טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית – כל מה שצריך לדעת

טיפולי פוריות נפוצים ביותר בישראל, וכיום נשים רבות עוברות טיפול של הפריה חוץ גופית על מנת להרות, מסיבות רבות ומגוונות. על אף הפופולאריות הרבה של טיפולי פוריות, הליך ההפריה החוץ גופית אינו חף מסיכונים וסיבוכים, על אף שהם מאוד נדירים.

כל מה שרציתם לדעת על הפריה חוץ גופית -

מאז לידת "תינוקת המבחנה" הראשונה בבריטניה בשנת 1978 הפכו טיפולי פוריות ובראשם טכנולוגית ההפריה חוץ גופית לנפוצים ביותר. למרות שבמשך השנים לא חל שיפור משמעותי בסיכויי ההצלחה של הפריה חוץ גופית, היא עדיין התקווה הטובה ביותר לאלו שאינם יכולים להשיג הריון בדרך אחרת.

הפריה חוץ גופית היא למעשה יצירת הליך בו ביצית מופרית על ידי זרע בתנאי מעבדה, ומוחזרת לרחם כביצית מופרית או עובר צעיר.

הפריה חוץ גופית, (In Vitro Fertilization – IVF) פותחה תחילה על מנת לאפשר הריון במצבים אשר בהם נמנע מפגש זרעון-ביצית בחצוצרות. עם השתכללות השיטה והפיכתה לזמינה, הפכה ההפריה החוץ-גופית לחלופה טיפולית אשר ניתן להפעילה כדי לפתור מגוון של בעיות פריון אחרות.

טיפול ה-IVF ושלביו

גירוי השחלות להתפתחות זקיקים -

במחזור טבעי רגיל מתפתחת ביצית אחת בשלה באחת מהשחלות. בטיפול של הפריה חוץ גופית - על מנת למקסם את הסיכויים להפריה מוצלחת, יש לשאוב מספר גדול יותרשל ביציות בשלות, ולכך נדרש טיפול תרופתי המגרה את השחלות להתפתחות זקיקים רבים תוך כדי ניטור אינטנסיבי לקביעת מועד השאיבה של הביציות.

שאיבת ביציות להפריה חוץ-גופית -

שאיבת הזקיקים מתבצעת בגישה לדנית מונחית אולטרסאונד. בצורה זו מתבצע דיקור של השחלות המודגמות על מסך האולטרסאונד. המחט מוחדרת ישירות לתוך הזקיק, ונוזל הזקיק שנשאב מועבר למעבדה לאיתור ביציות. במרבית המקרים מתבצעת הפעולה בהרדמה כללית שאינה מחייבת הנשמה או החדרת צינור הנשמה לקנה הנשימה. במיעוט המקרים ניתן לבצע שאיבה ללא הרדמה (לדוגמא במצב של שאיבת זקיק בודד). יש לציין כי סיבוכי הרדמה כללית במקרים של שאיבת ביציות הינם נדירים ביותר.

במקרים נדירים ייתכן קושי בדיקור שחלות הממוקמות גבוה באגן. הסיכון לזיהום הינו נדיר ויכול להופיע בשכיחות מוגברת יותר בנשים עם רקע של דלקות אגניות. בנשים בסיכון לזיהום אגני מקובל לתת טיפול אנטיביוטי תוך ורידי מונע בזמן הפעולה או להוסיף טיפול אנטיביוטי פומי לאחר הפעולה למס' ימים. לעיתים נדירות ביותר תיתכן התפתחות דלקת אגנית חריפה או מורסה אגנית באזור השחלות והחצוצרות, שלעיתים נדירות תחייב אשפוז לטיפול אנטיביוטי תוך ורידי או ניתוח לניקוז המורסה או כריתת החצוצרות.

סיכון נדיר נוסף הוא דימום מאזור הדיקור בנרתיק או דימום פנימי מאזור השחלות. לעיתים נדירות הדבר יחייב השגה, מתן מנות דם או ניתוח לפרוסקופי לזיהוי וצריבת מקור הדימום.


ההפריה והחזרת עוברים לרחם -

לאחר שאיבת הזקיקים, הם מועברים למעבדה לשם הליך הפריה. במעבדה מזהים את הביציות בנוזל הזקיקים שנשאב, ובוחנים את דרגת בשלותן של הביציות. לאחר זיהוי הביציות בתוך נוזל הזקיק הן נשטפות, מועברות לצלחות הגידול ומוכנסות לאינקובטור לשהייה של מספר שעות, עד להפגשתן עם תאי הזרע.

מתן הזרע לשם הפריה חייב להתבצע בסמוך ככל הניתן לשאיבת הביציות. לפני השימוש בזרע להפריית הביציות, הוא עובר תהליך של ניקוי והשבחה.

לאחר זיהוי בשלות הביציות והשבחת הזרע, מתבצע הליך הפגשתם של תאי הזרע והביציות או הזרקה ישירה של הזרע לתוך הביצית בתהליך המכונה מיקרומניפולציה המבוצעת במקרים של מיעוט בתאי זרע או בכשלונות קודמים בתהליך ההפריה. לאחר זיהוי של הפריה תקינה של הביצית והתפתחותם של עוברים במעבדה, העוברים מוחזרים לרחם.

זהו למעשה השלב הקריטי ביותר בהפריה החוץ-גופית. בדרך כלל, כ-48-72 שעות לאחר ההפריה במעבדה, מוחזרים בין 1-3 עוברים לרחם.

סיבוך מאוחר יותר של תהליך ההפריה החוץ גופית הוא התפתחות של תסמונת גירוי יתר של השחלות המופיעה המתבטאת בתפיחות בטן, נוזלים באגן, שחלות מוגדלות ועוד, מצב שלעיתים לא שכיחות (1-5% מהטיפולים) עלול לחייב אשפוז להשגחה ואף ניקוז נוזלים מחלל הבטן. נשים בסיכון לגירוי יתר שחלתי הן נשים צעירות ורזות ובעיר אלו שאובחנו עם שחלות פובליציסטיות וכאלו שהגירוי השחלתי גרם להתפתחות מספר גבוה במיוחד של זקיקים ושנשאב מספר גדול של ביציות (יותר מ- 20). כיום ניתן להוריד מאוד את השכיחות של סיבוך זה על ידי בחירת פרוטוקול טיפול מתאים לנשים בסיכון וניטור תכוף של הגירוי השחלתי במהלך הטיפול.

מאת: פרופ' אבי בן הרוש, רופא נשים, מומחה ליילוד וגניקולוגיה