לא רק משקפיים: השיטות שעשויות לטפל בקוצר ראיה בילדים

קוצר ראייה (מיופיה) הוא מצב בו הראייה למרחק קצר טובה, אך מטושטשת במבט למרחק. ישנם מספר גורמים שיכולים להוביל לקוצר ראייה, אך לרוב המקור לבעיה הוא מבנה לא תקין של העין והיותה ארוכה מהתקין.בלידה אורך העין הוא כ-15-17 מ"מ. גדילת העין מתרחשת בשנים הראשונות לחיים, כאשר אורכה הסופי (23-24 מ"מ) מתייצב לרוב בגיל חטיבת הביניים. אצל חלק מהילדים העין גדלה בקצב מואץ ומתארכת מעבר לצפוי. כך למעשה נגרמת מיופיה. כאשר העין ארוכה מהתקין הפוקוס של קרני האור אינו נופל בדיוק על הרשתית אלא לפניה והראייה לרחוק מיטשטשת.

New Africa  | Shutterstock

הטיפול השכיח ביותר לתיקון של קוצר ראייה הוא אופטי באמצעות משקפיים או עדשות מגע בסימן מינוס. כך ניתן לשפר את הפוקוס של קרני האור בעין. ניתן להניח כי כל מילימטר נוסף של התארכות העין, מוסיף כשלושה דיופטרים (מספרים) במשקפיים (למשל עליה ממספר של 1- במשקפיים ל- 4-). אצל רוב האנשים העין מפסיקה להתארך בתחילת העשור השני לחיים לכן המספר מתייצב, אך תתכן עליה משמעותית נוספת במספר גם לאחר מכן (במיוחד בקרב אלו שעסוקים בעבודה המצריכה ראיה אינטנסיבית לטווח קרוב, למשל סטודנטים). 

עד כמה קוצר ראייה שכיח בילדים?

באשר לילדים, שכיחות הבעיה משתנה מאזור לאזור.  כך למשל, באזורים מסוימים במזרח אסיה רוב הילדים (80-90%) סובלים מקוצר ראייה. בארץ שיעור הילדים הסובלים מהבעיה האופטית גבוה במיוחד באוכלוסיות מסוימות, למשל באוכלוסייה החרדית. 

מעבר למשקפיים עם מספר גבוה, לקוצר ראיה גבוה (באופן גס הכוונה למספר 6- ומעלה במשקפיים) יש משמעויות נוספות: לצד תלות הולכת וגוברת במשקפי הראייה, כמו גם ירידה באיכות הראייה למרות השימוש במשקפיים, מיופיה חמורה מהווה סכנה לבריאות העין. 

אלה הסובלים מקוצר ראייה גבוה מצויים בסיכון להתפתחות מחלות שונות של העין, לרבות קרעים ברשתית, היפרדות רשתית, דימומים מתחת לרשתית, קטרקט, גלאוקומה, פזילה ועוד. יש לזכור שניתוח לייזר להסרת משקפיים נעשה על הקרנית וגורם לתיקון הראיה מבחינה אופטית, אך הוא אינו גורם לשינוי באורך העין. על כן, הסכנות הכרוכות בקוצר ראייה נותרות למרות ביצוע התיקון. 

האם ישנם גורמי סיכון מסוימים שיובילו לעלייה מהירה במספר המשקפיים?

ייתכן כי גם הפעלה חוזרת ונשנית של השריר התוך עיני על ידי קירוב וריחוק האובייקט (כפי שקורה לדוגמה בתפילה) מעלה את הסיכוי להתארכות העין. תיאוריה נוספת גורסת כי שהייה מוגברת בתוך מבנים ואזורים מוצלים (בניגוד למשחק בחוץ באור השמש למשל) אינה בריאה לעין. תאורה מלאכותית חזקה ככל שתהיה אינה מתקרבת לעוצמות האור שקיימות ביום קיצי בשטח חיצוני . לכן בחלק בתי הספר במזרח אסיה בוצעה הגברה של התאורה בכיתות באופן מכוון. בטיוואן למשל קיימת מדיניות שבה לפחות 120 דקות במהלך יום הלימודים נעשות מחוץ למבנה בית הספר. מספר מחקרים הראו שמדיניות זו סייעה בהפחתת השכיחות של קוצר הראיה בילדים. השינוי המשמעותי שקיים באורח החיים של הילדים, הכולל עלייה תלולה בשימוש בסמארטפונים ובמחשבים, יחד עם ירידה בפעילות מחוץ לבית, צפוי להוביל לעליה חדה בשכיחות המיופיה בעולם המערבי. 

אילו דרכים קיימות לעצירת ההחמרה בקוצר הראייה אצל ילדים?

הטיפול ההתנהגותי קשור בעיקר בהפחתת זמן הפעילויות אשר דורשות אימוץ של השריר התוך עיני והתמקדות באובייקט קרוב , או לכל הפחות ביצוע של הפסקות יזומות. השיטה המוכרת ביותר היא ״חוק 20-20״ שבעיקרו אומר שעל כל 20 דקות של עבודה מקרוב במחשב או בקריאה יש לקחת 20 שניות של מנוחה לעין, כלומרלהתמקד באובייקט מרוחק. הכי טוב אם יש חלון בחדר של הילד – לפתוח את החלון ולהסתכל דרכו.
כך לדוגמה ניתן להנחות את הילדים לעשות הפסקה אחרי כל פרק בספר או לאחר מעבר שלב במשחק מחשב. כמו כן יש להקפיד על מרחק עבודה של לפחות 50 ס״מ ממסך המחשב.

עיקרון נוסף הוא הפחתת שעות מסך באופן יזום לילדים – עד גיל שנתיים מומלץ שלא להיחשף למסכים כלל למעט שיחות וידאו. בגילאי  2-5 שנים ההמלצה היא על שעה ביום תוך הקפדה על תוכן איכותי. הגבלת זמן המסכים אינה חיונית רק לטיפול בקוצר ראיה, אלא גם כדי למנוע סיכונים אחרים הקשורים בחשיפה מוגברת למסכים ובהם הפרעות קשב וריכוז, הפרעות שינה, הרגלי תזונה לקויים ועליה בסיכון למחלות לב וכלי דם. מומלץ גם להימנע ממסכים בכלל בזמן ארוחות וגם שעה לפני השינה. כמו כן יש לעודד ככל שניתן את הילדים לצאת ולשחק בחוץ.

טיפול התערבותי
לצד השינויים ההתנהגותיים, קיימות שיטות טיפול אקטיביות שנועדו כדי לנסות ולעצור את העלייה במיופיה. לרוב, טיפולים אלה יוצעו להורים כאשר מתרחשת עליה מהירה במספר (מספר אחד או יותר בשנה). 

שיטות אופטיות שנוסו בעבר ללא הצלחה או עם הצלחה מועטה בעצירת המיופיה הן מתן משקפיים עם מספר נמוך מהנדרש, שימוש בעדשות מגע רכות או קשות במקום משקפיים, שימוש במשקפי ביפוקל או משקפיים מולטיפוקליות. 

ישנן מספר חברות שטוענות כי שימוש בעדשות מגע מולטיפוקליות בעלות מנגנון אופטי מיוחד או שימוש בעדשות ייחודיות המיועדות לשימוש לילי, יסייע בעצירת המיופיה. אולם, טרם החלטה על טיפול מסוג זה חשוב לתת את הדעת על בטיחות השימוש בעדשות מגע בילדים קטנים ובמיוחד אלו שישנים איתן.

הטיפול התרופתי
מספר תרופות נוסו בעבר לשם עצירת התקדמות קוצר הראייה, למשל טיפות עיניים שונות וטיפול בכדורים. עם זאת, הטיפול המקובל כיום הוא באמצעות טיפות אטרופין מדוללות הניתנות בריכוז נמוך יחסית.

מנגנון הפעולה של הטיפות אינו ברור במלואו, אך מקרים רבים שבחנו אלפי ילדים הוכיחו את יעילותן ובטיחותן. הטיפות ניתנות למספר שנים והתמדה בטיפול חשובה במיוחד. יש לציין כי הטיפול באטרופין אינו מוביל לעצירה מלאה או לירידת מספר, אלא להאטה מסוימת בהתארכות העין ומשכך ירידה במספר הסופי.

לרוב, הטיפול באטרופין אינו גורם לתופעות לוואי משמעותיות, להוציא הלוואי סנוור והפרעה בקריאה. יש לציין כי גם תופעות אלה מתפתחות לרוב כאשר ניתן ריכוז גבוה של התרופה. הרוב המוחלט של הילדים שמטופלים בריכוזים המקובלים של אטרופין לא יסבלו מכל הפרעה בחיי היום יום. גיל התחלת הטיפול משמעותי גם הוא. רוב המחקרים הראו כי הטיפול יעיל ובטוח בגילאי 6-12, אולם קיימים מחקרים שהוכיחו את האפקטיביות של הטיפול באטרופין גם בילדים בני ארבע שנים. 

בדומה לכל טיפול, גם טיפול באמצעות אטרופין הוא אינו בעל יעילות מוחלטת. כ-20% מהילדים, בייחוד ילדים צעירים מאוד או אלה בעלי מספר התחלתי גבוה במיוחד, לא יגיבו לטיפול ביעילות והמספר עלול להמשיך ולעלות במהירות.

עם מי כדאי להתייעץ במקרים שבהם קיים קוצר ראייה בגיל צעיר מאוד?