דמעת בקרב תינוקות

אמהות רבות מגלות בשבועות הראשונים אחרי הולדת התינוק, שעיניו מוצפות בדמעות גם שהוא לא בוכה. בדרך כלל לדמעות מתלווה דלקת עם הפרשות. נתונים מראים, שיותר מחמש אחוז מהתינוקות סובלים מתופעה זו, אשר מוכרת גם בשם "שק דמעות סתום". כיצד זה נוצר ומה ניתן לעשות כדי לעצור את זה.

במצב תקין, שק דמעות מאפשר מעבר של הדמעות אל האף. ברגע ששק הדמעות סתום, הוא סובל מהצטברות של נוזלים שעוזרים לחיידקים להתרבות ובכך נגרמות דלקות עיניים והפרשות. שק דמעות סתום הוא מצב בו יש חסימה והיצרות של הצינורית המנקזת את הדמעות מהעיניים אל האף.

תינוק שיסבול "מדמעת" יסבול מעיניים רטובות גם כאשר איננו בוכה, אדמומיות בעיניים  ועפעפיים מגורים. הדלקת תגרום לנפיחות, גירויים וגירודים. ההפרשות אף עלולות לגרום לכך שהריסים שלו יידבקו. דמעת יכולה להופיע בעין אחת או בשתי העיניים, ורק לעיתים רחוקות היא עוברת בתורשה. 

לפני שנסביר כיצד מתמודדים עם דמעת, חשוב שנבין למה אנחנו צריכים דמעות וכיצד מערכת  מתפקדת במצב רגיל.  בלוטת הדמעות אחראית על ייצורן של הדמעות. היא מצויה מתחת לעפעף העליון, בקצה הצדדי שלו. הבלוטה מתחילה לתפקד כבר בשבועות הראשונים אחרי הלידה. 

הדמעות זורמות מהבלוטה על העין, נאספות על העפעף התחתון ובכל עפעפוף של העפעף העליון הן נמרחות על העין. בסוף התהליך הדמעות מתנקזות לפתחים שבקצה העפעפיים, הקרוב לאף, אל שק הדמעות. בשק הדמעות ישנה צינורית זעירה שמנקזת את הדמעות אל תוך האף.

יש שני סוגי הפרשת דמעות, ההפרשה הבסיסית הרגילה שקיימת כל הזמן וההפרשה שנובעת מגירוי, כמו צריבה, חבלה או פגיעה מגוף זר, רגש ועוד. לדמעות יש תפקיד חשוב בשמירה על ההיגיינה ובריאות העיניים. הדמעות שוטפות אותן, שומרות עליהן מפני יובש וחיידקים. הדמעות יוצרות שטח אחיד על פני הקרנית, מה שמאפשר לעין לראות טוב יותר.

לרוב אצל ילדים שיסבלו מדמעת, דרכי הדמעות ייפתחו עד גיל 9 חודשים בצורה טבעית והבעיה תסתדר. במקרים מסוימים, רופא העיניים יעדיף לפתוח את שק הדמעות באמצעות לחיצה עליו, עוד לפני שהתינוק מגיע לגיל זה. כמובן שהרופא חייב להיות עדין ובעל ניסיון. 

אם החסימה לא משתחררת אחרי 9 חודשים, פוחתים הסיכויים שהיא תשחרר מעצמה. אז יש מספר אופציות לשחרור החסימה ופתרון הבעיה.

האופציה המוכרת מכל, היא החדרת צינורית זעירה לתעלת הדמעות שבעפעפיים, מהצינורית יזרים הרופא נוזל שיעבור בדרכי הדמעות. אם הנוזל ישתחרר באף, סימן שהחסימה השתחררה. את הטיפול יש לבצע עד גיל שלוש, אחרת סיכוי ההצלחה שלו פוחתים. עד היום, הצלחתו עולה על שמונים אחוז מהמקרים. הטיפול מתבצע בחדר ניתוח תחת הרדמה כללית ואורך זמן קצר. 

במקרה והטיפול לא מצליח, יכול הרופא להחדיר אליהן צינורית סיליקון שתישאר בפנים במשך חצי שנה. מדובר בטיפול קצר ופשוט, שגם בו סיכוי ההצלחה עולים על שמונים אחוז. 

בשנים האחרונות, נוספה שיטה חדשה, במהלכה מחדירים אל דרכי הדמעות צינורית עם בלון זעיר, אותו מנפחים כאשר הוא נמצא בפנים, ואז מרחיבים את פתח הניקוז של הדמעות. שיטה זו אומנם מוצלחת כמו הצינורית אך חשוב לציין שהיא יקרה והביטוח לא מכסה אותה. 

במידה וכל השיטות לא מצליחות, יכול הרופא לבצע ניתוח במהלכו הוא יחדיר את הצינורית דרך חתך קטן בקפל שבין העין לאף. מדובר בניתוח (DCR –ראה במאמר על דמעת מבוגרים) בהרדמה מלאה וסיכוי ההצלחה שלו נחשבים לגבוהים ביותר מכל הטיפולים האחרים.

עד שהתינוק יצטרך (אם יצטרך) לעבור טיפול או ניתוח שכזה, על הוריו לנקות את את עיניו באמצעות פד גזה ומים פושרים או מגבון לח, ורק במקרים של הפרשות לטפל ב"דמעת" עם אנטיביוטיקה מתאימה, לפי המלצת הרופא.