מחלה בפוקוס: תסמונת התעלה הקרפאלית

נימול, כאבים והירדמות של כף היד הם חלק מהתסמינים של תסמונת התעלה הקרפאלית. מהי התסמונת ואיך מתמודדים?

מהי תסמונת התעלה הקרפאלית?

תסומנת התעלה הקראפלית היא מצב כרוני ופרוגרסיבי, בו קיים לחץ על העצב המדיאני הנמצא באזור המעבר מהאמה לכף היד. עצב זה עובר בתוך תעלה באורך של כ-2.5 ס"מ.
כל מצב שגורם לצמצום הנפח בתעלה שבה עוברים העצב ותשעה גידים מכופים של האצבעות והאגודל, יכול לגרום לשינויים בתפקוד העצב המדיאני ולגרום לרדימות, נימול, כאבים ואף לחולשה של היד.
מספר גורמים יכולים להשפיע על מידת הפגיעה של העצב המדיאני בתסמונת זו:
• מבנה אנטומי
• מצב בריאותי
• יתכן סוג שימוש ביד

סימני המחלה

הסימנים מתחילים בדרך כלל באופן הדרגתי ולאורך שבועות וחודשים:
• נימול ורדימות – בעיקר באגודל ובאצבע אמה וקמיצה, אך לא בזרת (מקבלת עיצבוב מעצב אחר ולא מהמדיאנוס).
• הסימנים מופיעים בעיקר בתנוחות מסוימות של שורש היד כמו אחיזה של טלפון, הגה, עיתון ועוד.
• הסימנים חולפים בתחילת המחלה בשינוי התנוחה או על ידי תנועות מתיחה של היד או "נפנוף" אצבעות. כאשר המחלה בשלבים יותר מתקדמים הסימנים יכולים להיות קבועים.
• כאב – יכול להתפשט מאיזור שורש היד ועד מרפק וכתף.
• חולשה – יכולה להיות מלווה בהשמטות חפצים מהיד.

מה גורם לתסמונת?

הסיבה למחלה היא לחיצה על העצב המדיאני במעבר ב"צוואר בקבוק" בין האמה לכף היד.
העצב המדיאני אחראי על העברת התחושות מהקולטנים בעור באצבעות אגודל-אצבע-אמה וחצי קמיצה. הזרת אינה מעוצבבת על ידי העצב המדיאני.
כל גורם שלוחץ על העצב יכול לגרום לסימנים התסמנות כמו שבר בשורש היד עם תזוזה של העצמות ושינוי מבנה התעלה, גידול, דלקת גידים אשר כרוכה בהיווצרות רקמת דלקת (סינוסיטיס) סביב הגידים המכופפים שעוברים גם הם בתעלה ועוד.

גורמי הסיכון

באופן כללי, נשים סובלות יותר מתסמונת התעלה הקראפלית מאשר גברים.
מחלות כרוניות כגון סוכרת או אלכוהוליזם ומחלות דלקתיות כמו ארטריטיס ראומטואידית.
כמו כן, מצבים שמשנים את מאזן הנוזלים בגוף יכולים להוות גורמי סיכון כגוןהריון, השמנה, מחלות בלוטת התריסאו מחלות כליה.
עבודות ידניות מאומצות אשר חוזרות ונשנות יכולות לגרום גם הן להחמרה בתסמינים, אבל לא הוכח קשר ישיר כגורם למחלה. בדומה, לא הוכח קשר בין עבודה ממושכת מול מחשב למחלה.

אבחנת התסמונת

תיאור התסמינים על ידי המטופל בדרך כלל מעניקים כיוון ראשוני לרופא המאבחן.
בדיקה קלינית – בדיקות שמעלות את הלחץ על העצב המדיאני יכולות לעורר את התסמינים האופייניים, ולתת תמונה מתאימה לאבחנה של התסמונת. הקשה על העצב המדיאני מייצרת גם היא סימן שהינו אופייני למחלה.
בדיקת הדמיה – לעיתים יש צורך בצילומי שור היד לשלילת סיבות לא אופייניות למחלה
בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG)– בדיקה המודדת את הפולסים החשמליים שמופקים משריר באופן נורמלי, ויכולה לגלות חריגות אופיניות לתסמונת. הבדיקה מבוצעת על ידי החדרה של מחט לשריר הנבדק.
בדיקת הולכה חשמלית(NCS) – מבוצעת על ידי הדבקה של אלקטרודות לעור האמה וכף היד ומדידת מהירות ההולכה דרך העצב המדיאני.
בדיקות האלקטרומיוגרפיה וההולכה החשמלית יעילות גם לשלילת גורמים אחרים שיכולים לגרום לתסמינים דומים, כגון לחץ על עצב בצוואר או בעיות במערכת העצבים עצמה (נוירופטיה סוכרתית למשל).

הטיפול בתסמונת

ניתן להפחית בתסמיני התסמונת על ידי נטילת הפסקות בעת הפעילות הגופנית.
סד לילה – נחבש על שורש היד מעט לפני השינה ומוסר בבוקר. מטרת הסד לשמור על שורש היד במנח אנטומי ולמנוע תנוחות שיכולות להעלות את הלחץ בתעלה הקרפאלית.
טיפול תרופתי –נוגדי דלקת יכולים להפחית בכאב, אבל אין הוכחה שהם משנים את המחלה.
הזרקות קורטיזון – הזרקת הקורטיזון גורמת להפחתה בתהליך הדלקתי ויכולה להוריד את הלחץ על העצב המדיאני מצד רקמה דלקתית שעוטפת את הגידים המכופפים.

טיפול ניתוחי

ניתוח אנדוסקופי – שחרור הרצועה הקרפאלית על ידי אנדוסקופ, המאפשר לרופא לראות את פנים התעלה ולבצע את החיתוך תוך כניסה מחתך קטן מהחתך הנדרש בניתוח הקונבנציונאלי.
ניתוח פתוח – חיתוך אורכי של העור מעל הרצועה הקרפאלית באורך של כ-2.5 ס"מ ואז חיתוך הרצועה בהסתכלות ישירה.
לאחר הניתוח יכול המטופל להתחיל בהפעלה מידית של היד והאצבעות. הסרת תפרי עור לאחר שבועיים מהניתוח. כאבים באיזור הצלקת יכולים להמשך כ-3 חודשים ונובעים מעצם הפעולה של חיתוך הרצועה הקרפאלית. הכאבים צפויים לחלוף ומוקלים על ידי עיסוי מקומי ולפעמים נטילה של נוגדי דלקת.

מאת: ד"ר אלון קובו, מומחה לכירורגיה של היד