- אינפומד
- מאמרים
- מאמרים בערוץ הסרטן
- רמה גבוהה של הומוציסטאין וסיכויים נמוכים יותר להחלמה מהתקף לב
רמה גבוהה של הומוציסטאין וסיכויים נמוכים יותר להחלמה מהתקף לב
רמה גבוהה של הומוציסטאין וסיכויים נמוכים יותר להחלמה מהתקף לב
המומחים שלנו יכולים לספק לך ייעוץ בנושא קרדיולוגיה. לקביעת תור עם המומחים שלנו:
המומחים הכי מבוקשים לקרדיולוגיה:
פרופ' עופר חבקוק
מומחה לקרדיולוגיה ואי ספיקת לב
פרופ' מרדכי ואטורי
קרדיולוג המתמחה במחלות מסתמי הלב, אי־ספיקת לב ואקוקרדיוגרפיה
ד"ר ניק טאודורוביץ
מנהל השירות ביחידה לאלקטרופיזיולוגיה פולשנית וקיצוב בבית חולים קפלן, מומחה בקרדיולוגיית ספורט
ד"ר רפאל דיאמנטה
רופא בכיר במחלקת הפרעות קצב לב במרכז הרפואי קפלן
מרכז רפואי דוד ADMC
רפואה מקצועית ברמה גבוהה, תורים מהירים וחווית מטופל אישית. מגוון רחב של רופאים מומחים, קליניקות מתקדמות
ד"ר אודי חורין
מנהל השרות לאלקטרופיזיולוגיה פולשנית, במערך הקרדיולוגי, המרכז הרפואי תל אביב
ד"ר אריה לורין שוורץ
רופא בכיר מנהל תחום קיצוב והפרעות קצב ביחידה להפרעות קצב, אלקטרופיזיולוגיה, המערך הקרדיולוגי, המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)
ד"ר ירון הלמן
רופא בכיר במערך הקרדיולוגי ברמב״ם, מומחה ברפואה פנימית ובקרדיולוגיה. מעל 15 שנות ניסיון, מומחה באי־ספיקת לב ואקו לב.
פרופ' אבישג לייש פרקש
מנהלת היחידה להפרעות קצב וקוצבים בבי"ח האוניברסיטאי אסותא אשדוד הציבורי וסגנית מנהל המערך הקרדיולוגי בבית החולים
פרופ' ערן לשם
מומחה להפרעות קצב וקוצבים, מנהל היחידה להפרעות קצב במרכז הרפואי הלל יפה חדרה
ד"ר רפאל וולף
קרדיולוג מצנתר מומחה לצנתורים מורכבים וטיפולים לבעיות לב מסתמיות בצנתור (בית חולים העמק, מרכז רפואי הרצליה מדיקל סנטר, מרכז רפואי אסותא רמת החיי...
ד"ר אמנון איתן
מומחה לקדיולוגיה, סגן בכיר למנהל המערך הקרדיולוגי בביה"ח כרמל מצנתר בכיר בביה"ח כרמל, בעל התמחות בפנימית ובקרדיולוגיה בביה"ח רמב"ם
פרופ' שמחה מיזל
קרדיולוג בכיר ומנהל המערך הקרדיולוגי, המרכז הרפואי מעייני הישועה בני ברק
ד"ר גבריאל גרינברג
מומחה בקרדיולוגיה ובצינתורי לב, מנהל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית בבי"ח השרון פתח תקווה
ד"ר יעקב נובוטני
רופא בכיר מומחה בכירורגיית כלי דם, מנהל שירות מחלות אבי העורקים וסעיפיו. מתמחה בניתוחים וצינטורים של מפרצת, חסימות בכלי דם מרכזיים ופריפארים.
ד"ר אוריאל כ"ץ
מנהל מכון הלב לילדים, בית החולים לילדים אדמונד ולילי ספרא, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר
פרופ' מיכאל אלדר
מומחה לקרדיולוגיה, הפרעות קצב וקוצבים | מנהל (בדימוס) של מרכז הלב שיבא תל השומר
פרופ' יורם אגמון
מנהל לשעבר של היחידה לאקוקרדיוגרפיה (אקו לב) והמרפאה למחלות מסתמי הלב במרכז הרפואי רמב"ם, חיפה.
ד"ר בן שדה
קרדיולוג בכיר במרכז הרפואי תל אביב ומתמחה בטיפול בחולים הסובלים מאי ספיקת לב ומיתר לחץ דם ריאתי
המומחים שלנו יכולים לספק לך ייעוץ בנושא קרדיולוגיה. לקביעת תור עם המומחים שלנו:
סיכוי גבוה לקבל התקף לב נוסף או למות מספר שנים לאחר מכן. כך קובע
מחקר חדש אשר נערך בארץ ומתפרסם ב Archives of Internal Medicine.
רמה גבוהה של הומוציסטאין בדם תורמת להתפתחות טרשת עורקים ולעלייה
בקרישיות הדם. מחקרים רבים הראו כי רמות גבוהות של חומר זה מגבירות
את הסיכון להתקפי לב ולאירועים דומים.
החוקרים מדדו רמות הומוציסטאין ב 157 חולים אשר הגיעו לבית-חולים
בעקבות התקף לב. רמת ההומוציסטאין סווגה כגבוהה (2.7 מ"ג/ליטר
ומעלה) או נמוכה. במשך מספר שנים אחר-כך החוקרים תיעדו את הפרוגנוזה
של כל חולה.
בסה"כ ל 14% מהחולים היו רמות גבוהות של הומוציסטאין. בממוצע,
הרמות היו גבוהות יותר בגברים מאשר בנשים, וגבוהות יותר בחולים
שאינם סובלים מסוכרת מאשר בחולי סוכרת.
חומרת התקפי הלב היתה דומה בשתי הקבוצות (אלו עם רמות גבוהות ואלו
עם רמות נמוכות של הומוציסטאין), והם החלימו בצורה שווה בזמן השהות
שלהם בבית החולים. אולם, במשך שנתיים וחצי לאחר מכן, לחולים עם רמות
גבוהות של הומוציסטאין היה סיכוי רב יותר לקבל התקף לב נוסף או
לסבול מבעיית לב כלשהי. מקרים כאלו היו נחלתם של 36% מהחולים עם
רמות גבוהות של הומוציסטאין, ורק 17% מהחולים עם רמות נמוכות של
הומוציסטאין.
באופן דומה, חולים עם רמות גבוהות של הומוציסטאין היו בעלי סיכון
רב יותר למות. 18% מהחולים בעלי רמות גבוהות של הומוציסטאין נפטרו,
בהשוואה ל 5% מהחולים עם רמות נמוכות של הומוציסטאין.
לאחר שנלקחו גורמים אחרים בחשבון, נמצא כי הסיכון להתקף לב נוסף,
לאירוע דומה או למוות היה עדיין פי 4 גדול יותר עבור חולים בעלי
רמות הומוציסטאין גבוהות.
החוקרים מסכמים כי לחולים אשר עברו התקף לב והם בעלי רמות גבוהות
של הומוציסטאין יש סיכויים נמוכים יותר להחלמה. הם מציינים כי רמות
גבוהות אלו היו מזיקות בין אם החולה חווה התקף לב קל או קשה.
Arch Intern Med. 2003;163:1933-7
[09/10/2003]
האם המאמר עניין אותך?