הכל אודות חום

חום לכשעצמו אינו מחלה אלא תסמין או עדות לכך שמתרחש בגוף תהליך דלקתי.

חום הגוף התקין נע בין 38 - 36 מעלות צלסיוס, וברוב האנשים נמדד בבוקר חום הנמוך בחצי מעלה מהחום הנמדד בשעות הערב. חום הגוף נקבע באמצעות ווסת חום (תרמוסטט) הנמצא במוח, וחומרים כימיים המשתחררים מתאי דם לבנים בזמן דלקת משנים את הטמפרטורה שנקבעה על ידי ווסת חום זה. המנגנון העיקרי שבאמצעותו עולה החום הוא פעולה מוגברת של השרירים, ובצורתה הקיצונית יש צמרמורת של ממש. עלייה קלה בחום הגוף אינה גורמת לשום נזק ויש חוקרים הטוענים כי היא מהווה מנגנון הגנה של הגוף בפני זיהום. יחד עם זאת, עלייה ניכרת בחום או עלייה קלה יותר בחום באנשים הסובלים ממחלת לב או מחלת ריאות עשויה לגרום לנזק בכך שהיא מעלה את התצרוכת המטבולית של הגוף. מומלץ להוריד את החום כאשר הוא גורם לסבל או לנזק.

מה מעלה את חום הגוף ?  
עלייה בחום הגוף נוצרת כאשר יש עלייה בפעילות השרירים, בדרך כלל עקב שינוי בווסת החום שנמצא במוח. כאשר טפרטורת הסביבה עולה במידה קיצונית עשוי לעלות חום הגוף עקב ספיגת חום מהסביבה. מצד שני, הגוף מאבד חום לסביבה באמצעות הולכה ישירה של חום לסביבה או באמצעות הקרנת חום מחוץ לגוף או באמצעות הזעה. 
במרבית המקרים עולה חום הגוף עקב זיהום או דלקת. במקרים אלו משתחררים מתאי הדם הלבנים חומרים כימיים המכונים ציטוקינים או אינטרלאוקינים ואלו מביאים בסופו של דבר לשינוי בווסת החום. הסיבה השכיחה ביותר לעלייה קלה בחום הגוף היא מחלה זיהומית נגיפית (ויראלית) או חיידקית. למעשה, כל זיהום עשוי לגרום לעלייה בחום הגוף. מחלות דלקתיות לא זיהומיות כמו מחלות פרקים, מחלות חיסון עצמי ודלקת של כלי הדם עשויות גם כן לגרום לעלייה בחום הגוף. גורמים נדירים לעלייה בחום הגוף כוללים גידולים שונים ושבץ חום. בדרך כלל לא ניתן על פי גובה החום ואפיונו לאבחן במדויק באיזו מחלה מדובר, אך הרופא המיומן עשוי ללמוד על הגורם לחום על פי סיפור המחלהובדיקת הגוף. משתמשים בבדיקות מעבדה על מנת לאשר או לשלול אבחנה.

טיפול  
הבעיה הקשה ביותר במחלות חום היא להבדיל בין מצב קל שיחלוף מעצמו כמו מחלה נגיפית של דרכי הנשימה העליונות או "מחלת ילדים" לבין מחלה רצינית המצריכה טיפול ספציפי.
רוב המחלות הזיהומיות הנגרמות על ידי נגיפים (זיהום של דרכי הנשימה העליונות, הצטננות, זיהום של דרכי העיכול ומחלות ילדים) חולפות מעצמן בתוך מספר ימים וכנגד רובן אין טיפול ספציפי יעיל. במקרים אלו אפשר להשתמש בנוגד חום (כמו פאראצטאמול, דיפירון או אספירין) במידה והחום גבוה וגורם לסבל או לנזק. בילדים מתחת גיל 13 שנים לא מומלץ להשתמש באספירין, בייחוד בזמן שפעת או אבעבועות רוח, בגלל סיכון מוגבר
לתסמונת ריי (תסמונת המאופיינת בהפרעה בכבד ובמוח).

ברוב המחלות הנגיפיות יהיו מלבד החום תסמינים נוספים כמו כאבי שרירים, חולשה, תחושת קור, הזעה, כאבים קלים בגרון, נזלת וכדומה. ברוב המקרים בהם יש חום שאינו גבוה מ 38.5 מעלות צלסיוס ושמלווה בתסמינים הללו ניתן ליטול תכשיר להורדת חום שאינו מצריך מרשם רפואי. התכשירים הנפוצים ביותר המשמשים להורדת חום הם פאראצטאמול, דיפירון ואספירין.
במחקרים שונים שנעשו לא נמצאו יתרונות או חסרונות משמעותיים לאף אחד מהתכשירים הללו. בדרך כלל מומלץ להשתמש בפאראצטאמול המתאים גם לילדים קטנים.
  
מתי לפנות לרופא ?  
יש לפנות לרופא כאשר החום עצמו עשוי להזיק כמו בקשישים או בחולים הסובלים ממחלת לב או ריאות וכאשר יש סכנה כי מדובר במחלה רצינית או במחלה מסוכנת שיש לה טיפול ספציפי.

מומלץ לפנות לרופא במקרים הבאים    
* ילדים הקטנים מגיל חודשיים 
* קשישים בני 70 שנה ומעלה 
* חולה לב או חולה במחלת ריאות כרונית 
* הופעת שיעול עם כאבים בחזה ופליטת כיח 
* כאב ראש חזק המלווה בבחילה או הקאה, נמנום, או כאב בעיניים 
* כאב בגרון המפריע בבליעה