ההיסטוריה של המלריה והתפתחות המין האנושי

חוסר באנזים G6PD הוא הפרעה גנטית אשר החלה כנראה לפני אלפי שנים,
וכיום נותנת הגנה מסוימת למאות מיליוני בני אדם מפני השפעותיה הקשות
של אחת מן המחלות הנפוצות והקטלניות ביותר בעולם: מלריה (קדחת
הביצות). חוקרים מ 8 מדינות שונות מדווחים כי עקבו אחר התפתחות
המוטציה הגנטית אשר מביאה לחוסר ב G6PD באפריקה, אסיה ובארצות הים
התיכון.

מלריה, אשר מועברת על-ידי עקיצת נקבת יתוש האנופלס, פוגעת בקרוב ל
500 מיליון איש בשנה, וקוטלת יותר מ 2 מיליון איש ברחבי העולם,
עובדה שעושה אותה מחלה קטלנית יותר מאיידס או משחפת.

החוקרים עקבו אחר התפתחות הגן אשר מביא לעמידות למלריה, ואשר לדעתם
הופיע לראשונה בבני אדם לפני אלפי שנים באפריקה ואחר-כך בארצות הים
התיכון ובחלקים מאסיה. המוטציה המופיעה על כרומוזום X, ואשר גורמת
לחוסר באנזים G6PD, נוצרה כתגובה טבעית להתפשטות המחלה.

החוקרים משערים כי מלריה הייתה קיימת בצורה מתונה עוד מתחילת
התפתחות המין האנושי. ציידים ושבטים פרימיטיביים שנהגו לנדוד ממקום
למקום, לא נשארו במקום מסוים מספיק זמן כדי שהמלריה תגבה מחיר
משמעותי. כל זה השתנה עם התפתחות החקלאות לפני כ 10,000 שנה. יערות
נגדעו, והיווצרותם של מאגרי מים עומדים החשופים לשמש הפכו לאתרי
דגירה ליתושים. אנשים החלו להתגורר סמוך למקומות בהם גידלו את
תוצרתם, והערים הראשונות החלו להתפתח. גם האקלים באפריקה החל להיות
לח יותר וחם יותר באותה תקופה.

ייתכן שבתקופה זו החל להתפתח זן קטלני יותר של הטפיל, שהיה נפוץ
יותר והשפיע על המין האנושי. עדויות היסטוריות להתפשטות המלריה אפשר
למצוא לאורך ההיסטוריה כבר מתקופת המצרים הקדמונים. מומיות שנמצאו
בקברים מצריים עתיקים הכילו טחול מוגדל ונוגדנים למלריה. יותר
מאוחר, במאה השמינית לפני הספירה, המשורר היווני הומר מתאר מחלה
שמתאימה לתיאור של מלריה. בכתבים היסטוריים מהתקופה הרומאית מסופר
על עזיבה של התושבים העשירים את העיר בקיץ כפחד מפני מחלה, שכפי
הנראה הייתה מלריה. ייתכן אף שאלכסנדר הגדול תרם להתפשטות המחלה,
כאשר צבאו כבש את המזרח התיכון, צפון אפריקה והודו במאה הרביעית
לפני הספירה.

לטענת החוקרים המחלה והעמידות הגנטית אינם צירוף מקרים, אלא תוצאה
של הסתגלות טבעית לאיום על המין האנושי. באזורים בהם המלריה נפוצה,
התפתחה הגנה גנטית כנגד המלריה. החוקרים קבעו כי מוטציה בגן המקודד
לאנזים G6PD התעוררה לראשונה באפריקה לפני בין 3,800 ל 11,700 שנים,
ובאופן עצמאי בארצות הים התיכון ובהודו לפני בין 1,600 ל 6,640
שנים. המוטציה הגנטית שונה במקצת בין אזור לאזור. באפריקה המוטציה
הגנטית באנזים זה מפחיתה את הסיכון לחלות במלריה ב עד 58%. לאנשים
עם "הגנים הנכונים" יש סיכוי גדול יותר לשרוד, ולהעביר את הגנים
לדורות הבאים. ממש דרוויניזם בפעולה!

להגנה שמספקת מוטציה זו יש סיכונים. G6PD הוא אנזים החיוני להגנה
על תאי הדם האדומים. האנזים פועל כנוגד חמצון, כלומר מגן על התאים
האדומים מפני נזקי חמצון במצבי דחק. כאשר אדם עם חוסר באנזים זה
נחשף לזיהום או כתוצאה משימוש בתרופות מסוימות, תאי הדם האדומים
ייהרסו. מצב זה נקרא תמס-דם (המוליזה), והוא מוביל בסופו של דבר
לאנמיה. אנשים עם חוסר באנזים אינם סובלים מאנמיה, אלא רק כאשר
ייחשפו לזיהום או לתרופות מסוימות. גם אכילה של פול יכולה לגרום
להתפתחות אנמיה באנשים אלו.

מחקר זה מעניין, שכן הוא מספק לנו הבנה לגבי התפתחות של מחלות
ועמידות להן. הבנה זו יכולה להוביל לפיתוח טיפולים או חיסונים
יעילים יותר כנגד מחלות זיהומיות.

המאמר מופיע בגיליון האלקטרוני של ה Science מתאריך 21.6.01.

[26/06/2001]