פורום פסיכיאטריה - עמוד 20

אני כבר המון שנים סובל מתסמינים ו*ממצאים* ( ב - EMG, MRI, בדיקות אוטונומיות, ECG וחולי ) שנגרמו ישירות אחרי העלאת מינונים ושנים של מתן כדורים פסיכיאטריים בגיל ילדות מוקדם. כמובן שברגע שרופא רגיל שומע את זה הוא מפנה ישר בחזרה לפסיכיאטר ושום פסיכיאטר לא מוכן להטיל איזשהי דיבה על הטיפול שמספק לו פרנסה או להטיל ספק בכיגול בקולגות שלהם. ועוד יותר גרוע שבכל רגע נתון קיים סיכון כי ינסה לאשפז אותך בכפייה על זה שבכלל העזת להתלונן על דבר כזה תחת הטריק הישן והמוכר של "כל התלונות שלך הם סומטיזציה של מחלת הנפש, הממצאים לא יכולים להיות קשורים לתרופה, למה? כי ככה אמרתי והחלטי. ואם אתה חושב אחרת או מסרב לקבל תרופות במפגשים נוספים ממני, סימן שאתה מנותק מהמציאות ומהווה סכנה לעצמך". זאת ולמרות שהחברות שמייצרות את התרופות האלה כבר הפסידו בתביעות יצוגייות בארצות הברית על הסתרת סכנות במיוחד בשיווק לילדים כולל נזקים נוירולוגיים בלתי הפיכים בתרופות האלה, ועל שיווק 'OFF-LABEL' זדוני ומוטעה. זאת ולמרות שנוירולוגים ורפואים כלליים מכירים בנזק שלי, כל עוד נושא הכדורים לא מוזכר, אבל אין להם יכלות להבין מאיפה זה נגרם. פעם אפילו כן שאלתי רופא אחד שאני סמוך עליו כדרך אגב אם יכול להיות מדובר בממצאים שנגרמו מתרופות פסיכיאטריות בעבר, והוא ענה לי באי נינוחות מסוימת שלדעתו כן, אבל אסור לו לקבוע דברים שלא בתחום שלו. מה בדיוק האופציות בעניין הזה? הרי לרופא קונבציונלי אפילו אין בעיה להכיר בכך שתרופות מסויימות גורמות לתפועות לוואי ודורשות פגישות טיפול כשלעצמם. יש במקרה איזה פסיכיאטר בארץ שלא מקבל קריזה כשהתרופות האהובות עלין מואשמות במשהו ולא ישר מנסה לנפנף אותך, לאבחן אותך בשלל מחלות נפש במקום, ולרשום עוד תרופות במקום? יש מישהו שמוכן ב'טוב ליבו', שלא לדבר על זה שמשלמים להם כסף, כן? לקחת איזה חצי שעה כדי באמת לסקור את המחקרים והתביעות שתרופה מסויימת הייתה מעורבץ בהם, כולל הממצאים והתסמינים של החולה, ולנסות לתקן את זה איכשהו? או שזה יותר מדי בשביל פסיכיאטר?

אובחנתי עם סכיזורפניה פרנואידית, אני שנה ללא טיפול תרופתי ללא תסמינים ואשפוזים ועובד כמתכנת בהיי טק האם זה אומר שאין לי סכיזורפניה?

האם יתכן ש25 מיליגרם אריפליי כבר ביומיים הראשונים יגרום לתופעות לא נעימות. 2 אם אפשר לשלב אריפליי עם דפלפט כרונו 500 מג רופאים טוענים שכדור אחד של אריפליי אינו יכול להיןת מרגש ביחוד שמחולק ל 25 מג סכה הילד בן 17 קיבל פעמיים. ומיתלונן השאלה אם זה לא פסיכולוגי כי הכדור מומלץ למצבו ומפחדים לפספס...

בת 22 רזה סובלת מ-ocd ובעבר דכאון משני לוקחת 30 מג פריזמה וויאפקס -75xr האם ניתן להעלות את המינון ל-40 מג פריזמה ה-30 לא מספיק ל-ocd האם לא יגרום לעודף סרטונין ? האם אפשרי ? אודה לתשובה

שלום אני פסיכולוגית ונדרשת לתת אבחנה פורמלית לפחד מאזעקות. יש פגיעה תפקודית חמורה, אי יציאה מהבית, עיסוק באפשרות לאזעקה ברוב שעות היום התקפי פאניקה כאשר יש אזעקה. האם זה חרדה מוכללת, פוביה ספציפית או הפרעת פאניקה.

שלום, נערה עם חרדה ונסיונות אובדניים. התחיל טיפול בפריזמה, הייתה תקופה קשה של דחפים חזקים ורבים. הוחלט על הפסקת הפריזמה כעבור 6 שבועות וניתן ריספרדל המצב התייצב וכשהתווסף לוסטרל המצב חזר להיות קשה. 1. האם כשיש תופעות לוואי של העלאת הדחף למעשי אובדנות בפריזמה ניתן להסיק שיהיה גם בלוסטרל משום שהם מאותה משפחה או לא בהכרח? 2. אילו תרופות אלטרנטיביות יש לטיפול בחרדה שהן לא ממשפחת ssri לנוער? 3 מהם הייתרונות והחסרונות של תרופות אלו תודה רבה

שלום דוקטור, אני אדם מתפקד, עובד, עם קשרים חברתיים יציבים. לפני 5 שנים קרה לי משהו מוזר, התחלתי לפחד להסתכל על השמיים כי הבנתי כמה הם גבוהים ופחדתי "לפול לתוכם". המחשבה הזו לא הרפתה ממני והחלו לי התקפי חרדה מאוד קשים ופחדתי לצאת מהבית, גם בתוך מאוד פחדתי. לקחתי ציפרלקס 10 מ"ג בשילוב טיפול פסיכולוגי והחרדה כמעט פסקה לחלוטין. עברו 4 שנים שבהן נושא החרדה מהשמיים כמעט ולא העסיק אותי ולא חוויתי התקף משמעותי. בנוסף, הורדתי את המינון של הציפרלקס ל5 מ"ג, הייתה עלייה קטנה בחרדה אבל לא משהו שהעסיק אותי יותר מידי. לפני חודש חוויתי פרידה זוגית מאוד קשה, והתקפי החרדה חזרו, כמעט למצב ההתחלתי ואיתם לצערי הפחד מהשמיים שמאוד נוכח. לפני 5 ימים העלתי את המינון של הציפרלקס מ5 ל10 בחזרה. ומאז המצב רק החמיר- דיכאון והתקפי חרדה חזקים. האם זה נפוץ שלאחר העלאת מינון יש החמרה? האם סביר שהתקפי החרדה יעברו כמו שקרה בפעם הקודמת? כמה זמן עד שארגיש שיפור מההעלאה?

היי, מישהו אי פעם הצליח לצאת ממצב של חוסר זוגיות,חוסר עבודה,חוסר השכלה,חוסר חברים, שנמשך מעל שנים כמו אצלי? כולל מועקה מתמשכת,דיכאון ברמה הכי קשה שיש, מישהו הצליח לצאת מזה? זה אפשרי בכלל?

אני סובלת כבר 6 שנים מדפרסונליזציה עקב התקף חרדה/התקף בעל סממנים פסיכוטיים שאירע לי אי שם בשנת 2010. טופלתי לאחר כחצי שנה בוולבוטרין ואפקסור ולאחר מכן התחלתי לקבל סרוקוול וסוליאן שכיום מונעים הידרדרות (במהלך ההתקף הרגיש כאילו היכולת לזכור דברים הולכת וקטנה,לצד עיוותי פרספציה).עם זאת,אני מרגישה כיום שני דברים מרכזיים:1. אני מרגישה מנותקת מהזיכרונות שלי ומהחוויות שעברתי בעבר.בנוסף מרגישה ריקנות בראש ממחשבות ומזיכרונות, התחושה החלה בתקופת ההתקף ומאז לא נעלמה... היא פשוט נשארה ומפריעה לי מאוד.ככה במשך שש שנים,עם כל התרופות שהתנסיתי בהן. שום דבר לא סילק את הדפרסונליזציה,ואני חוששת שהתחושה תישאר איתי לנצח... 2. הזיכרון שלי עדיין מרגיש פגוע. אני מרגישה כמו מין בלוק בראש,כמו לבנה שחוסמת לי את היכולת לזכור. הדבר פוגע לי בלימודים מאחר ואני מתקשה לשנן... פשוט זה מרגיש כאילו אני יכולה לזכור רק קומץ קטן של דברים,ומעבר לזה אני מרגישה שלא מצליחה לזכור יותר. שתי התחושות האלו מתסכלות מאוד וממררות את חיי. ביררתי את נושא ההחלמה מהדפרסונליזציה גם אצל הפסיכיאטר שלי וגם במספר רב של אתרים באינטרנט,מאף אחד לא קיבלתי תשובה ברורה בנושא. אני מרגישה מיואשת מאוד ותקועה-אם כן זו המילה שאני מעדיפה להשתמש בה-תקועה בקיום הדפרסונליזצי הזה מבלי יכולת לשנות שום דבר...האם נגזר עליי להישאר כך כל חיי?כי אחרי שש שנים וללא התקדמות בטיפול... אני מתקשה לראות משהו משתנה

מעונין לקבל חוות דעת על הנ"ל תודה