פרקינסון: מהן דרכי הטיפול במחלה?

פרקינסון היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים המרכזית אשר גורמת לפגיעה חמורה בתנועתיות הגוף. מקור המחלה נעוץ בירידה ברמות הדופמין המופרש, עקב פגם בתאי המוח המייצרים אותו. הדופמין הוא נוירוטרנסמיטור אשר אמון על יכולת התנועה ועל ויסות המערכת המוטורית. ירידה ברמתו מובילה לתסמינים שונים, כאשר העיקרי שבהם הוא רעד. הגורם להתפתחות הפגם בתאים המייצרים את הדופמין אינו ידוע, אך שכיחות המחלה עולה עם הגיל. בנוסף, מחלה זו נפוצה יותר בגברים מאשר בנשים. במיעוט המקרים מחלת הפרקינסון מתפתחת על רקע גנטי. 

אילו תסמינים יעוררו חשד?
התסמינים של מחלת הפרקינסון מתחלקים לשני סוגים מרכזיים: תסמינים מוטורים ותסמינים שאינם מוטורים. בקרב רוב החולים, הסימן הראשוני למחלה יהיה רעד חד צדדי. 

תסמינים מוטוריים
רעד, נוקשות, איטיות בתנועה והפרעה בשיווי המשקל.

תסמינים שאינם מוטוריים
תסמינים אלה יכולים להקדים את התופעות המוטוריות, אך פעמים רבות הם אינם משויכים למחלה.  מבין התסמינים שאינם מוטוריים ניתן למנות הפרעה בחוש הריח, הפרעות פסיכיאטריות  (כמו דיכאון והפרעות חרדה), ירידה בתיאבון, כאבים במקומות שונים בגוף, נדודי שינה ועוד. בשלב מתקדם, המחלה עלולה לגרום גם להפרעות זיכרון, עד כדי התפתחות של דמנציה. 

פרקינסון היא מחלה פרוגרסיבית ועל כן תסמיני המחלה יחמירו עם הזמן. ללא טיפול, היא עלולה לגרום להפרעה בתפקוד היומיומי, לאיטיות בביצוע פעולות, לקושי בביצוע משימות שגרתיות ובמקרים מסוימים אף לאבדן כושר העבודה. 

כיצד מאבחנים?
אבחון המחלה מתבצע בעזרת בדיקה נוירולוגית ובדיקה קלינית של המטופל, לשם גילוי התסמינים האופייניים למחלה. מעבר לכך, לעיתים יש צורך בבדיקות הדמיה מוחיות כדי לשלול מצבים אחרים שיכולים להוביל להתפתחות תסמינים דומים, וכן גם לצורך אבחנה סופית. 

מהן דרכי הטיפול במחלת הפרקינסון?
למרבה הצער, כיום לא קיים טיפול שיכול לרפא את מחלת הפרקינסון. על כן, מטרת הטיפול במחלה היא למתן את חומרת התסמינים, בייחוד הרעד והנוקשות, כדי לסייע למטופל לתפקד באופן יומיומי ולשפר את איכות חייו. הטיפול במחלת הפרקינסון מורכב ובחירת הטיפול תלויה במשתנים שונים, בהם גיל המטופל, חומרת תסמיני המחלה וקיומן של מחלות רקע נוספות. לרוב החולים צריכים להיות במעקב נוירולוגי, מעקב אחר מינוני התרופות ומעקב אחר לחץ הדם.

טיפולים תרופתיים

1. נגזרות של דופמין
תרופות המספקות דופמין ממקור סינטטי וכך מסייעות בהקלה על תסמיני המחלה. קיימות כיום מגוון של תרופות השייכות לקבוצה זו, רובן נלקחות באופן פומי ומיעוטן באמצעות עירוי ורידי. במצבים של מחלה מתקדמת, יינתן הטיפול התרופתי באמצעות משאבת דאודופה המזליפה את התרופה ישירות למעי החולה וכך מונעת את המחסור בדופמין. 

הטיפול התרופתי ניתן באופן יומיומי על בסיס קבוע. טיפולים אלה עלולים לגרום לתופעות לוואי שונות, לרבות שינויים בלחץ הדם, בלבול, הקאות, כאבי בטן ועוד.

2. תרופות אנטי כולינרגיות
תרופות המסייעות בשיכוך עיוות השרירים וכך תורמות להקלה עד הרעד. גם במקרה זה מדובר בטיפול פומי הניתן על בסיס יומיומי. תרופות אלה עלולות להוביל לתופעות לוואי שונות, בהן בלבול והפרעות במתן שתן. 

3. אמנטדין
תרופה זו תינתן לרוב כטיפול משלים, לשם הגברת יעילותן של התרופות מקבוצת נגזרת הדופמין. גם היא ניתנת באופן יומיומי ועלולה לגרום לשינויים בלחץ הדם ולהקאות. 

4. אגוניסטים של דופמין
תרופות אלה דומות לתרופות מקבוצת נגזרות הדופמין אך יעילותן פחותה. עם זאת, הן גורמות לתופעות לוואי מתונות יותר ועל כן לעיתים יבחרו לטיפול בפרקינסון.

5. מעכבי מונואמין אוקסידאז  (MAO-I)
תרופות אלה מסייעות בעיכוב התקדמות המחלה והן יינתנו לרוב בשלבים המוקדמים להתפתחותה.

טיפולים שאינם תרופתיים

DBS גירוי מוחי עמוק
טיפול זה מיועד למצבי פרקינסון מתקדם, והוא מתבסס על גירוי חשמלי של אזורים שונים במוח. לצורך הטיפול מושתלת אלקטרודה באזור המטרה במוח, וקוצב תת עורי אשר משדר אליה אותות חשמליים. הגירוי החשמלי תורם להקלה בתסמינים המוטוריים של מחלת הפרקינסון. 

אולטרסאונד ממוקד (FUS)
בטיפול זה משתמשים באנרגיית אולטרסאונד תחת הכוונת MRI כדי להקל על הרעד. הטיפול מתבצע בערנות מלאה של המטופל ובמהלכו צורבים את אזור התלמוס (אשר אמון על העברת אותות חשמליים) באמצעות אנרגיית אולטרסאונד כדי להקל על הרעד. חשוב לציין כי טיפול זה עשוי לפתור את הרעד רק ביד אחת בלבד. מדובר בטיפול חד פעמי המאופיין באחוזי הצלחה גבוהים יחסית שאינו צפוי לגרום לתופעות לוואי משמעותיות.

כיום קיימים מחקרים שונים על השתלת תאי גזע לטיפול במחלת הפרקינסון, אך מדובר בטיפול ניסיוני הניתן במסגרת מחקרית בלבד.