אוטיזם ומסכים לפעוטות

שלום לכולם, אני איני נוהג לשתף פוסטים אבל לאחר שחוויתי והבנתי מה זה כשאומרים לך שיש חשד שמשהו לא בסדר עם הילד שלך החלטתי שאני צריך לחלוק בחוויה בכדי לעזור להורים שאולי בסיטואציה שאני הייתי. אני אב לתאומים בן ובת, כשהילדים הגיעו לגיל 10 חודשים התחלנו לשים לב כי הבן קצת מאחר מבחינה התפתחותית בכמה דברים לעומת אחותו התאומה אך לא משהו בולט. כשהגיעו לגיל שנה וחודשיים והבן עדיין לא הגיב לשמו החלטנו לקחת את הבן לרופא ילדים שאמר לנו שאין לנו ממה לחשוש וכנראה שלא נקבל הפנייה לרופא התפתחות אז אין מה לנסות (דבר שהיה ממש לא נכון). לכן חיכינו חודשיים נוספים וכשראינו שהבן עדיין לא מגיב לשמו וקצת מתחמק מקשר עין החלטנו לקחת את הבן לרופא התפתחות באופן פרטי. כשהילדים היו בני שנה ו-4 חודשים הלכנו לרופאת התפתחות שהיא שם דבר בתחומה וכשהיא התחילה לבדוק את הילד היא עלתה על כך שישנם עוד תסמינים מחשידים כגון שהילד אוהב משחק חזרתי (לסובב גלגלים), אינו מצביע ואינו מדבר (בניגוד לאחותו התאומה שהייתה כבר ממש מפותחת בשלב זה) ולבסוף היא סיכמה בכך שלילד יש עיכוב תקשורתי, וזאת למרות שהיו לו מספר דברים שלא מסתדרים לה כי היא כן ראתה תקשורת בדברים מסוימים, ולכן רצתה להמשיך לבחון אותו כעבור חודש שוב. כמובן שכמו כל הורה חזרנו הביתה ונכנסנו לגוגל לברר מה זה בכלל עיכוב תקשורתי וגילינו כי היא בעצם התכוונה לומר לנו שהיא חוששת מאוד כי הילד על הספקטרום, וכמו כל הורה הדבר הכניס אותנו להלם כבד מאוד, ממש לא ציפינו לזה. אחרי כמה ימים הלכנו לרופא התפתחות מהקופה (דבר שהיה קל מאוד להשיג במצבנו בניגוד למה שהרופא ילדים אמר) שהוא אפילו חיזק יותר את מה שאמרה הרופא הפרטית ואמר בברור שיש הסתברות גדולה כי מדובר בילד על הספקטרום וכי הוא ממליץ שנתחיל לאבחן עם כול הצוות שלו (קלינאית תקשורת, ריפוי ועיסוק, פסיכולוגית וכדומה). בשלב הזה אני ואשתי היינו בחרדות וכל מה שעשיתי היה ללמוד על הנושא ולחפש להבין כי לא הסתדר לי מה שאמרו לי הרופאים על הילד שלי. במהלך התחקיר שעשיתי ראיתי ראיון של ד"ר קרסו ביוטיוב ביחד עם רופא התפתחות בכיר שמדברים על כמה שהמסכים משפיעים על תינוקות וכי ישנם מצבים שכשתינוק רואה הרבה טלוויזיה מתפתחים אצלו תסמינים של אוטיזם שנעלמים במידה ומטפלים בהם ומפסיקים את הטלוויזיה. חשוב לציין, אני ואשתי לא בכוונה חס ולחלילה לפגוע בילדים, מגיל 7 חודשים נתנו להם לראות טלוויזיה באופן חופשי ולפחות מספר שעות ביום, היה לנו קשה להשתלט על שניהם וכשהם ראו טלוויזיה היה לנו זמן "חופשי" לנהל את הבית. הבן בניגוד לבת היה יותר שוקע בטלוויזיה ויותר מתעניין. באותו הרגע אמרתי לאשתי שאנחנו מפסיקים באופן מוחלט טלוויזיה לילדים במקביל לוקחים את הילד לקלינאיות תקשורת גם מהקופה וגם באופן פרטי, וכבר כעבור שבוע ראינו שינוי בבן, הוא היה יותר מתעניין לסביבתו, יותר יוצר קשר עין עם אנשים ויותר מסתקרן, כעבור כחודש וחצי הילד התחיל להגיב לשמו והתסמינים של האוטיזם כגון משחק חזרתי החלו להיעלם, וכעבור 4 חודשים כשכל הצוות במרפאת ההתפתחות סיים לאבחן אותו הם כבר אמרו לנו לשמחתנו שעקב השיפור המשמעותי הם לא רואים לנכון שיש בעיה תקשורתית לילד אלא רק עיכוב התפתחותי קל בכמה נושאים. היה חשוב לי לספר את הסיפור הזה מאחר ואני בטוח שיש הרבה הורים כמונו ששמים את ילדיהם מול המסכים כ"בייביסיטר" כי זה הכי נוח והם לא מבינים, כמו שאנחנו לא הבנו, את ההשלכות בחלק מהילדים, כשהילדים רואים טלוויזיה הם בעולם משלהם ולא מתפתחים בעולם שלנו. ולכן אני ממליץ לכולם להמעיט עד כמה שניתן מסכים לפחות עד גיל שנתיים. ולכל הורה שנמצא במצב דומה לשלנו נא לא למהר לשפוט את הילד, הרופאים היום קלים על ההדק אז קודם להפסיק טלוויזיה ולעזור לילד להתקדם עד כמה שניתן. מאחל לכולם רק בשורות טובות והצלחה