רמת חלבון אלפא עוברי מעידה על הסיכון לתסמונת המוות בעריסה

הסיכון לתסמונת המוות בעריסה גובר ככל שרמות החלבון העוברי גבוהות
יותר בשליש השני של ההריון - כך על-פי מחקר חדש המתפרסם ב New
England Journal of Medicine.

תסמונת המוות בעריסה היא תסמונת שבה תינוקות בריאים מתים לפתע
בעריסתם, בדרך-כלל תוך כדי שינה, מסיבות בלתי ברורות. מדובר בתופעה
כלל-עולמית, אולם ידוע כי במדינות המפותחות זו סיבת המוות הנפוצה
ביותר אצל תינוקות בני שבועיים עד שנה. ב 95% מהמיקרים התינוקות הם
בני חודשיים עד ארבעה חודשים.

רמה גבוהה של חלבון עוברי בשליש השני של ההריון היא סימן לתפקוד
לקוי של השליה, ולסיכון גבוה ללידת ולד מת. עדיין לא ידוע האם רמת
החלבון העוברי יכולה להעיד על הסיכון למוות בעריסה.

כדי להעריך את הקשר בין רמת חלבון אלפא עוברי לבין הסיכון למוות
בעריסה, חוקרים מסקוטלנד בדקו 114 מיקרים של מוות בעריסה בקרב
214,532 לידות בין השנים 1991 ל 2001. רמות חלבון עוברי נלקחו
מהנשים בין השבוע ה 15 ל 21 של ההריון, ונחלקו לחמש: מהרמה הנמוכה
ביותר ועד לגבוהה ביותר. מיקרים בהם התגלו מומים מולדים הוצאו
מהמחקר.

שיעור מקרי המוות בעריסה היה 2.7 לכל 10,000 לידות אצל נשים
בחמישית הנמוכה יותר של רמת חלבון עוברי, לעומת 7.5 לכל 10,000
לידות אצל נשים בחמישית הגבוהה יותר של רמת חלבון עוברי.

בהשוואה לחמישית הנמוכה של רמת החלבון העוברי, בחמישית השניה נראה
גידול של 70% בשיעור מיקרי המוות בעריסה, בחמישית השלישית- גידול של
80%, בחמישית הרביעית- גידול של 150%, ובחמישית הגבוהה ביותר- גידול
של 180%.

בנוסף לרמות גבוהות של חלבון אלפא עוברי בשליש השני של ההריון,
אימהות לילדים שמתו בתסמונת המוות בעריסה היו: צעירות יותר, נמוכות
יותר, בעלות מדד מסת גוף (BMI) נמוך, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך,
מעשנות, ילדו בן זכר, הלידה היתה מוקדמת יותר, והתינוק היה בעל משקל
גוף נמוך יותר בהשוואה לאימהות שילדו תינוקות שלא מתו בתסמונת.

Engl J Med. 2004;351:957-959, 978-986

[18/09/2004]