לא רק חום גבוה: 5 סיבות אפשריות לצמרמורת

היא מופיעה כשאנחנו מפחדים, שומעים צליל חריקה ואפילו חותכים צמר גפן: צמרמורת היא תופעה פיזיולוגית המאופיינת ברעד בלתי רצוני והזדקרות השערות. הסיבה השכיחה והמוכרת ביותר לצמרמורת היא עלייה בחום הגוף בשל מחלות שונות, כמו הצטננות או שפעת. עם זאת, צמרמורת יכולה לבשר גם על בעיות בריאותיות אחרות: אספנו עבורכם 5 מצבים שיכולים לגרום לתחושה הלא נעימה .

1. טמפרטורות נמוכות

זו ככל הנראה הסיבה הנפוצה ביותר לצמרמורות ללא עלייה בחום הגוף: אם קר וגשום בחוץ ושכחתם להתעטף במעיל וצעיף, ככל הנראה תחושו צמרמורת. הסיבה לכך נעוצה בהיפותולמוס – אזור במוח שאמון על תפקודי גוף רבים, בהם גם ויסות הטמפרטורה.

כאשר טמפרטורת הגוף יורדת, ההיפותולמוס גורם לשרירים לרעוד כדי להוביל לחימום הגוף ולהעלאת הטמפרטורה. הרעידות הקצביות מוכרות לנו ולהן נלוות פעמים רבות צמרמורת. בתינוקות ופעוטות, מנגנון ויסות הטמפרטורה במוח אינו מפותח דיו ועל כן הם מצויים בסיכון להתפתחות של היפותרמיה. מדובר במצב מסכן חיים בו טמפרטורת הגוף נמוכה מהתקין. מעבר לרעד והצמרמורות, קיימות תופעות נוספות שעלולות להעיד על היפותרמיה, כמו בלבול, עייפות וערפול. 

2. תת פעילות של בלוטת התריס

תת פעילות של בלוטת התריס היא מצב בו כמות הורמון התירוקסין המיוצר על-ידי הבלוטה אינה מספקת. חוסר בתירוקסין מוביל לירידה בקצב חילוף החומרים וכתוצאה מכך להתפתחות של תופעות שונות, כמו השמנה, נשירת שיער, דיכאון ועוד. בקרב חלק מהסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס, הירידה בקצב חילוף החומרים גורמת לרגישות מוגברת לקור וכתוצאה מכך הם יכולים לסבול מצמרמורת לעיתים קרובות.

אבחון תת פעילות של בלוטת התריס מתבצע באמצעות בדיקת דם פשוטה לזיהוי רמות ההורמון בדם. במקרים בהם אובחנה תת פעילות, יינתן טיפול תרופתי באמצעות תירוקסין ממקור חיצוני כדי לפצות על החוסר. 

3. מלריה

לעיתים, צמרמורות יכולות להופיע כסימן מקדים לפני העלייה בחום הגוף. תופעה זו יכולה להיות תגובה אפשרית לכל זיהום, אבל היא מהווה סימן קלאסי למלריה. 

מלריה היא מחלה זיהומית קטלנית. הגורם לה הוא טפיל המועבר לרוב לבני אדם על ידי עקיצת יתוש. על פי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתם ה-(CDC), למחלת המלריה שלושה שלבים עיקריים:

- השלב הקר
בו צפויה להיות מורגשת צמרמורת.

- השלב החם
בו טמפרטורת הגוף עולה.

- שלב ההזעה
חום גבוה המלווה ברעד, צמרמורות והזעה.

התסמינים יכולים להתפרץ משבעה ימים לאחר העקיצה ועד לחודשים לאחר עזיבת האזור הנגוע. אם אתם חושדים שנדבקתם במלריה, בייחוד אם ביקרתם במדינה טרופית בה מהחלה קיימת, חשוב לפנות לטיפול רפואי. ישנן תרופות שונות שנועדו לטיפול במחלה וניתנות לרוב בכדורים או באמצעות עירוי תוך ורידי. 

4. אנמיה 

אנמיה היא מצב בו קיים חוסר בכדוריות דם אדומות או חוסר בהמוגלובין – חלבון חיוני שנמצא על גבי הכדוריות האדומות ואמון על העברת החמצן מהריאות אל רקמות הגוף השונות. הסוג השכיח ביותר של המחלה הוא אנמיה הנובעת מחוסר בברזל – רכיב חיוני לשם ייצור תאי הדם האדומים. הסימנים הנפוצים ביותר שיכולים להעיד על סוג זה של אנמיה הם עייפות, חיוורון ותחושת קור מתמדת המלווה בצמרמורות. 

אם התפתחו תסמינים אופייניים לאנמיה הנובעת מחוסר בברזל, הרופא המטפל יפנה אתכם לביצוע ספירת דם בה ניתן למדוד את כמות מרכיבי הדם, בהם גם המוגלובין וכדוריות הדם האדומות. במקרים קלים, הטיפול באנמיה מסוג זה הוא נטילת ברזל ממקור חיצוני. במקרים חמורים יהיה צורך במתן עירויי דם. 

החדשות הטובות הן שאנמיה הנובעת מחוסר בברזל וגורמת גם לצמרמורת בלתי מוסברת ניתנת למניעה: דיאטה עשירה בברזל הכוללת תרד, בשר אדום, חמאת בוטנים, דלעת, פירות יבשים ועוד, תוכל לסייע בהעלאת רמות הברזל בגוף ולתרום למיתון ואף למניעת האנמיה. 

5. היפוגליקמיה

היפוגליקמיה מתרחשת כאשר רמות הסוכר בדם נמוכות מן התקין. מצב זה נפוץ במיוחד בחולי סוכרת והוא יכול לאותת על צורך בשינוי תרופתי או תזונתי. היפוגליקמיה מחייבת טיפול מידי לשם איזון רמת הסוכר בדם.  תחושת רעד וחולשת שרירים, שיכולה להידמות לצמרמורת, תעיד פעמים רבות ירידה ברמות הסוכר. סימנים נוספים שיעידו על ירידה ברמות הסוכר כוללים הזעה, בלבול, דפיקות לב מהירות, תחושת עקצוץ סביב הפה, ראייה מטושטשת ועוד.