פורום ליווי התפתחותי לתינוקות - עמוד 2

בגיל 3 חודשים אנחנו כבר מצפים לראות יותר פתיחה של כפות הידיים, במיוחד בזמן משחק או כשיש גירוי מעניין. זה שהידיים שלו עדיין סגורות לעיתים קרובות, במיוחד כשמנסה לתפוס, יכול להעיד שהוא זקוק לעוד תיווך ומגע שיעזרו לו להכיר את כפות הידיים שלו ולהתחיל להשתמש בהן בצורה מדויקת יותר. איך אפשר לעזור לו? ללטף בעדינות את כפות הידיים. לפתוח ולסגור איתו באיטיות לשלב שירים עם תנועות ידיים, כמו "ידיים למעלה" או "זה האגודל הקטן" וכמובן – עיסוי תינוקות שמתמקד גם בכפות הידיים, זה אחד הכלים הכי אפקטיביים לחיזוק המודעות לגוף ולעידוד של שליטה מוטורית עדינה

אמא אהובה, קודם כול – את עושה עבודה כל כך רגישה, מסורה, מלאה בנוכחות ובניסיון להבין מה באמת עוזר לה. זה לא מובן מאליו, וזה מרגש לקרוא את הדרך שלך. ומה שאת מתארת – תינוקת בת שבועיים שנרדמת על הידיים ומתעוררת ישר כשמניחים אותה – זה כל כך נפוץ, וזה לא אומר שמשהו לא בסדר. היא רק נולדה. היא עוד לא יודעת שהיא בנפרד ממך. המעבר הזה מהידיים – החום, הדופק, התנודות – אל משטח קר, דומם, שקט מדי – מרגיש לה פתאום כמו נפילה. הגוף שלה עוד לא יודע להרפות לבד בלי התיווך שלך. גם הניסיון שלך להניח אותה בהדרגה, עם מגע, עטופה – מדהים ונכון. ואת צודקת: לפעמים גם זה לא מספיק. כי מערכת הוויסות שלה עדיין לא בשלה, והמוח הקטן שלה צריך מישהו שירגיע אותה – לא משהו. אז מה אפשר לעשות? • בשלב הזה, כן – מותר לישון עלייך. לא “מרגילים לידיים”, אלא פשוט נותנים לה את מה שהיא צריכה כדי להרגיש מוגנת ובטוחה. • אפשר לנסות להניח אותה כשהיא יותר ערה אבל נינוחה, לא מתוך שינה עמוקה – כדי שתכיר את המשטח בהדרגה. • מנשא רך, אם מתאים לך, יכול להיות פתרון מושלם לשלב הזה – מאפשר מגע צמוד, תנועה, חום – ועדיין משחרר אותך לשתי ידיים. • ובינתיים – לנסות לבנות שגרת מגע רגועה, עם חיזוק של וויסות דרך מגע, קול, תנועה. וזה בדיוק מה שאנחנו עושות גם בקורס הדיגיטלי לעיסוי תינוקות שלי – תרגולים עדינים שעוזרים לתינוקות להכיר את הגוף, להירגע, ולהתחיל לבנות את היכולת להרפות גם כשהם לא בידיים. רוצה שאשלח לך גישה לקורס או נחשוב יחד על מפגש אישי שיכול לעזור? אני פה איתך, ברכות, בלי למהר לשום מקום. 💛

אם היא אכלה טוב עד לא מזמן ועכשיו בוכה באמצע ובסוף האוכל, זה סימן שכנראה משהו השתנה – בגוף או בתחושה שלה. כדאי לבדוק: • האם יש כאב בטן או סימני ריפלוקס? • האם תנוחת ההאכלה נוחה לה? • האם התחילו טעימות מוצקים? • האם יש שינוי בשינה או בעירות? אולי היא מקוררת? יכול להיות שזה קשור למתח בגוף או רגישות שמתפתחת עכשיו. שווה לבדוק עם רופא, וגם לנסות לשנות תנוחה או להאכיל ברוגע בעירות.

תינוקת בת חודש – כל כך קטנה, וכל כך טבעי שבינתיים היא ישנה רוב היום. זה באמת הגיל שבו מחזורי הערות קצרים מאוד, לפעמים רק 20-30 דקות. זה שהיא מתעוררת כל שעתיים-שלוש לאכול וחוזרת לישון – תקין לגמרי. מה שאת מתארת על הערות הלא נינוחה, במיוחד לקראת הלילה – גם זה משהו שמאפיין הרבה ניובורנים. זו תקופה של הסתגלות לעולם, והמעבר בין יום ללילה עוד לא מבוסס אצלה. לגבי איך אפשר לעזור לה: • נסי לשמור על אווירה רגועה ורציפה בשעות הערב: תאורה עמומה, פחות גירויים, מגע רך וקול שקט. • במהלך היום אפשר לחשוף אותה יותר לאור טבעי ולעשות איתה החתלה תוך כדי דיבור ותנועה כדי לעודד ערות קצרה ונעימה. • לפעמים בכי בשעות הערב קשור גם לגזים או עומס גירויים – עיסוי עדין בבטן יכול לעזור. ולגבי חוסר הנינוחות – אם רוב הזמן היא רגועה בזמן אוכל או שינה, ויש עליות במשקל, סביר להניח שזה פשוט שלב מעבר. אבל אם היא בוכה הרבה לאורך כל היום, גם בזמן אוכל או אחרי, כן כדאי לבדוק שאין משהו שמפריע לה פיזית. חיבוק. זה לא פשוט להיות שם בשלב הזה. וזה עובר. באמת עובר.

כשהתינוק בן שנה ומתעורר לעיתים תכופות בלילה, זה יכול לנבוע ממגוון סיבות – התפתחותיות, רגשיות, הרגלים סביב שינה, או שינויים בסביבה. אבל לפי מה שתיארת, חסר עדיין מידע חשוב שיכול לעזור להבין את התמונה המלאה: איך נראה סדר היום שלו? מה קורה סביב ההרדמה? האם הוא נרדם בליווי או באופן עצמאי? האם יש שינוי בהתנהגות או בהתפתחות לאחרונה? כדי לעזור לו (ולכם) להגיע ללילות רגועים וארוכים יותר, צריך קודם להבין את דפוסי השינה שלו, איך הוא נרדם, מה קורה בכל יקיצה, ומה עוזר לו להירגע. לפעמים שינוי קטן בליווי או בסדר היום עושה הבדל ענק. מוזמנת לכתוב לי יותר פרטים – ואשמח ללוות אתכם ולחשוב יחד על מענה שמתאים בדיוק לו, בלי להילחץ משיטות שינה קשות, אלא מתוך הקשבה לצרכים של המשפחה כולה.

זה טבעי לגמרי שבגיל שנה ותשעה חודשים ילדים יהיו בשלב שבו השפה עוד מתפתחת, והטווח בין ילד לילד מאוד רחב. אם הוא מרבה להשתמש בג'סטות, זה דווקא מעיד על כך שהוא מבין את הסביבה ומוצא דרכים לתקשר – שזה סימן טוב. עם זאת, אפשר בהחלט לעודד אותו להשתמש יותר במילים בצורה נעימה ומקדמת. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא דרך חשיפה עקבית לשפה – לדבר איתו כל הזמן על מה שאתם עושים, לשלב מילים עם הג'סטות שלו, ולהשתמש בשירים, ספרים, ומשחקים שמפעילים גם את הגוף וגם את הקשב. כשאת רואה שהוא מביע רצון במשהו – במקום לתת לו מיד, עצרי רגע, תני שם למה שהוא רוצה, והזמיני אותו לנסות לומר מילה או אפילו צליל. חשוב מאוד לשבח כל ניסיון דיבור, גם אם הוא רחוק מהמילה עצמה – החיזוק הרגשי עושה את כל ההבדל. ואם תוך זמן מה לא תראי שינוי, או שיש תחושות נוספות שמעוררות דאגה – תמיד אפשר להתייעץ עם קלינאית תקשורת ולבדוק יחד את הצורך בהכוונה נוספת.

לגמרי מבינה את הדאגה – כשמשהו קטן נראה לנו שונה, זה מיד מדליק נורה. בגיל עשרה חודשים מצופה שלרוב התינוקות כבר תהיה תגובה לשם שלהם, אבל חשוב לזכור שיש לא מעט גורמים שיכולים להשפיע על זה – כמו הסחות דעת, עייפות, רעש רקע או פשוט אופי רגוע וסקרן שעסוק בדברים אחרים. אם היא לפעמים כן מגיבה לשם שלה, מסתובבת כשהיא שומעת קולות אחרים, יוצרת קשר עין, מחייכת, בודקת תגובות שלך, ומראה סימנים של תקשורת – סביר מאוד שזה חלק מהשונות הנורמלית של גיל ההתפתחות. אבל אם את מרגישה שברוב הפעמים היא לא מגיבה, או שיש עוד סימנים שמטרידים אותך – כמו קושי בתקשורת, חוסר תגובה לקולות בכלל, או העדפה ברורה להתעסקות עצמית – כדאי להתייעץ עם רופא/ת הילדים או נוירולוג/ית ילדים, לפעמים גם הפניה לבדיקת שמיעה עוזרת לשלול גורמים פשוטים.

זה לגמרי בטווח הנורמלי! החיוך הרצוני לרוב מופיע סביב גיל 6-8 שבועות, אבל כל תינוק מתפתח בקצב שלו. נסי להמשיך ליצור איתו קשר עין, לדבר אליו ולחייך – זה יכול לעודד תגובה. אם זה מטריד אותך, תמיד אפשר להתייעץ עם רופא, כי ייעוץ אונליין לא מחליף בדיקה רפואית. אבל בינתיים, נשמע שאין סיבה לדאגה 💛

היי, קודם כל חשוב להגיד שזה מעולה שהגננת שמה לב ומשקפת – זה אומר שיש מישהו שדואג לו ורוצה בטובתו. כשמדובר בילד כמעט בן שלוש שמתקשה בדיבור אבל כן מתקשר היטב בדרכים אחרות (כמו ג'סטות, הבעות, קשר עין וכו'), זה יכול להעיד על עיכוב שפתי ממוקד, אבל גם על צורך לבדוק את ההתפתחות הכללית בצורה קצת יותר רחבה – ולכן ההמלצה לאבחון התפתחותי. אבחון התפתחותי כולל בדרך כלל פגישה או סדרת פגישות עם אנשי מקצוע מתחומים שונים – כמו רופא/ת ילדים התפתחותי/ת, קלינאי/ת תקשורת ולעיתים גם מרפאה בעיסוק או פסיכולוגית התפתחותית. המטרה היא להבין איך הוא מתפתח מבחינת שפה, תקשורת, מוטוריקה, הבנה, התנהגות ויחסים עם הסביבה – ולהמליץ אם יש צורך בהתערבות כלשהי, או אולי פשוט להמתין ולעקוב.

כן, זה מאוד הגיוני ונפוץ. גמילה מצואה בדרך כלל מורכבת יותר משתן, כי היא דורשת שליטה שונה בשרירים וקשורה גם לתחושת הביטחון של הילד. צואה היא מוחשית יותר לילדים, והם עשויים לחשוש מהפרידה ממנה או מהתחושה של הישיבה בסיר. כדי לעזור לו: ודאי שיש לו תנוחה נוחה עם רגליים נתמכות. עודדי אותו בעדינות לשבת בסיר בזמנים קבועים, למשל אחרי הארוחה. אפשר לקרוא יחד סיפור קצר בזמן הישיבה כדי להפוך את זה לנעים יותר. אל תפעילו לחץ – לפעמים ילדים זקוקים ליותר זמן להתרגל. במידת הצורך, אפשר גם לבדוק אם הוא מעדיף אסלה עם ישבנון במקום סיר. זה תהליך טבעי ולרוב משתפר בהדרגה.