שברי רדיוס מרוחק: באילו מצבים יידרש ניתוח?
שברי הרדיוס המרוחק נפוצים בכל קבוצות האוכלוסייה ומהווים את אחת הסיבות השכיחות לפנייה לחדר המיון: שברי הרדיוס המרוחק – החלק בעצם האמה אשר מתחבר לשורש כף היד, גורמים לכאב ולהגבלה משמעותית בהפעלת שורש כף היד. מדוע חשוב לאבחן ולטפל בזמן, באילו מקרים הפתרון השמרני אינו מספק ויידרש ניתוח ומתי היד צפויה לחזור לתפקוד מלא? התשובות בפנים
מפרק שורש כף היד מורכב משמונה עצמות שורש כף היד ומשתי עצמות האמה: עצם הרדיוס ועצם האולנה. הרדיוס המרוחק, הוא החלק המרוחק של האמה אשר מתחבר לשורש כף היד. שברי הרדיוס המרוחק נפוצים מאוד בקרב כלל האוכלוסייה ומהווים את אחת הסיבות השכיחות לפנייה לחדר המיון. ללא אבחון מוקדם וטיפול מתאים, שברים אלה עלולים לגרום למגבלה משמעותית בתפקוד.
Shutterstock | Tero Vesalainen
שברי רדיוס מרוחק יכולים להתרחש בכל קבוצת גיל: בעוד שבגילאים צעירים שברים אלה נגרמים בעיקר בשל פציעות באנרגיה גבוהה, כמו תאונות עבודה או תאונות דרכים; בגיל המבוגר נפוצות בעיקר פציעות באנרגיה נמוכה, כמו נפילות מגובה עמידה.
קיימת חשיבות לאבחון מוקדם וטיפול מתאים בשברים אלה, כדי למנוע מוגבלות עתידית בתנועת שורש כף היד. לרוב, השבר יגרום לתסמינים מובהקים, כמו נפיחות, עיוות באזור שורש כף היד, הגבלת תנועה וכאבים עזים ועל כן ניתן יהיה לאבחן את קיומו באמצעות בדיקה קלינית בלבד. אולם, כדי להעריך את מידת התזוזה, כלומר את מידת הנזק שנגרם לעצם בזמן החבלה, יש צורך בצילום רנטגן.
בדיקת ההדמיה משמשת לבחינת עמדת השבר, יציבותו, ומעורבות המפרק המרוחק של האולנה והרדיוס
(Distal Radial Ulnar Joint -DRUJ) אשר אמון על התנועה הסיבובית של האמה ושורש כף היד.
במצבים בהם לאחר בדיקת ההדמיה אובחן שבר תוך מפרקי עם תזוזה (שבר מרוסק), תידרש גם בדיקת CT כדי להעריך את מידת הריסוק ולתכנן את מהלך הפעולה הכירורגית לתיקון השבר. יש לציין כי שבר תוך מפרקי אשר מתחבר בעמדה לא תקינה עלול לגרום לשחיקה מוגברת של הסחוס המפרקי, להפרעה תפקודית ובטווח הרחוק לאיבוד תנועה במפרק. לכן, טיפול כירורגי חיוני במקרים אלה ואף עשוי למנוע פגיעה משמעותית יותר במפרק.
מטרת הטיפול השמרני: השבת היחס התקין בין עצם הרדיוס המרוחק לבין מפרק שורש היד
הטיפול השמרני כולל שחזור סגור של השבר באמצעות מניפולציה, כדי להשיב את היחס התקין בין חלקי השבר. טיפול זה מתבצע תחת אלחוש מקומי. לאחר שהושג שחזור טוב של השבר אשר אומת בבדיקת צילום של היד בגבס, יהיה צורך בטיפול בגבס למשך כארבעה שבועות. שברים מסוג זה אינם יציבים באופיים ועל כן במהלך הטיפול בגבס ידרשו מספר צילומי ביקורת כדי לוודא שיחסי השבר והמפרק תקינים. לאחר הסרת הגבס, יתבצע צילום ביקורת נוסף כדי לבחון את עמדת השבר. אם הטיפול השמרני הועיל בהשגת עמדה טובה, תתאפשר הפעלה הדרגתית של שורש כף היד. במקרים בהם לא הושגה עמדה תקינה של העצם והמפרק, ישנה אפשרות לביצוע מניפולציה וטיפול חוזר בגבס. אם נעשו שני ניסיונות לטיפול שמרני שלא הועילו בהשגת עמדה תקינה יישקל טיפול ניתוחי.
מהו מהלך הניתוח לטיפול בשבר רדיוס מרוחק?
הניתוח יכול להתבצע תחת הרדמה אזורית או מלאה. מדובר בניתוח אשר אורך כשעה, כתלות במורכבות השבר והצעדים הנדרשים לקיבוע מקטעי השבר ופעולת השחזור. המנתח משתמש בצילומי הרנטגן במהלך הניתוח, כדי לוודא שמתבצע שחזור מדויק ככל שניתן של מרכיבי השבר. הפעולה מתבצעת בגישה פתוחה וכוללת מניפולציה של העצם כדי להחזירה למנח המקורי וקיבוע בעזרת פלטות וברגים. הקיבוע ניתן לביצוע בצד הקדמי או הגבי של האמה, זאת בהתאם לאופי השבר.
מהם הסיבוכים הכרוכים בניתוח?
בדומה לכל פעולה כירורגית יכולים להתפתח סיבוכים מוקדמים, כמו זיהום, פגיעה עצבית, פגיעה בכלי דם, או בגידים. עם זאת, מדובר בסיבוכים נדירים יחסית. ייתכנו גם סיבוכים מאוחרים: הגידים עלולים להיפגע בשל החיכוך עם חלקי מתכת בולטים; ייתכן אי חיבור של השבר, או תזוזה בעמדתו במהלך ההחלמה. סיבוכים אלה יצריכו, במקרים מסוימים ניתוח חוזר.
מתי ניתן לחזור לתפקוד מלא?
אם מושג קיבוע יציב בניתוח, לרוב נהוג להשאיר סד גבס או חבישה מרופדת למשך שבוע עד לעשרה ימים לאחר הניתוח, כדי לאפשר החלמה של החתך הניתוחי והרקמות הרכות. לעיתים יהיה צורך בהשארת הגבס לתקופה ארוכה יותר, אם הקיבוע שהושג בניתוח אינו יציב דיו.
לאחר הסרת סד הגבס או החבישה המרופדת, יש להתחיל בהפעלה הדרגתית של שורש היד באופן עצמאי על ידי המטופל. לאחר כארבעה שבועות ניתן יהיה במידת הצורך להפנות לטיפולי פיזיותרפיה לשיקום טווחי התנועה של שורש היד. חשוב לציין כי ההחלמה לאחר שברים אלה ארוכה, אולם מורגש שיפור הדרגתי בתפקוד היד ככל שמקפידים על תרגול ושימוש יום יומי ביד שנפגעה.
האם עלולה להתרחש תזוזה גם לאחר הניתוח?
ברוב המקרים לא צפויה להתרחש תזוזה של השבר לאחר הניתוח, להוציא מצבים בהם הקיבוע אינו יציב מספיק. אם התזוזה היא משמעותית יישקל ניתוח נוסף. על פי הנהוג בארץ, אם הקיבוע הפנימי אינו גורם להפרעה למטופל, אין צורך להוציאו.
הכתבה בשיתוף עם ד"ר פאול סגיב, מנהל היחידה לכירורגיה של היד ומיקרוכירורגיה בדימוס, במרכז הרפואי מאיר. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.