שאלות ותשובות - עמוד 124

טיקים כרוניים הם הפרעה המתבטאת בתנועות או קולות מהירים, חוזרים ובלתי נשלטים, המופיעים כמעט מדי יום במשך שנה לפחות. הטיפול בטיקים כרוניים תלוי בחומרתם, חוסר הנוחות שהם גורמים לסובל מהם וההשפעה שלהם על התפקוד היומיומי שלו. תרופות ופסיכותרפיה נמצאים בשימוש רק כאשר יש הפרעה משמעותית בפעילויות השגרה. הגישה הטיפולית המקובלת הוא שילוב של טיפול התנהגותי ותרופתי. בטיפול ההתנהגותי מלמדים את הסובל מטיקים לזהות ולשנן את התנהגות הטיקים שלו ואת הסיטואציות בהן הטיקים מופיעים. בהמשך לומדים כיצד באופן שיטתי להפעיל שרירים מנוגדים לשרירים המופעלים בזמן הטיק, כאשר חשים כי הטיק עומד להופיע. לאור העובדה כי טיקים נוטים להופיע בסיטואציות מלחיצות - טכניקות של הרפיה ושל שליטה בלחץ נלמדות כדי לסייע לסובלים מהתופעה לשלוט בלחץ. הטיפול התרופתי הנפוץ הן תרופות אנטי פסיכוטיות: haloperidol (הלדול), pimozide ותרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות כמו ריספרדל וזיפרקסה, אגוניסטים אדרנרגיים של הרצפטור אלפא 2: guanfacine , clonidine. לאחרונה נכנסו לשימוש גם תרופות מקבוצת ה- SSRI כמו פרוזק. רוב התרופות הנמצאות בשימוש לטיפול בהפרעה הן בעלות שיעור הצלחה מצומצם ושיעור גבוה יחסית של תופעות לוואי. הטיפול הנחשב יעיל ביותר הוא בריספרדל ובקלונקס. אתה צודק בכך שהקלונקס, השייכת לקבוצת הבנזודיאזפינים, היא תרופה ממכרת. ייתכן שבמקרה שלך, המשלב טיקים עם חרדה - כדאי יהיה לנסות תרופה ממשפחת ה- SSRI, שמסייעת לחרדה, וגורמת לפחות תופעות לוואי. אנו ממליצים לך לפנות אל פסיכיאטר כדי להחליט על הטיפול התרופתי. קרא עוד

בהחלט ניתן להתחיל מחצי כדור. המינון המקובל לתחילת השימוש הוא 25 מ"ג, כאשר ניתן להעלות מינון זה בהדרגה עד 100 מ"ג אם יש בכך צורך. קרא עוד

מחלת גושה עוברת בתורשה אוטוזומלית רצסיבית - כלומר, כדי שהתינוק יהיה חולה במחלה עליו לרשת גנים נגועים משני הוריו. הגן הנגוע שכיח בקרב יהודים אשכנזים, ולכן לפני ההריון מומלץ שאחד מבני הזוג יעבור בדיקת דם כדי לאבחן האם הוא סובל מן המוטציה. אם הוא אינו נשא של המוטציה - אין מקום לדאגה. אם הוא נשא של המוטציה - על בן הזוג השני להיבדק, ואם נמצא שגם הוא נושא את המוטציה - יש לבדוק את העובר. הבדיקה הגנטית יכולה להתבצע באמצעות דגימת סיסי שליה (שבועות (10-12 או בדיקור מי שפיר שבוע 16-20). אם העובר נמצא נגוע (גם אם שני ההורים נשאים - עדיין הסיכוי לתינוק חולה הוא של 25% בלבד) - ניתן לבצע הפלה. חומר נוסף על המחלה ניתן לקרוא באינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_070903_1.htm קרא עוד

פיאלונפריטיס היא דלקת של הכליה. בדרך כלל מקורה בזיהום העולה דרך מערכת השתן, וגורם לדלקת כלייתית. זיהום כזה שכיח בנשים הרבה יותר מאשר בגברים - עקב המבנה האנטומי השונה. דלקות בדרכי השתן נחלקות ללא מסובכות (Uncomplicated) ולמסובכות (Complicated). דלקות לא מסובכות הן אלו המתרחשות בנשים צעירות, בריאות ושאינן בהריון. דלקת מסובכת תוגדר כדלקת בדרכי השתן בכל אחד אחר, ובדרך כלל תדרוש אנטיביוטיקה רחבת טווח ולעיתים גם התערבות כירורגית. הסימפטומים של פיאלונפריטיס כוללים כאבים במותן, בחילה והקאות, חום מעל 38 ורגישות בחיבור בין הצלעות לעמוד השדרה. לעיתים מצטרפים לכך סימפטומים של דלקת בשלפוחית השתן: דחיפות, תכיפות וצריבה במתן שתן. המחלה בדרך כלל קלה, אך במיעוט המקרים היא עשויה להיות סוערת, ואפילו מסכנת חיים. בבדיקות מעבדה ניתן לראות תאי דם לבנים בשתן (למעשה, מדובר במוגלה - סימן לזיהום) ובמקרים רבים גם תאי דם אדומים. בבדיקות דם ניתן לראות לויקוציטוזיס, עליה בשקיעת הדם ועליה ב- CRP. בתרבית שתן יימצאו חיידקים ברוב המקרים, ולעיתים ניתן יהיה למצוא חיידקים גם בתרבית דם. החיידקים הגורמים לדלקת בדרכי השתן הם בדרך כלל Escherichia coli (70 - 95% מן המקרים) או (5 - 20%) Staphylococcus saprophyticus. רבים מן החולים מתאשפזים לצורך קבלת טיפול אנטיביוטי דרך הווריד. חולים קלים יותר ניתן לשחרר הביתה לטיפול אנטיביוטי דרך הפה, אך תוך מעקב צמוד. משך הטיפול נע בין שבוע למקרים הקלים, עד 3 שבועות לחולים קשים יותר. כל פיאלונפריטיס בגבר, וכל מקרה מסובך באשה (זיהום חוזר, זיהום שאינו מגיב לטיפול, זיהום בחיידק יוצא דופן ועוד) מחייב הדמיה של מערכת השתן באולטרסאונד או ב- CT . קרא עוד

לכ 60 - 70% מחולי מיאסתניה גרביס יש הגדלה של בלוטת התימוס בחזה והיווצרות תימומה - גושים שפירים של תימוס מוגדל. הטיפול כולל הסרה שלמה של התימוס או הקרנה שלו. למרות שבחולים אלה ניתוחים הם מסוכנים, התמותה הניתוחית זניחה. ישנו ויכוח בין הרופאים לגבי יעילות הניתוח. מספר מחקרים הצביעו על נסיגה של המחלה בעקבות הניתוח, ורובם לא הראו שיפור משמעותי בעקבות הניתוח. למרות חוסר הבהירות בספרות, הוצאת התימוס נותרה פרוצדורה מקובלת בקרב חולים בני עשרה עד גיל 60 לטיפול במחלה. מייד לאחר הסרת התימוס תיתכן החמרה זמנית חולפת. ההחלמה מהניתוח תלויה בסוג הניתוח, ובמצב החולה לפני הניתוח. אנא קראי עוד על כך כאן: http://www.myasthenia.org/information/Thymectomy.htm קרא עוד

בבדיקה הגופנית נמצאו בלוטות לימפה מוגדלות, מצב המכונה לימפאדנופתיה - הגדלה של בלוטות הלימפה. בבדיקת האולטרסאונד של הבטן נמצאה הגדלה קלה של הטחול, שגם הוא חלק ממערכת הלימפה. מערכת זו היא חלק ממערכת החיסון, והגדלה של הבלוטות והטחול מעידה על פעילות מוגברת של מערכת החיסון. הסיבות לכך הן לרוב זיהומים מסוגים שונים, ובמקרים נדירים יותר, ממאירות. בבדיקת האולטרסאונד אין כל התייחסות לבלוטות הלימפה. אם הן נעלמו, אין לכך חשיבות. יש לחזור לרופא המטפל ולערוך בדיקה גופנית חוזרת. בבדיקת האולטרסאונד של הבטן העליונה נמצאו פוליפים בכיס המרה. פוליפים הם התבלטויות של רקמה מדופן כיס המרה אל תוך חלל הכיס. לרוב הם שפירים ואינם מצריכים טיפול. תוצאות בדיקות הדם תקינות. המקרה שאת מתארת מורכב, ומחייב המשך של הבירור וטיפול אצל הרופא. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד קרא עוד

ברשימת תופעת הלוואי של ציפרלקס מופיע נימול כתופעת לוואי לא שכיחה. אם התופעה לא חלפה בינתיים, כדאי לך לברר מה המקור אצל הרופא שלך. עוד על תופעות הלוואי של ציפרלקס הנקראת בלועזית: Escitalopram תוכלי לקרוא באתר הבא: http://www.wholehealthmd.com/refshelf/drugs_view/1,1524,913,00.html קרא עוד

ויטמין D עלול לפגוע ביעילות התרופה איקאקור (verapamil). אימך נוטלת תרופות נוספות מלבד איקאקור שגורמות לירידה בלחץ הדם, כמו טריטייס פלוס, המכיל בתוכו גם משתן מסוג דיזותיאזיד, וכן ונורמיטן. איקאקור משמש לטיפול ביתר לחץ דם, אבל ניתן מסיבה נוספת: האטת קצב הלב. היות שאימך סובלת מפרפור פרוזדורים, התרופה חשובה לצורך שליטה על התגובה החדרית (rate control), כלומר שמירה שקצב פעימות הלב לא יהיה מהיר מדי. לכן תרופה זו חשובה. יתכן שאפשר לוותר על תרופות אחרות. הדבר חשוב היות שלחץ דם נמוך יכול לגרום לנפילות וכדומה. לכן פנו בהקדם לרופא המשפחה. לא מומלץ לעשות שינוי בתרופות ללא ייעוץ הרופא המטפל. גלוקומין יש לקחת עם האוכל ועם כוס מים. רמיפריל - לא קשור לאוכל. רמיפריל פלוס (כולל דיזותיאזיד) ניתן לקחת עם אוכל, ויש לקחת את התרופה בבוקר על מנת להימנע מהשתנת לילה. פרנדייז (אקרבוז) - יש לקחת עם הנגיסה הראשונה של כל ארוחה. איקאקור - אין צורך לקחת עם אוכל. אין בעיה לקחת את הכדורים יחד, ולמעט במקרה של כדורי הסוכרת, אין הכרח לאכול לפני שאר הכדורים. עניין המלח תלוי ברמת המלח בדם. ייתכן שאמת הגיעה לבית החולים במצב של היפונתרמיה, רמת נתרן נמוכה בדם המצריכה טיפול, ואחר כך המצב השתפר. ההחלטה תלויה ברמת הנתרן בדם. אני משוכנעת שרופא המשפחה בדק שוב את רמת הנתרן. ואם לא, יש לעשות זאת. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

כאב גב תחתון עלול לנבוע ממקורות שונים. אופי הכאב ופרטים נוספים עוזרים לעיתים בזיהוי מקורו, אך לרוב נותר הגורם לא ידוע. על אף הקושי שבאיתור מקור הכאבים, רובם אינו מהווה בעיה רפואית רצינית, והם נוטים להשתפר לאחר תקופה של טיפול, הכולל פיזיותרפיה ומשככי כאבים. עם זאת, קבוצה קטנה יותר של חולים עלולים לסבול מכאבי גב שהם ביטוי של מחלה אחרת, כגון מחלה ראומטית או זיהום. כאבים ליליים וגיל מתקדם (מעל 50) הם סימנים העשויים להצריך בירור מקיף יותר על ידי הרופא המטפל, או הפניה לאורתופד. הייתי ממליץ על המשך הבירור לצורך שלילת סיבות ראשוניות לכאב הגב. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד קרא עוד

סקביס מדבק בעיקר במגע קרוב, אך יכול לעבור גם דרך ביגוד נגוע. הריגוש העורי והתסמינים, מופיעים לאחר 4-2 שבועות מההדבקה. הגרד חמור יותר בלילה ויש פריחה אופיינית אשר, במבוגרים, לא מערבת בדרך כלל את הפנים ואת הצוואר. אז תיאורטית, ייתכן שנדבקת מלחיצת יד או מישיבה ברכב. אם נדבקת, כאמור, ההתפרצות מורגשת לאחר 4-2 שבועות אלא אם כן זו הדבקה חוזרת, ואז מופיע גרד תוך מספר ימים. אין טיפול מניעתי לאחר חשיפה לסקביס. אבחנת המחלה מתבססת על בדיקה תחת מיקרוסקופ לחיפוש הטפיל, ביציו או צואתו, אך לעיתים נותנים טיפול גם ללא בדיקה זו. יש מגוון טיפולים לסקביס. המקובל בארץ נקרא לייקליר, וחוזרים עליו פעמיים בהפרש של שבוע, והוא ניתן לחולה ולקרוביו. לייקליר בעצמו גורם לגירוי העור, ולכן הוא ניתן לעיתים בשילוב עם תכשירים אחרים. צריך לכבס בגדים וכלי מיטה בטמפרטורה של יותר מ-60 מעלות. חלופה אחרת היא לסגור אותם בניילון לכמה ימים ולהוציאם לשמש. לא מצאתי הנחיות לגבי מזרונים ושמיכות פוך, אך אני מניחה שניתן לנהוג בהם באותה הדרך, אם מעוניינים. בברכה, ד"ר טלי צ’רנוביצקי - אינפומד קרא עוד