מהי תסמונת גילברט? כיצד ניתן לטפל בה כאשר יש רמת בילירובין גבוהה?

תסמונת גילברט היא תסמונת תורשתית, המופיעה ב-9% מן האוכלוסיה, ובה פגום תפקודו של אחד האנזימים בכבד, המסייע לפינוי בילירובין מן הגוף. הבילירובין נחלק לשני סוגים: ישיר (conjugated) ובלתי ישיר (unconjugated). בתסמונת גילברט מגלות בדיקות מעבדה רמות מוגברות של בילירובין בלתי ישיר. בדרך כלל, רמת הבילירובין בדם אינה עולה על 3 גם באנשים הלוקים בתסמונת גילברט, אך במקרים של מחלת חום, אימון גופני מאומץ, או צום, יכולות רמות הבילירובין להגיע עד 6. שאר תפקודי הכבד במצב כזה תקינים. התסמונת כמעט חסרת חשיבות קלינית במבוגרים, למעט רגישות יתר למנות רעילות של תרופות שעשויות לפגוע בכבד (כמו אקמול, למשל), אך היא עשויה לגרום לצהבת קשה אצל יילודים. לעוד מידע, ראי את האתרים הבאים: http://en.wikipedia.org/wiki/Gilbert's_syndrome