תזונה נכונה - האם אתם יודעים מה בריא לכם?

בשנים האחרונות זה כבר הפך למגיפה של ממש, תחת על עץ רענן צצים מחקרים ומומחים המזהירים אותנו שאסור או חובה עלינו לצרוך סוג זה או אחר של מזון.

איך הם עושים זאת? בודקים את הקלוריות, השומנים, החלבונים, המדד הגליקמי, אנטי-אוקסידנטים, אנטי-דלקתיים, גלוטן, ויטמינים, מינרלים ועוד כמה נתונים כיד הדימיון הטובה עליהם, מכניסים הכל לאיזו משוואה מסובכת שבסופה יוצא פסק הדין: בריא או לא בריא.

וכך אנו למדים שבטטה זה בריא, כרוב זה מאוד בריא, פלפל זה בסדר, לחם לבן זה לא כל כך בריא ושומן מן החי זה ממש אסון. לעיתים נדמה כי ככל שהאוכל יותר אקזוטי ונדיר (יוגורט עיזים, לחם משיפון מלא, אגוז ברזילאי, נבטים, מיץ חיטה, זרעי פשתה) הוא יותר בריא ואילו המאכלים שליוו אותנו מזה זמן רב (לחם, אורז לבן, בשר, עוף, סוכר, מלח) מוקעים כמזיקים.

במאמר זה אנסה לענות על מעט מהשאלות המטרידות, האם יש מזונות שעל האדם להימנע מלצרוך אותם? האם יש כאלו שחובה עליו לצרוך? ובקיצור, איזו דיאטה צריך לבחור לו האדם?

ראשית, יש להבין כי בני האדם שונים אחד מהשני. לחלקנו כף סחוג על הבוקר זה תענוג, לחלקנו זה כאבים נוראיים וקיב כיבה. יש כאלו הרגילים למוצרי חלב ונהנים מהם ויש כאלו שנתקפים שלשול וכאב בטן ולכן כל ההצהרות בנוסח של "מחקר הוכיח כי יין בריא", או "סויה לא בריא" לוקות בשטחיות.

גם כשפונים למומחים נתקלים במצב מאוד מתסכל. לא משנה מאיזו בעיה אתם סובלים, אם החלטתם להתייעץ עם תזונאי, סביר שתקבלו את ההמלצה הבאה: להמעיט בצריכת קמח לבן, סוכר, מלח, בשר בקר ולהרבות בצריכת פירות, ירקות, אורז מלא. דיאטה זו כנראה עזרה לבן אדם או שניים ומאז החליטו שהיא מתאימה לכולם.

חלק מההמלצות מעוגנות לכאורה במחקרים אולם רובם הם מחקרים רטקוספקטיביים (מידע מנותח בדיעבד) מכיוון שאין כמעט אף מטופל שיהיה מוכן לאמץ תזונה שונה לאורך שנים רבות רק כדי לגלות אם היא מועילה או מזיקה. בנוסף גם כשהמחקרים אכן מצליחים להראות שמזון מסויים העלה לחץ דם ל-70% אחוז מהאוכלוסיה (פרמטר שרירותי ומאוד בעייתי כיוון שלא נלקחים כלל הסימפטומים אלא נבדק פרמטר אחד) אין שום סיבה להניח שהוא יפגע גם ב-30% הנותרים. ייתכן כי אותם 30% אינם מורעים ממזון זה או אפילו מפיקים ממנו תועלת ואם יפסיקו לצרוך מזון זה מצבם ידרדר.

הרי אם ניתן אוכל חריף לקבוצת נסיינים מערביים רובם יפתחו בעיות עיכול. האם נכון יהיה להסיק מכך שגם למי שרגיל לאכול חריף כדאי להפסיק? גם אם תזונה זו אינה גורמת לו לשום בעיה? שאלה נוספת: איפה צריך לערוך ניסוי שכזה? מן הסתם תוצאותיו יהיו שונות אם נערוך אותו בסקנדינביה או בהודו.

לאור כל אלה לא פלא שמסקנות המחקרים משתנות חדשות לבקרים, מחקר אחד סותר את משנהו ובכל ערימת הידע המגובבת הזו אין ולא טיפה אחת של שיטתיות, של הבנה כוללת של גוף האדם, צרכיו ובריאותו.

יתרה מכך, תזונה 'בריאה' לא רק שלא הופכת אותנו לבריאים יותר אלא אדרבא, עלולה לפגוע בנו. כיצד? ראשית היא מגבילה את האדם למספר מצומצם של מאכלים שהוגדרו כבריאים בשעה שהאדם הבריא מאופיין דווקא בכך שאינו מוגבל בתזונתו. יש לחם? הוא אוכל לחם. יש עוף? הוא אוכל עוף. יש דגים? הוא אוכל דגים. בריאותו של האדם היא שמאפשרת לו מרחב תמרון רב, הוא מסתגל במהרה לכל סוג מזון ומסוגל לברור מן המזונות את מה שהוא צריך. האדם המוגבל בתזונתו הוא החולה.

בנוסף התזונה ה'בריאה' כופה על האדם מאכלים שלאו דווקא מתאימים לו, רק בגלל שמאכלים אלו הוגדרו כבריאים על אף שכמו שהראנו, במקרים רבים מזונות מסויימים יכולים להיות בריאים לאדם אחד ומזיקים לאחר.

אז מה צריך לאכול?

אדם המעוניין להיות בריא לא צריך לכפות על עצמו דיאטה כלשהי אלא לאכול לפי רצונו החופשי, במרבית המקרים זהו גם האוכל שהוא צריך. כשם שהגוף משדר רעב אימתי שהוא מרגיש צורך במזון כך הוא גם משדר לנו מה הוא צריך.

כמובן שחשוב שהאוכל יהיה נקי, שטוף, עם כמות נמוכה ככל הניתן של רעלים, חומרי צבע למיניהם וכמובן עדיף אורגני אם אפשר. אולם משעה שהאוכל מזין ונקי אין עדיפות בצריכה של מזון אחד על פני חברו.

ומה במקרה שהגוף משדר לנו דחף שאנו יודעים שיכול להזיק לנו? כגון תשוקה חזקה למתוק שאינה יודעת שובע? האם יש להיכנע לדחף ולעלות במשקל? במקרה זה יש להבין כי תשוקה חזקה למתוק היא סימפטום של מחלה. רובנו אוהבים מתוק אבל אחרי כמות קטנה של מתוק אנו מרגישים תחושת שובע ואיננו מעוניינים לצרוך יותר. אדם שכל הזמן חש דחף לאכול מתוקים סובל ממחלה כלשהיא אשר התשוקה למתוק היא הסימפטום שלה. מניעת מתוק מאדם עם תשוקה למתוק אינה פותרת את הבעיה, תחושת אי-הנוחות ממשיכה ללוות אותו ואף מתעצמת והמצוקה מתבטאת הרבה פעמים בבעיות פיזיות ונפשיות אחרות.

באם הבעיה מטרידה מומלץ לשקול טיפול הומאופתי במהלכו אנו מחפשים את שורש הבעיה, מבררים מתי היא התחילה, מהם מאפייניה והאם קיימים סימפטומים נוספים (פיזיים או נפשיים), מהו אופי המטופל ואורח חייו ולפי כל אלה מתאימים לו תרופה הומאופתית.