מלריה

סימפטומים של מלריה יכולים להופיע לאחר 8-6 ימים מרגע החשיפה לטפיל. הם כוללים לרוב: 

חום גבוה מלווה בצמרמורות. 

ירידה פתאומית של החום יכולה להיות מלווה בזיעה מוגברת. 

כאבי ראש.

עייפות לא מוסברת.

כאבי שרירים.

רגישות בטנית (קשיי עיכול).

בחילה והקאות.

 תחושת עלפון בעמידה או ישיבה מהירה מדי.

הטפיל הפתוגני שאחראי למחלה נקרא פלסמודיה והמחלה ותסמיניה מועברים דרך נקבת היתוש, הנושאת נבגים של נגיף המלריה בבלוטות הרוק שלה. כאשר נקבת היתוש עוקצת אדם, היא מחדירה את הטפיל הרדום לתוך מחזור הדם שלו.

ברגע שהטפיל חדר לתוך הגוף, הוא נישא יחד עם המערכת הווסקולארית לתוך הכבד, שם הוא עובר מספר מחזורי חלוקה בתוך תאי הכבד ובסופו של הדבר גם בכדוריות הדם האדומות (אריתרוציטים). במהלך חייו של הטפיל בתאי הדם, הוא חודר לתוך הכדוריות האדומות וגורם לליזיס של הכדורית כתוצאה ממספר רב של טפילים המתרבים ומעכלים את ההמוגלובין הנשא על ידי תאי הדם.

כתוצאה מפיצוץ הכדורית, חומרים רעילים משתחררים למחזור הדם וגורמים לתגובה חיסונית וסימפטומים של מלריה. אנשים המבלים את רוב חייהם במדינות בעלות שיעור גבוה של המחלה, נחשפים מספר רב של פעמים לטפיל והמערכת החיסונית שלהם יכולה להתמודד עמו, משום שהנוגדנים כנגדו פותחו כבר בחשיפות קודמות. 

עמידות זו תקפה רק למשך מספר מועט של שנים ופגה ללא חשיפה מתמדת לטפיל. עובדה זו הופכת את מחלת המלריה למסוכנת עבור מטיילים שמעולם לא נחשפו לטפיל קודם לכן. בדרך כלל הסימפטומים של מחלת המלריה מופיעים תוך שבועות בודדים מרגע העקיצה על ידי היתוש. זנים מסוימים של הטפיל מסוגלים להישאר בכבד במצב רדום ולא לפתח תסמינים מידיים. במקרים מסוג זה, הטפיל יכול לעבור למצב פעיל חודשים ואף שנים לאחר המגע הראשוני.

המחלה נפוצה יותר במדינות מתפתחות ובאזורים הטרופיים, ועל כן מטיילים במדינות ובאזורים אלו נמצאים בסיכון גדול יותר להידבקות במחלה. 

קיים טיפול למחלה וחלק מהתרופות יעילות גם במניעתה, אלא שלא כל התרופות יעילות באותה מידה ויש כאלה שכבר לא מומלצות כלל. סוג התרופה שיש ליטול תלוי בעיקר בזן המלריה ובאזור שבו עומדים לבקר. רוב התרופות הניתנות כיום לאדם הנחשף למלריה מאפשרות לשלוט בתסמיני המחלה.

גילו של המטופל ומצבו הבריאותי הם חשובים לבחירת תרופה למניעת מלריה. אצל נשים בהיריון, ילדים, אנשים מבוגרים מאד, אנשים שיש להם בעיה רפואית אחרת ואנשים שלא השתמשו מעולם בטיפול תרופתי למניעת מלריה, יש צורך בהתייחסות מיוחדת. על נשים בהריון אשר נחשפו לטפיל להתייעץ עם רופא לגבי טיפול מתאים שלא פוגע בעובר.

להלן רשימה חלקית של הגורמים שמשפיעים על הבחירה בתרופה מסוימת:

· אם התרופה משמשת למניעת המחלה, או לטיפול בה.

· מצב המטופל (גיל, אישה הרה).

· דרגת החומרה של המחלה.

· המיקום הגיאוגרפי בו נחשף המטופל למחלה.

· עמידות טפיל מלריה לתרופות מסוימות.

· יכולת המטופל ליטול את התרופה, מבלי שהדבר יהיה כרוך בתופעות לוואי או בסיבוכים.

· יכולת המטופל ליטול תרופה בגלולות.

אצל אנשים הלוקים במלריה, בחירת התרופה מתבצעת בהתאם ל:

· סוג הטפיל הגורם לזיהום.

· חומרת הזיהום.

· מצב המטופל (גיל, היריון, אלרגיות או בעיות רפואיות אחרות).

· עמידות הטפיל לתרופות והאזור הגיאוגרפי המסוים בו נדבק המטופל במחלה.

צריכה מוגברת של נוזלים ואלקטרוליטים מומלצת ביותר להקלה על התסמינים.