מהם החידושים האחרונים בטיפול במלנומה?

מוגש כשירות לציבור 

מלנומה היא גידול ממאיר שמקורו בתאי המלנוציטים אשר אמונים על ייצור הפיגמנט בעור. למרות שזהו  אחד מהסוגים המוכרים ביותר של סרטן העור, הוא מהווה רק כ-5% מכלל המקרים, שכן מקורם של רוב גידולי העור הוא בתאי הבסיס (BCC) או בתאי הקשקש (SCC).
עם זאת, מלנומה אחראית על מרבית מקרי התמותה מסרטן העור בשל היותה אלימה יותר.

wavebreakmedia | Shutterstock

מהם גורמי הסיכון להתפתחות של מלנומה?

ברוב המקרים, גידול מסוג מלנומה מתפתח בקרב מבוגרים בעשור החמישי והשישי לחיים, אולם הוא עלול להתפתח גם בקרב צעירים בגילאי 20-40.
גורם הסיכון המוכר והמשמעותי ביותר להתפתחות של גידול מסוג מלנומה הוא חשיפה לקרינת UV , בעקבות חשיפה מוגברת לשמש או לאמצעי שיזוף מלאכותיים (מיטות שיזוף וכד'). הקרינה גורמת לנזק במטען הגנטי של התאים (הדנ"א התאי) ובעיקר בתאי העור שעמם היא באה במגע. הפגיעה בדנ"א התאי מובילה לשרשרת של טעויות בתא הגורמות להתרבות ולחלוקה בלתי מבוקרת ולהתפתחות של הגידול הסרטני. הגידול מתפתח בצורה אנכית – מהשכבה השטחית של העור, האפידרמיס, ובחדירה הדרגתית לשכבות העמוקות יותר.

לצד חשיפה לקרינת UV, ישנם גורמי סיכון נוספים המעלים את הסיכוי להתפתחות של מלנומה, ובהם גוון עור בהיר/ג'ינג'י הנוטה להיכוות בשמש, ריבוי שומות (נקודות חן) וכן גם נטייה גנטית. כיום ידוע כי סיפור משפחתי של סרטן מסוג מלנומה מעלה את הסיכוי להתפתחות הגידול. לצד זאת, גם קיום של גידולים ממאירים אחרים במשפחה, למשל סרטן השד או סרטן הלבלב שמקורם במוטציה בגן BRCA ,מהווה גורם לסיכון לתחלואה בסרטן עור מסוג זה.

אילו תסמינים עלולים להעיד על התפתחות של מלנומה?

ישנם מספר דגלים אדומים שיכולים להעיד על התפתחות של נגע סרטני בעור:
- א - סימטריה של הנגע.

- גבולות לא סדירים
- מספר גוונים המופיעים על גבי הנגע.
- גודל הנגע.
- שינוי המתרחש בו לאורך זמן.

כדי לאתר את הגידול בשלב מוקדם ולאפשר טיפול יעיל בו, מומלצת בדיקת עור מלאה פעם בשנה הכוללת הסתכלות ע"י דרמטוסקופ. זהו מכשיר המאפשר לרופא/ה ראייה מכוונת של מבנים שיכולים להעיד על כיום של גידול ממאיר. לאלה המצויים בקבוצות סיכון, כמו למשל אנשים מרובי שומות, יומלץ גם על מעקב מצולם. לשם הפחתת הסיכון להתפתחות של סרטן העור ככלל ומלנומה בפרט, חשוב לשמור על כללי ההגנה מהשמש ולהימנע מחשיפה מוגברת לקרינת UV .

במידה ואותר נגע חשוד תילקח ביופסיה. זוהי פרוצדורה פשוטה, אשר מבוצעת בהרדמה מקומית במרפאה וכוללת לקיחת דגימה מהעור ושליחתה לבדיקה פתולוגית.
אם אובחן גידול מסוג מלנומה, אסטרטגיית הטיפול מותאמת לעובי הגידול ומידת החדירה שלו לשכבות העור העמוקות. לאחר האבחון הרופא/ה ינחה/תנחה בנוגע לדרכי הפעולה.
 

מהן דרכי הטיפול?

ברוב המקרים גידול מסוג מלנומה יהיה מקומי ודק יחסית ועל כן הטיפול יכלול כריתה של הגידול עם שוליים רחבים. במסגרת המעקב לאחר מכן מומלצת בדיקת עור בתדירות תכופה (2-4 פעמים בשנה) על מנת לאתר נגעים חשודים נוספים בשלבים המוקדמים. תחלואת עבר במלנומה מהווה גורם סיכון להישנות המחלה ולכן המעקב התכוף חיוני.

טיפול במלנומה בשלב מתקדם
עד לפני כשני עשורים, הטיפולים הרווחים במלנומה לא היו יעילים מספיק. עם התקדמות המחקר בתחום והבנת המחלה פותחו שתי קבוצות טיפול המהוות כיום את חלופות הטיפול הרווחות למחלה. ברוב המקרים בהם אובחנה מלנומה בשלב מתקדם יוצעו טיפול אימונותרפי או טיפול ביולוגי ממוקד מטרה. למעשה, כימותרפיה אינה משלובת כמעט במהלך הטיפול.

הטיפול האימונותרפי
טיפול אימונותרפי מעודד את תאי מערכת החיסון לתקוף את התאים הזרים בגוף, הלא הם התאים הסרטניים. טיפול זה מתאים כמעט לכל החולים והוא מתבסס על מתן של נוגדנים באמצעות עירוי תוך ורידי, אחת לכמה שבועות.

בשונה מטיפולים אחרים, הטיפול האימונותרפי מוביל להפעלתה ביתר של מערכת החיסון ועל כן יכול לגרום להתפתחות של דלקת באיברים שונים כתוצאה מהפעלת יתר של המערכת. עם זאת, מדובר בטיפול נסבל ויעיל מאוד.

הטיפול הביולוגי
טיפול ביולוגי הוא טיפול ממוקד מטרה, שמטרתו היא להתביית ולהשבית שחקן מפתח מרכזי בתאי המלנומה. טיפול זה מעכב את חלבון ה-BRAF שנמצא פגום בכ-50% מהמקרים. טיפול זה ניתן בכדורים ועל כן הצלחתו תלוי במידה לא מבוטלת באחריות האישית ושיתוף הפעולה של המטופל/ת. טיפול זה נמצא יעיל מאוד גם במטופלים/ות הסובלים ממחלה מתקדמת עם גרורות מוחיות.
תופעות הלוואי של הטיפול הביולוגי מגוונות וכוללות עליית חום, צמרמורת ופריחה. עם זאת, לרוב הן ניתנות לרוב לשליטה.

 לסיכום, המחקר במלנומה הוביל להתקדמות משמעותית באבחון ובטיפול במחלה, ועדיין לפנינו עומדת כברת דרך נוספת על מנת להמשיך ולהוריד את שיעור התחלואה והתמותה. על כן, המחקר הפעיל נמשך כדי לפתח טיפולים חדשים שיעלו את סיכויי ההצלחה ויסייעו בהתמודדות עם המחלה.