שאלות ותשובות - עמוד 787

מה שאת מתארת יכול להתאים למיגרנה. "מיגרנה נפוצה" בדרך כלל כוללת כאבים סביב העיניים, כאבי ראש וחולשה כללית. מיגרנה נפוצה יותר בנשים, לעיתים קיימת במשפחה, ובמקרים רבים ישנם "טריגרים" המעודדים את הופעת הכאבים, למשל, אור, מאכלים מסויימים, לחץ או מתח, גלולות למניעת הריון, מחזור חודשי ועוד. לא ציינת דבר חשוב מאוד: כמה זמן את סובלת. כאבי ראש חדשים מחייבים בירור. אם הכאבים מופיעים בעיקר בבוקר או מלווים בהקאות, פני לבירור במהרה. אנמיה יכולה לגרום לחולשה וסחרחורות, אך מה שאת מתארת נשמע יותר כמו מיגרנה ופחות אופייני לאנמיה. בכל אופן, אמליץ לך לגשת לרופא המשפחה על מנת לאבחן באופן ודאי את מקור הכאבים, וכדי שיוצע לך הטיפול המתאים, למיגרנות יש טיפול תרופתי. כמו כן חשוב לטפל באנמיה. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד קרא עוד

אין גלולה אחת שיכולה לענות על הגדרה זו, וכל אחת מסתדרת עם גלולה אחרת בצורה הטובה ביותר. הדימום הבין-וסתי נובע מכך שהמינון של האסטרוגן היה לך נמוך מדי. הירידה בליבידו נובעת מהרכיב הפרוגסטטיבי. את יכולה לבקש מרופא הנשים שלך גלולה עם רכיב פרוגסטטיבי שהינו נגזרת של הפרוגסטרון "הנשי" ומינון אסטרוגן מעט גבוה יותר. קרא עוד

תרופה כמו ויוקס יכולה לגרום לגירוי רירית הקיבה ומערכת העיכול ולדימום פנימי ממערכת העיכול שגורם לירידה בהמוגלובין, אנמיה וחולשה, ומתבטא בדם סמוי בצואה. אומנם קיבלת פאמוטידין המגן על מערכת העיכול, אך נראה שהרופא שלך בכל זאת חושד בבעיה כזו, ושלח אותך לבירור גסטרואנטרולוגי. אם אכן זה החשד, שכדאי לאמתו בשנית ע"י ספירת דם נוספת, כדאי להתייעץ עם הרופא שלך לגבי החלפת התרופות. קרא עוד

מי השפיר הם הנוזל בו נמצא העובר במשך ההריון. למיעוט מי שפיר, כמו גם לריבוי מי שפיר, יש סיבות רבות ומשמעויות שונות. הסיבות הנפוצות למיעוט מי שפיר הן בעיה כלייתית אצל העובר שמשפיעה על הייצור, חסימה כלשהי במערכת השתן העוברית (תופעה נפוצה יותר אצל עוברים זכרים), דליפת מי שפיר מסיבות שונות (בדרך כלל בסמוך ללידה), ועוד. המשמעויות של מיעוט מי שפיר תלויות גם בכמות המים וכן בשבוע ההריון. בין ההשלכות של מיעוט מי שפיר יכולות להיות דחיקה של חבל הטבור, מוטציות מורפולוגיות בפני העובר (שכן העובר "נמחץ" בתוך הרחם), מוטציות מורפולוגיות בגפיים של העובר, ובעיות בהתפתחות הריאות. אינני יודעת באיזה שבוע את נמצאת, ומהי כמות מי השפיר שנמדדה, ובכל אופן, עדיים מוקדם להילחץ, כיוון שלמרות המפורט לעיל, המצב גם יכול להיות חסר משמעות, והוולד יכול להיות בריא לחלוטין. אבל מובן שיש מקום להמשך מעקב וחזרה על המדידות הרלוונטיות. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

הרעיון והיתרון של טבליה בשחרור מושהה הוא שניתן לקחת את התרופה פעם ביום במקום מספר פעמים. דבר זה אפשרי מכיוון שבשחרור מושהה, משתחררת התרופה באופן הדרגתי ובמשך זמן תוך שמירה על ריכוז קבוע. התרופה נמצאת בתוך חומר אחר (פולימר) שמתכלה ומתמוסס בגוף בקצב איטי, ובקצב זה משתחררת גם התרופה. במקרה שלך, נטילת טבליה של נוביטרופן בשחרור מושהה נעשית פעם אחת ביממה, ואילו טבליה אחרת (לא בשחרור מושהה) יש לקחת 4-2 פעמים ביום. תוכל לקרוא על התרופה כאן: http://www.infomed.co.il/drug2.asp?dID=364 קרא עוד

בשל רמת PSA תקינה וערמונית מעט מוגדלת בבדיקת האורולוג, יש חשד ל- Benign Prostatic Hyperplasia או BPH, כלומר להגדלה של הערמונית שאינה ממאירה. לפי מיטב הבנתי, זו האבחנה שקיבלת על ידי האורולוג. ככל שעולים בגיל, כך עולה גם רמת ה- PSA, הורמון המופרש באופן נורמלי מבלוטת הערמונית. רמתו התקינה נעה בין 1 ל-4 מ"ג\ד"ל. ברמות שמעל 4, מתחילים בירור מקיף יותר הכולל בדיקה רקטלית, בדיקת TRUS (אולטרסאונד רקטלי) וביופסיות. הטיפול בהגדלה כזאת הוא תרופתי, ובמקרים מסוימים נחוץ ניתוח להוצאת הערמונית. ישנן תרופות רבות שתפקידן להקל על תופעות הלוואי, ועל כן חשוב להיות במעקב אורולוגי כדי לוודא שהתרופות אכן עוזרות. אינני יכולה לפרט באילו תרופות האורולוג יבחר להשתמש, שכן הכל תלוי ברקע שלך ובנסיון שלו. במצבים בהם תרופות אינן עוזרות, מועלית האפשרות של ניתוח. אני מציעה להמשיך את המעקב אצל האורולוג, יתכן ששינוי במינון ה- omnic יעשה את העבודה ולא יהיה צורך בטיפול נוסף. לעוד מידע על BPH, ראה את האתרים הבאים: http://www.mayoclinic.com/health/enlarged-prostate-bph/BP99999 קרא עוד

אני מניחה כי מדובר בכלי לבדיקת תגובות בין-תרופתיות באינפומד. שם בבדיקת השילוב של אלדוספירון ולוטן התוצאה היא "גבוהה", ומצורף שם הסבר כי לוטן מעלה את הסיכון להעלאת רמת האשלגן בדם, שעלולה להיגרם בנטילת אלדוספירון. מתוך סקלת האפשרויות (נמוכה, בינונית, גבוהה) משתמע, כי סיכוי האינטראקציה בין התרופות עליהן שאלת הוא גבוה יחסית. היוועץ ברופא המשפחה שלך לגבי אפשרות של המרת אחת התרופות לתרופה בעלת פעילות דומה ממשפחה אחרת, או לניטור צמוד יותר של ערכי האשלגן בדמך. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

למעשה אתה מתאר כאבים בחזה לאחר ניתוח מעקפים וצנתורים טיפוליים רבים לאחרונה. כבר בשאלתך כתבת את האבחנות האפשריות לכאב בחזה שממנו אתה סובל. קשה מאד לחוות דעה ללא שיחה ובדיקה של המטופל, אך אוכל להסביר את הסיבות האפשריות לכאב ממנו אתה סובל. 1. כאבים בשל פגיעה באספקת החמצן לשריר הלב - אלה הם הכאבים מהם סבלת טרם הניתוח והצנתורים, ואלה הם הכאבים שבגללם בוצעו כל הפרוצדורות הללו במטרה לשפר את אספקת החמצן לשריר הלב. קיימים מקרים רבים בהם ישנו עורק כלילי (עורק שמספק דם לשריר הלב) מוצר שלא ניתן לפתוח או לעקוף אותו (זהו ה- PDA שלא מתאים להתערבות). במקרים אלה הטיפול הוא שמרני בלבד, וזה אומר טיפול תרופתי, הואיל ולא ניתן לפתוח את העורק החסום. 2. ריפלוקס קיבתי- ושטי הינו מעבר של חומצה מהקיבה לוושט, אשר מוביל לכאבים בחזה. הכאבים יכולים לדמות לכאבים ממקור שריר הלב, אולם אלה כאבים שטיפול בסותרי חומצה או מפחיתי הפרשת חומצה בקיבה עשוי להוביל לשיפור. 3. כאבים מסקולוסקלטליים הינם כאבים ממקור השרירים והעצמות של בית החזה. כאבים אלה יכולים לנבוע מטראומה (מכה לחזה) או כתוצאה ממתיחת שריר. גם מחלה ויראלית יכולה להוביל לכאבים שמקורם בשריר ובעצמות בבית החזה. הכאבים בד"כ מגיבים לטיפול סימפטומטי נוגד כאב (אופטלגין ודומיו), וחולפים לאחר תקופת מה. 4. לאחרונה הולכים וגוברים הדיווחים לגבי כאבי חזה לאחר צנתור עם השתלת תומכן (סטנט), המשוייכים לסטנט עצמו. כאבים אלה נקראים סטנטלגיה ונובעים מהימצאות הסטנט בעורק הכלילי והלחץ שהוא יוצר. כאבים אלה בד"כ חולפים לאחר חודש-שלושה חודשים מהצנתור. חשוב לציין כי סטנטלגיה הינה אבחנה שמגיעים אליה על דרך השלילה ושכל כאבים בחזה לאחר צנתור, חייבים התייחסות רצינית ובדיקות מקיפות, לעיתים אף צנתור נוסף, כפי שקרה אצלך. קיימות כמובן עוד סיבות לכאבים בחזה, אך אלו הן השכיחות יותר. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

ישנם כמה גידולים סרטניים היכולים להופיע בבלוטת התריס, וביניהם, קרצינומה פפילרית היא השכיחה ביותר (85%), ושיעוא ההישרדות לאחר טיפול מתאים גבוהה, ומגיעה ל-80%-90%. הטיפול בגידול מסוג זה תלוי בכמה גורמים הכוללים את גודל הגוש, מיקומו, מידת התפשטותו, אם ישנן בלוטות לימפה נגועות, וכן גיל החולה ומינו. הטיפול הבסיסי הוא כריתה מלאה של הבלוטה, דבר שמאפשר מתן יוד רדיואקטיבי היכול להיקלט על ידי גרורות, אם יש כאלה, ולחסלן. בנשים צעירות עם גידול קטן ולא אגרסיבי ניתן לכרות אונה אחת בלבד של הבלוטה, אך לאחר כריתה חלקית לא ניתן לטפל ביוד רדיואקטיבי. במקרה שלך, ככל הנראה מדובר בגוש קטן, אך אין לי מידע לגבי בלוטות נגועות ומפרטים אחרים, ולכן אמליץ לך להתייעץ עם הרופא המטפל שלך (כירורג או אונקולוג) לגבי מה נכון ביותר בשבילך. רפואה שלמה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

מחלת שריטת החתול נגרמת בעקבות שריטה או נשיכה של חתול, בדרך כלל גור. במקרים נדירים עשויה המחלה לעבור מן החתול באמצעות נשיכת פרעוש. 10-3 ימים לאחר השריטה מתפתח באזור נגע עורי, וכשבועיים לאחר השריטה מופיעה במרבית החולים הגדלה של בלוטות לימפה בסמוך לאזור השריטה (בבית השחי אם השריטה היא ביד, בצוואר אם היא בפנים, ובמפשעה אם היא ברגל). הבלוטות רגישות למגע, עם אודם בעור שמעליהן, ולעיתים הן מפרישות מוגלה. סימפטומים נוספים עשויים לכלול חולשה ועייפות, חום נמוך, ירידה בתיאבון, בחילה וכאבי ראש. האבחנה של מחלה זו היא קלינית בעיקרה, ומתבססת על סיפור אופייני של מגע עם חתול. בדיקות המעבדה משמשות בעיקר לצורך אישור האבחנה. במרבית המקרים אין צורך בטיפול אנטיביוטי, משום שהמחלה חולפת ללא טיפול, תוך 4-2 חודשים. יש לשקול טיפול אנטיביוטי במקרים חמורים או במחלה המערבת איברים נוספים, חוץ מהעור ובלוטות הלימפה. אם מחליטים על טיפול אנטיביוטי, אריתרומיצין הוא טיפול אפשרי, אבל אינו התרופה הראשונה המועדפת. יש מספר אלטרנטיבות מתאימות יותר. לא ציינת אם הסיפור האופייני של מגע עם חתולים נכון לגבי המקרה שלך. יש סיבות אפשריות נוספות להגדלת בלוטת לימפה, שחלקן מחייבות מתן טיפול אנטיביוטי. הרופא שהמליץ לך על טיפול אנטיביוטי מכיר אותך, שמע את כל פרטי המקרה ובדק אותך, ולכן יש בידיו אינפורמציה רלוונטית רבה יותר מאשר יש לי. אם אינך חשה בטוחה ואת מעוניינת בחוות דעת נוספת, תוכלי ללכת להיבדק על ידי רופא נוסף. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד