירותם ועוצמתם של ההתקפים. 

במהלך הפעולה מושתל הקוצב באזור בית החזה העליון וממנו יוצא חוט אשר מגיע אל העצב. בזמן התקף, הקוצב מגרה את העצב ושולח אותות חשמליים אל המוח המסייעים בהסדרת הפעילות. שיטה זו מספקת מענה לכשליש מהחולים אך היא אינה חפה מתופעות לוואי, בהן צרידות, שיעול יבש ועוד. 

DBS 
טיפול זה כולל השתלה של אלקטרודה באזור בו קיים חשד לפגיעה חשמלית המובילה לאפילפסיה. בנוסף מושתלת בטרייה מתחת לקרקפת אשר משדרת אותות חשמליים לאלקטרודה. טיפול זה מדכא את הפעילות החשמלית במוקד האפילפסיה ומסייע בהפסקת ההתקפים. 

הקרנות לאזור המוקד האפילפטי
במצבים בהם הטיפולים שפורטו לעיל לא הועילו, ניתן לבצע טיפול בקרינה לאזור בו קיימת ההפרעה החשמלית וכך להוביל להרס שלו. אם מדובר באזור בו לא ניתן לבצע טיפולי הקרנות, יתבצע ניתוח מוח פתוח לכריתת המוקד האפילפטי. למרות שאחוזי הצלחת הניתוח לכריתת המוקד גבוהים יחסית, פתרון זה אינו חף מתופעות לוואי וסיכונים ועל כן יבחר במקרים הקשים ביותר שלא הגיבו כלל לטיפולים אחרים.