שאלות ותשובות - עמוד 92
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
אומנם אני רופא אורתופד, אך אני מתעסק בעיקר בבעיות גב ולא בבעיות ברכיים. לאחר ניתוח מניסקוס ייתכן כאב מסיבות רבות. אני מציע שתפנה את שאלתך לאורתופד המתמחה בבעיות ברכיים. דר' מיכאל מילגרם קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
אכן רמות הטריגליצרידים והכולסטרול גבוהות ומשקפות את עודף המשקל שלך. המלצתנו היא ראשית בדיקה לסוגי כולסטרול (טוב ורע), ושנית התחלת תוכנית הרזיה מבוקרת אצל דיאטן / דיאטיקנית עם פעילות גופנית מבוקרת, בהקדם האפשרי. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
ישנן בדיקות דם שתוכל לעשות. החשובה שבהן היא להורמון ACTH, שהפרשתו נמדדת עפ"י ערכי קורטיזול בדם בבוקר. כמו כן בדיקות נוספות להורמון בלוטת התריס TSH, רמת טסטוסטרון ורמת הורמון גדילה ניתן לבצע אצל רופא אנדוקרינולוג מומחה. אם אכן יש פגיעה, ייתכן ויהיה צורך בתוספת סטרואידים והורמון בלוטת התריס לכל החיים. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
לא. פשוט מחכים שזה יעבור. הטיפול התומך כולל מנוחה, שתיה מרובה, אקמול להורדת החום וכאבי השרירים. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
הבעיה במקומות גבוהים היא לחץ ברומטרי נמוך ולחץ חלקי של חמצן נמוך יחסית. מחלת גבהים משפיעה באופן כלשהו כמעט על מחצית מהאנשים שעולים לגובה 4200 מטרים בבת אחת, תוך 8 עד 96 שעות מההגעה למקום. יש אנשים שאצלם הסימפטומים מתחילים כבר מגובה 2500 מטרים ואילך. הסימפטום השכיח ביותר של מחלת גבהים הוא כאב ראש. פרט לו ייתכנו הפרעות בשינה, חוסר תיאבון, עייפות, בחילות והקאות. תופעה נוספת נדירה יותר היא קושי בנשימה הנגרם ע"י בצקת ריאות. הדרך הכי טובה למניעה היא- א. עליה הדרגתית בגובה, במידת האפשר. יש לעלות 1000 מטר ביום החל מגובה 2500-3000 מטרים. ב. שתיה מרובה. ג. הגבלת הפעילות הגופנית בימים הראשונים לאחר העליה לגובה. תרופה בשם דיאמוקס במינון 250 מ"ג בשניים- שלושה לילות שלפני העליה לגובה וכן בשלושת הלילות הראשונים. קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
ישנם הרבה חיסונים הניתנים בגיל שנה ולכל אחד מהם תופעות לוואי אפשריות שונות. השכיחה ביותר היא חום. תוכלי לקרוא על חיסונים ותופעות הלוואי שלהם בפורטל שלנו בקישור- http://www.infomed.co.il/immun.asp או באתר- http://starmed.tapuz.co.il/DOH/Vaccinations [28/04/2003] קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
המספר שציינת הוא אחוז הלימפוציטים מכלל הספירה הלבנה. אם אחוז הנויטרופילים (Neut%) קצת גבוה מן הנורמה, כמו שיכול להיות במחלות זיהומיות, דלקות או מצבי דחק, אחוז הלימפוציטים יורד ביחס אליו. חשוב יותר להסתכל על הערך האבסולוטי. זה נמצא בדרך כלל בתחתית דף הספירה, וכתוב ליד הערך הנמדד abs, כלומר absolute count. בדקי שהספירה האבסולוטית תקינה. אם כן, הכל בסדר. אם יש חריגה מינימלית מהגבול התחתון של הנורמה, זה לא סוף העולם, אבל באופן כללי, הערכים צריכים להיות בטווח. ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
קונדום אינו מספק הגנה מושלמת נגד וירוס הפפילומה. חשוב מאוד מיקום היבלת. אבל לאחר קוניזציה בה מוסרים הנגעים, הסיכוי להידבקות נמוך. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
ישנם מספר גנים הקשורים למחלה, אך עדיין לא פותחה רוטינה של בדיקות גנטיות לסוכרת, והנתונים הם מחקריים ואינם שלמים עדיין. כמו כן יש משקל רב להשפעה סביבתית, כמו לדוגמה השמנת יתר, הרגלי תזונה ופעילות גופנית בקשר לסוכרת מבוגרים (מסוג 2). קרא עוד
מאת: מערכת אינפומד
03/10/2013
נתחיל במשפט אותו לומד כל סטודנט לרפואה החל מן השנה הראשונה: ברפואה, כמו באהבה, אין "אף פעם" ואין "תמיד": אין אפס או מאה אחוז. ולכן, גם אם תעמוד עם אקדח מול רקתי, עדיין לא אוכל לתת לך תשובה עם הוודאות המוחלטת אותה אתה מחפש. ובכל זאת, בשביל לא להשאירך וחצי תאוותך בידך, אתן לך מידע. כמות נגיף האיידס ברוק קטנה מכדי להדביק (כפי שטען פעם אחד ממורי, צריך כמות של כמה ליטרים של רוק בשביל להדביק באיידס), כך שהגבר הנמצץ או האישה שיורדים לה אינם נמצאים בשום סכנת הדבקה. לעומת זאת, ניתן למצוא את הנגיף בנוזל הזרע ובהפרשות הנרתיק, ולכן יש סכנה מזערית (קטנה מ- 1:100,000) לגבר שיורד לאישה או לאישה שעושה לגבר או לגבר שעושה לגבר. הסיכון להדבקה תלוי בכמות הנגיף בזרע או בהפרשות הנרתיק ובמצב הפה והחניכיים, כך שאם ה"נמצץ", למשל, הוא גבר שאינו מטופל ויש בדמו כמות נכבדת של נגיף, הסכנה להידבק ממנו גבוהה יותר, או אם החניכיים פגועות מאוד, חבולות או נגועות בהרפס, הסיכון להידבק גבוה יותר. גם במקרים אלה הסיכון נמוך מאוד, אך אינו אפסי. הסיכון להידבק במין אוראלי ממחלות חיידקיות כמו זיבה, כלמידיה ועגבת גבוה בהרבה מן הסיכוי להידבק באיידס, וזאת כיוון שאלה חיידקים המופרשים בקלות מהזרע או מהפרשות הנרתיק, או הנמצאים על הפין ובשפתי הנרתיק ומועברים בקלות יחסית ומדביקים. אלה מחלות הפיכות, שטיפול אנטיביוטי מתאים לאחר אבחנתן מביא להחלמה מלאה. מחלות נגיפיות כמו הרפס ונגיף הפפילומה נגרמות על ידי נגיפים המועברים במגע מיני, אך יכולים לעבור גם במגע אורלי, אם כי לא ביעילות גבוהה. שיעור ההדבקה כנראה גבוה יותר מאשר עם נגיף האיידס, אך עדיין נמוך בהשוואה למחלות החיידקיות. לאחר הדבקה אין טיפול מרפא, אולם אלה מחלות שבדרך כלל אינן מסכנות חיים, אלא במקרה הגרוע רק גורמות חוסר נוחות. לסיכום, כל גורם המועבר במגע מיני יכול לעבור גם במגע אורלי, מי פחות ומי יותר, ואם אתה רוצה להימנע לחלוטין, יש להימנע ממגע אורלי (זו לא המלצתנו ומערכת אינפומד אינה ממליצה או לא ממליצה על תנוחות ספציפיות). אם מחפשים ביטחון של 100%, אפשר להרוס את חיי המין, כמו שניתן להרוס את כל החיים ולהוציא מהם את החלק המהנה כאשר מחפשים ביטחון של 100%. ישנם אנשים הסובלים מחרדות שאינם יוצאים מהבית בגלל הפחד להידרס, אינם טסים בגלל הפחד להתרסק, ואינם מקיימים יחסי מין בגלל הפחד להיפגע. יש לשקול כל סיכון אל מול הסיכוי לחיים טובים ומהנים, וזה כולל גם יחסי מין. ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני קרא עוד