מחלת צליאק עשויה להופיע לראשונה בכל גיל

מחלת צליאק, או כרסת בעברית, עשויה להופיע לראשונה בכל גיל, גם בקרב אלו שנבדקו בעבר ונמצאו שליליים למחלה האוטואימונית, כך עולה ממחקר חדש שנערך בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מרילנד.

כאמור, מחלת צליאק הינה מחלה אוטואימונית, המאופיינת בנזק לרירית המעי הדק המתווך ע"י מערכת החיסון בעקבות חשיפה למזון המכיל גלוטן.

בשלושים השנים האחרונות חלה עליה של פי חמש בשכיחות מחלת צליאק, ובחלק גדול מהמקרים המחלה אובחנה במבוגרים ובקשישים. החוקרים די הופתעו מהממצאים, מאחר שבעיניהם הרושם היה תמיד כי המחלה מתחילה בתקופת הילדות, ופשוט התסמינים עולים לפני השטח רק בשלב מאוחר יותר.

הדגם השכיח המשמש לתיאור מחלת צליאק הינו "קצה הקרחון" – לפי תיאוריה זו, רוב החולים מאובחנים עם מחלה "סמויה" (Silent), או "כמוסה" (Latent), ולרוב אינם מאובחנים מאחר שאינם מציגים כלל תסמינים קליניים, או שהתסמינים אינם אופייניים למחלת צליאק. רק חלק קטן מהחולים מאובחנים בעקבות הביטויים הקליניים האופייניים למחלה. ההשערה היא כי היחס בין שיעור חולי צליאק המאובחנים והחולים שאינם מאובחנים עומד על 1:9. לפי מחקרים אחרונים בנושא, שכיחות מחלת צליאק בישראל נעה סביב 0.6% באוכלוסיה הכללית.

תסמיני מחלת צליאק כוללים כאבי בטן, עצירות, שלשולים, נפיחות בטנית ובחילות. המחלה נובעת מצריכת גלוטן, המצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. מוצרים נטולי-גלוטן הופכים נפוצים יותר ויותר, בשל העלייה הדרמטית בשכיחות מחלת צליאק, וכן בשלב מצבים אחרים שעשויים להגיב לדיאטה נטולת-גלוטן.

התחלואה המשנית בעקבות ההפרעה בספיגה כוללת אנמיה מחוסר ברזל, עייפות, קומה נמוכה, נגעים מכוייבים ברירית הפה, הפרעה בנביטת שיניים, אי-פוריות, הפלות חוזרות, הפרעות נוירולוגיות והתנהגותיות, עליה לא-מוסברת באנזימי כבד, אוסטיאופורוזיס ולימפומה של מעי.

במסגרת המחקר, בחנו החוקרים את דגימות הדם של למעלה מ-3,500 מבוגרים שלקחו חלק במחקר בשני-שלבים, שנערך בשנת 1974 ו-1989. מהתוצאות עולה כי היארעות מחלת צליאק גדלה פי שתיים משנת 1974. מספר החולים עם סמנים בדם למחלת צליאק עלה מכאחד ל-500 בשנת 1974, לכאחד מ-220 בשנת 1989. לפי דיווחים רשמיים, היארעות המחלה כיום עומדת על אחד מכל 133 איש.

ההיארעות של מחלת צליאק עלתה עם הזדקנות אוכלוסיית המחקר, ממצאים העולים בקנה אחד עם מחקר משנת 2008 שמצא כי קשישים מצויים בסיכון הגבוה ביותר לפתח מחלת צליאק. ממצאים אלו מטילים ספק באשר לתפיסה הנפוצה לפיה אובדן הסבילות לגלוטן מתפתח במהלך תקופת הילדות ולמעשה מהמחקר עולה כי יש מצבים בהם אדם יכול להיחשף לגלוטן עד גיל 60, ורק אז לפתח לראשונה את מחלת הצליאק.

לא ניתן לשלול מחלת צליאק בשום גיל, אפילו לא בקשישים. יתרה מזאת, מציינים החוקרים, במקרים בהם אדם נמצא שלילי למחלת צליאק בגיל 50, ובהמשך מפתח תסמינים העשויים להתאים למחלה בגיל 65, יש לערוך את הבדיקה בשנית, מאחר שאי-סבילות לגלוטן עשויה להתפתח לראשונה בכל גיל.  הסיבה לאובדן הסבילות לגלוטן אינה-ברורה, ייתכן כי מדובר בתוספים המצורפים למוצרי המזון שאנו אוכלים או לגורם סביבתי כלשהו.

הצעד הראשון לאבחנה מבוסס לרוב על זיהוי נוגדנים עצמיים במסגרת בדיקת דם פשוטה. שתי הבדיקות הטובות כיום הן בדיקות דם לנוכחות נוגדנים מסוג Anti-Endomysial Antibody (EmA) ו-Human Anti-Tissue TransGlutaminase Antibody (anti-tTG). בדיקה חיובית לנוגדנים מובילה בד"כ לביופסיה של המעי הדק לצורך אישור האבחנה. ביופסיה זו עשויה לסייע בדירוג הפגיעה על-רקע המחלה. דגימת ביופסיה של המעי הדק עודנה הדרך המהימנה ביותר לאבחון מחלת צליאק, אך לאור העובדה שביופסיה היא בדיקה פולשנית, קשה להצדיק את השימוש בה כבדיקת סקר ראשונית. יתרה מזאת, הספקטרום הרחב של מחלת צליאק והביטויים הקליניים הבלתי-ספציפיים מקשים על זיהוי החולים המתאימים לעבור בירור.

הטיפול בחולי צליאק מבוסס בעיקרו על דיאטה נטולת גלוטן לכל החיים.  מהלך המחלה בחולים המקפידים על דיאטה נטולת גלוטן  הוא טוב, ותוחלת החיים אינה שונה מזו של האוכלוסייה הכללית. בנוסף, ניתן למנוע את סיבוכי המחלה דוגמאת לימפומה, ירידה בצפיפות העצם והפרעות נוירולוגיות.

Annals of Internal Medicine

מאת ד"ר עמית עקירוב, עורך ראשי - אינפומד