שאלות ותשובות - עמוד 26

תהליך ההתאוששות לאחר ניתוח השתלת קוצב הוא אינדיבידואלי, ותלוי במספר רב של גורמים, למשל מחלות הרקע הנוספות מהן סובל המטופל, ובעיקרן נוכחות של אי ספיקה לבבית. המטרה היא הגעה הדרגתית לרמת פעילות שגרתית, הכוללת פעילויות יומיומיות כגון: רחצה, נשיאת משקל, נהיגה, הליכה ברגל וכו'. לגבי פעולות הדורשות רמת פעילות נמרצת כגון הליכה מהירה, פעילות מינית, עבודה פיזית וכו'- יש להתחיל בזהירות יתרה, ולא להעמיס יתר על המידה על הגוף לאחר הניתוח (מומלץ להמתין מספר שבועות).

משך הזמן מהשתלת הקוצב ועד לצורך בהחלפת הסוללה משתנה בהתאם לשימוש בקוצב (כלומר במידת הזדקקות הגוף לקוצב) וכמו כן בסוג הקוצב המדובר. לרוב החלפת הסוללה מתבצעת בטווח של עד כ-7 שנים מההשתלה הראשונה. ההחלפה נעשית במרפאת קוצבים, תחת הרדמה מקומית, בדומה לניתוח הראשון, אולם מדובר בפעולה קצרה יותר ומסובכת פחות. החלפת הסוללה נעשית מעט זמן לפני התרוקנותה, וניתן לעקוב אחר כך במדויק במרפאת הקוצבים.

על הרופא המטפל להדריך אותך לפני ההשתלה על איזה סוג קוצב מדובר ומתי אמור לפעול (האם באופן תמידי ממושך, או רק מדי פעם לפי הצורך וכו'). בכל אופן, במידה וחשים בחולשה מרובה, עייפות, חוסר יציבות או סחרחורת, הרגשת "כמעט-התעלפות" ("פרה-סנקופה") או בשל התעלפות של ממש, יש לפנות למרפאת הקוצבים לצורך בדיקת הקוצב. סימפטומים נוספים המחייבים התייחסות כוללים: עליית חום לאחר ההשתלה, אודם מקומי או נפיחות באזור החתך הניתוחי, הפרשה או חוסר ריפוי של הפצע הניתוחי, הופעת נפיחות בגפיים עליונות או תחתונות (בצקות) או כאבים בחזה מסוג כלשהו.

קיימים מספר סוגים של קוצבים , על פי הצורך הטיפולי הנדרש, לפי הפרעת הקצב ממנה המטופל סובל. קוצב קבוע- אינו מסונכרן לרמת הפעילות החשמלית הבסיסית ששריר הלב מייצר באופן עצמאי, ובעצם נותן אות חשמלי קבוע, לפי קצב קבוע בדקה (לרוב מכוון ל-70 פעימות בדקה). ישנו קוצב המסוגל להבחין בשינויים ברמת הפעילות הגופנית של האדם ולפיכך לשנות את קצב הפעימות שייתן בהתאם.

קוצב מסונכרן- נותן את האותות החשמליים על פי הצורך, תוך סנכרון עם הפעילות החשמלית העצמאית של הלב, כך שניתן סיגנל חשמלי ע"י הקוצב רק כאשר קצב הלב העצמאי נופל אל מתחת לרמה מסוימת (למשל מתחת ל-50 פעימות בדקה).

קוצב חד/דו חדרי- חד חדרי שולט אך ורק בחדרי הלב התחתונים לעומת דו חדרי ששולט הן בעליות והן בחדרים בצורה אחידה.

יתר פעילות בלוטת התריס, שאינה מאוזנת היטב תרופתית, יכולה לגרום במהלך הריון לשיעור גבוה יותר של: הפלות ספונטניות, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, מוות תוך רחמי, רעלת הריון, כשל לבבי. מחלת GRAVES היא המחלה השכיחה ביותר שגורמת ליתר פעילות בלוטת התריס בנשים בהריון (0.2% מההריונות). 1% מהתינוקות שנולדים לאימהות עם מחלת גרייב נמצאים בסיכון לפתח מחלת גרייב בעצמם, שמתבטאת ב: דופק גבוה, גיל עצמות מתקדם, גויטר, עיוות בעצמות, סגירה מוקדמת של המרפסים. לגבי טיפול ב- PTU בזמן הריון: גם PTU (פרופילתיואוראציל) וגם MMI (מתימאזול) השייכים למשפחת התיאונאמידים עלולים לגרום לגויטר (הגדלה של בלוטת התריס) ולתת- פעילות בלוטת התריס בעובר. לכן PTU משתייך לקבוצה D מבחינת סיכון בעת שימוש בהריון. אך לעומת MMI , פרופיל תאורציל בטוח יותר כיוון שהיו מספר דיווחים בספרות על תינוקות שנולדו עם מומים מולדים, בין היתר, בגולגולת ובעור, לאימהות שטופלו עם MMI. בכל מקרה התרופות הנ"ל מומלצות לטיפול רק במקרים בינוניים-חמורים של יתר פעילות בלוטת התריס ורק במקרה שהתועלת לאם עולה על הסיכון לעובר. תופעות לוואי נוספות של התיאונאמידים שמופיעות בשכיחות של 13% בקרב המטופלים: גרד, פריחה, חרלת (אורטיקריה), כאבי מפרקים, דלקת בפרקים, חום, תחושת טעם משונה, הקאות או בחילות. תופעות לוואי נדירות: א-גרנולוציטוזיס (ירידה במספר תאי דם לבנים), נזק לכבד. אינני יודעת מתי התחלת את הטיפול, אך עלייך ליידע את הרופא/ה האנדוקרינולוג/ית המטפל בך ורופא/ת נשים, לגבי כוונותייך להיכנס להריון. מומלץ יותר לנסות להיכנס להריון כשהמחלה מאוזנת תחת הטיפול התרופתי. קרא עוד

את הסיבות לאנמיה בשל חוסר ברזל ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות: דימום כרוני כלשהו, אי ספיגת ברזל, או מחסור באספקת הברזל (צריכה נמוכה, דבר שיכול לקרות אצל צמחונים). מכיוון שאינך צמחונית בחצי שנה האחרונה, ניתן לשלול את הסיבה האחרונה, בהנחה שהבשר שאת אוכלת אכן עשיר בברזל (בשר בקר, כבד וכו'). מכאן שיש לשקול בירור בכיוון של אי ספיגה או של דימום כרוני. לפי הנתונים שמסרת, קשה לקבוע מה מקור הבעיה, ויש לערוך עוד כמה בדיקות לפני שקובעים שהבעיה היא אכן בספיגת הברזל. אני ממליצה לנסות לאכול עוד קצת בשר איכותי מבחינת תכולת הברזל שבו, בתדירות גבוהה יותר, ולחזור שוב על בדיקות הדם. אם לא יהיה שינוי בערכי הברזל והפריטין שלך, אני מניחה שרופאת המשפחה שלך תפנה אותך להמשך בירור בנושא. בינתיים אין סיבה לדאגה. תוכלי לקרוא עוד על הנושא בתשובה הבאה בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_121206_2.htm קרא עוד

אין לך ממה לחשוש. בבדיקת CT אמנם יש חשיפה לקרינה, אך שתי הבדיקות לא גורמות לנזק, ודאי שלא בגיל 73. את יכולה להיות שקטה ולשמוח שלאימך אין שום ממצא ושהיא בריאה. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

הבדיקות שביצעת הן חלק מפאנל בדיקות הבודק את קרישיות הדם. הפיברינוגן אמנם מעל הנורמה (400-200), אך זוהי עלייה מינורית, שככל הנראה לא נובעת מבעיית קרישה. תוכלי לקרוא עוד על בדיקה זו בדף בדיקות רפואיות של אינפומד (הסתכלי ב"כללי" וב"הסבר תוצאות"). קרא עוד

התשובה היא כן. רקמת השקדים היא אומנם רקמת לימפה עשירה בתאי מע' החיסון, המרכזת את הניקוז הלימפטי בחלל הפה, אולם אין היא מרכיב חיוני לחיים. ניתן להסתדר מבחינה חיסונית גם בלעדי השקדים, והגוף אינו הופך פגיע יותר למחלות. ההפוך הוא הנכון- מטופלים אשר סבלו מזה שנים מדלקות נשנות ופגיעות חיסונית עקב זיהומי הלוע והגרון, יכולים ליהנות מ"שקט" מבחינה חיסונית לאחר הוצאת השקדים הבעייתיים, והסובלים מבעיות נשימה עקב שקדים מוגדלים יכולים ליהנות משינה קלה ובעלת פחות הפרעות.

טחורים הם חלק מ"חבילת ההריון": הם נוטים להופיע בעיקר בשבועות האחרונים של ההריון עקב הלחץ של הרחם על כלי הדם באזור. הטיפול במהלך ההריון הוא לרוב סימפטומטי, כלומר טיפול שנועד להקל את הכאב בעזרת משחות שונות, צריכת מזון רך שימנע עצירות, אמבטיות פושרות, ישיבה על גלגל ים מתנפח (כדי להקל את הכאב בזמן ישיבה), שימוש במגבונים מרגיעים ועוד. בכל אופן, יש לגשת לרופא לצורך הערכה. עוד מידע על מצבך תוכלי למצוא על ידי חיפוש בפורטל שלנו. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד