צניחת רצפת האגן: מהם הפתרונות הניתוחיים לבעיה הנפוצה?

רצפת האגן או קרקעית האגן, היא האזור האנטומי הנמוך ביותר בחלל הבטן. בנשים, באזור זה עוברים שלושה פתחים חשובים: השופכה (צינור השתן), הנרתיק, והחלחולת שמסתיימת בפי הטבעת. לאיברים אלו תמיכה שרירית, מערכת רקמת חיבור ומערכת עצבית משותפות. 

לכן, בעיות במערכת אחת (כמו לדגמה שליטה בשתן) מלוות פעמים רבות בבעיות במערכות אחרות (תמיכה בנרתיק או שליטה בסוגר של פי הטבעת).
 

Blamb | Shutterstock

מה גורם לשינויים ברצפת האגן בנשים?

נשים חשופות במהלך חייהן לשינויים משמעותיים ברצפת האגן הנובעים מסיבות שונות, בהן שינויים הורמונליים במהלך ההריון, תהליך הלידה, לחצים מוגברים בחלל הבטן בגלל עצירות או שיעול כרוני ושינויים הורמונליים בגיל המעבר. 

גורמים אלה כולם, יכולים לתרום במידה זו או אחרת להתפתחות של פתולוגיות שונות ברצפת האגן. פגיעה בתמיכת האיברים ברצפת האגן, או צניחת אגן, נחשבת לאחד מהמצבים השכיחים המתפתחים בשל נזקים לרצפת האגן. הפגיעה יכולה להתבטא בהתרופפות קירות הנרתיק, צניחת שלפוחית השתן, צניחת הרקטום, צניחת הרחם ובלט של מעי הדק דרך הנרתיק. חומרת הפגיעה אמנם משתנה ותלויה בחומרת הצניחה, אך פעמים רבות מדובר במצב אשר מפריע מאוד להתנהלות היומיומית ופוגם גם בתפקוד הסוגרים (הסוגר של מערכת השתן ומערכת העיכול). 
 

האם יש דרכי טיפול שמרניות בבעיה?

הטיפולים השמרניים במצבים של צניחה רצפת אגן מטרידה כוללים שימוש בהתקנים תוך נרתיקיים בגדלים שונים ובצורות שונות. למרות שפתרון זה עשוי לסייע לחלק מהנשים, התיקון היעיל יותר והמידי הוא באמצעות טיפול כירורגי. 
 

כיצד מתבצע ניתוח לתיקון צניחת רצפת האגן?

התיקונים הכירורגיים יכולים להתבצע דרך הנרתיק, או בגישה לפרוסקופית – דרך דופן הבטן.

בגישה הנרתיקית, מבצע הרופא המנתח חתכים באזור הנרתיק, דרכם ניגש הוא אל חלל רצפת האגן. במהלך הניתוח נעשית תמיכה ותליה מחודשת של האיברים שצנחו. 

היתרון המרכזי בגישה זו הוא קוסמטי – היעדר צלקת נראית לעין בשל ביצוע של חתך פנימי בנרתיק. מעבר לכך, הפעולה יכולה להתבצע בהרדמה אזורית. חסרונה העיקרי של הגישה הנרתיקית נעוץ בשיעור חזרה גבוה יותר של הצניחה, שיכול להגיע עד ל-20-30% תוך חמש שנים. 

 

מהי הגישה הלפרוסקופית לתיקון צניחת רצפת האגן?

הגישה הלפרוסקופית כוללת ניתוח זעיר פולשני המתבצע דרך מספר חתכים זעירים בדופן הבטן. דרך החתכים מחדיר הרופא המנתח כלים כירורגיים וסיב אופטי המאפשר הסתכלות מוגדלת על כל איברי הבטן והאגן במהלך הניתוח. בגישה הלפרוסקופית נעשה שימוש ברשתות סינטטיות הנתפרות לאיברים הצנוחים של רצפת האגן וקיבוע שלהם במבנים יציבים של האגן (למשל הסחוס העוטף את עצמות האגן). בגלל אופי הכירורגיה, הניתוח הלפרוסקופי מתבצע בהרדמה כללית בלבד. 

מהם היתרונות בביצוע הניתוח בגישה הלפרוסקופית?

הגישה הלפרוסקופית מתאפיינת בפעולה מדויקת עם דימום מינימלי ותוצאות ארוכות טווח טובות מאוד: שיעור החזרה של צניחת הרחם או כיפת הנרתיק קטן מ-5% לאחר חמש שנים. בנוסף, ההתאוששות לאחר הניתוח מהירה יותר, בהשוואה לפעולה המתבצעת בגישה הנרתיקית. אולם, הניתוח הלפרוסקופי מורכב וארוך יותר והוא מחייב מיומנות כירורגית גבוהה.

מהם הסיכונים?

בשל העובדה שהתיקון מתבצע בסמוך לאיברים שכנים באגן, כמו הרקטום, שלפוחית השתן וכלי הדם הגדולים באגן, הסכנה המרכזית היא פגיעה באיברים אלה. אולם, בעקבות האפשרות להגדלת שדה הניתוח בשיטה זו  ולעבודה זהירה יותר, הסיכוי להתפתחות הסיבוכים הנ"ל נמוך יחסית. 

סיבוכים ארוכי טווח יכולים להתפתח בעקבות השתלת הרשתות הסינטטיות, אך השיפור הניכר שחל באופי הרשתות בשנים האחרונות הקטין משמעותית את הסיכון להתפתחותם. יש לציין שארגון הבריאות האמריקאי אסר בשנת 2019 על השימוש בהשתלת רשתות נרתיקיות בשל דיווח על שיעור סיבוכים גבוה לאחר השימוש בהן. 

האם יש צורך בהוצאת הרחם במהלך הניתוח? 

בניתוחים נרתיקיים ובניתוחים לפרוסקופיים לצניחת רצפת האגן ניתן גם לשמר את הרחם במקרים מסוימים, כאשר מדובר בנשים צעירות שמתכננות הריונות נוספים או במקרים בהם האישה מעדיפה את שימור הרחם. בנשים בגיל המעבר ומעליו לרוב יומלץ על הוצאת הרחם במהלך ניתוחים אלו. 

מי נחשבת למועמדת מתאימה לביצוע הניתוח?

בנשים שעקב מצבן הרפואי הכללי נזקקות לניתוח קצר יותר וכן במצבים בהם ישנו סיכון בביצוע של הרדמה כללית, ייבחר הניתוח הנרתיקי.
 

מהו מהלך ההחלמה לאחר הניתוח?

כפי שצוין לעיל, ההתאוששות לאחר ניתוחים לפרוסקופיים מהירה וכוללת אשפוז במשך יום עד יומיים לאחר ביצוע הפעולה. גם עוצמת הכאב לאחר ביצוע הפעולה הזעיר פולשנית היא לרוב מתונה. עם זאת, חשוב להימנע מפעילות מאומצת והפעלת לחץ תוך בטני מוגבר לפחות שלושה חודשים ממועד הניתוח. 

גם לאחר הניתוחים הווגינאליים יהיה צורך באשפוז במשך מספר ימים בודדים. לרוב תהיה הפרשה דמית נרתיקית במשך כחודש לאחר הניתוח. לעיתים, אופן קיבוע הנרתיק עלול לגרום לכאבים שיחלפו לאחר כשבועיים. בדומה להנחיות לאחר הניתוח הלפרוסקופי, גם לאחר הניתוח הווגינאלי יש להימנע מהפעלת לחץ תוך בטני וממאמץ פיזי במשך כשלושה חודשים לפחות.