אלצהיימר – באיזה שלב אפשר לאבחן ולטפל?

אלצהיימר היא מחלה המתבטאת בהתדרדרות התפקוד הקוגנטיבי. הגורמים למחלה אינם ידועים לגמרי. הסימן המרכזי של המחלה הוא אבדן זיכרון ותפקודים מוחיים אחרים.
למרות שקיימים טיפולים המסייעים להתמודדות עם הסימפטומים של המחלה ואף לעכב את התפתחותה, אין כיום דרך לרפא את המחלה. במאמר זה נתמקד בסימנים של המחלה לאורך שלביה השונים ובדרכי הטיפול במחלה.

מאפיינים קליניים

אבדן זיכרון
אבדן זיכרון הוא מאפיין מהותי ופעמים רבות המאפיין הראשון למחלה. הזיכרון שנפגע הוא הזיכרון האפיזודי, הקשור בעובדות ואירועים שונים. רק בשלב מאוחר נפגע גם הזיכרון הקשור למיומנויות תפקודיות ומוטוריות. ההפרעה הראשונה באבדן זיכרון קשורה במיוחד לעובדות חדשות ולאירועים שהתרחשו לאחרונה.
זיכרון מיידי, כמו למשל חזרה אחר סדרת מספרים וזיכרון של אירועים משניים שעברו, נפגע רק בשלב מאוחר יותר. מבחני זיכרון נעשים על-ידי חזרה על רשימת מילים באופן מיידי ושוב כעבור 5-10 דקות. כמו כן, ניתן לשאול את המטופל על אירועים שאירעו לאחרונה.

פגיעה בשפה
הפגיעה השפתית הראשונה מתבטאת לרוב בקושי בשליפת מילים, דיבור סביב הנושא וקושי לגעת ב"לב" הדברים, ירידה באוצר המילים בשיחה ספונטנית וקושי לתת שמות במבחני שיום שונים.
בשלב מתקדם יותר, מופיעים שיבושים בתקינות השפה, שימוש בביטויים שאינם מתאימים והפרעה בהבנת השפה.

פגיעה בהתמצאות (Visuospatial)
בשלבים הראשונים, קיים קושי בהתמצאות במקומות חדשים והנחת חפצים במקומות לא מתאימים. עם התקדמות המחלה, מופיעים גם קשיים בזיהוי חפצים ופרצופים. המבחן הקלאסי לזיהוי הפרעות בתחום זה הוא מבחן בו החולה מתבקש לצייר שעון או להעתיק צורות גיאומטריות שונות.

תובנה
אחד המאפיינים המרכזיים באלצהיימר הוא חוסר תובנה של החולה לגבי מצבו. חולים נוטים לספק הסברים הגיוניים לתסמינים שלהם. לכן, יש חשיבות עליונה לחוות דעת של בן משפחה או אדם המכיר את המטופל לאורך זמן.

שינויים נוירו-פסיכיאטריים
מופיעים לאחר השלב הראשוני של המחלה וכוללים שינוי באישיות, אפאטיות (אדישות), התבודדות חברתית, דיכאון, עצבנות ואמירת דברים "לא במקום" (דיסאינהיביציה).
מאפיינים נוספים כוללים ירידה בתפקוד הניהולי וביכולת לביצוע פעולות מוטוריות הדורשות זיכרון.


אבחון המחלה

האבחנה הוודאית ביותר לאלצהיימר מבוצעת על-ידי בדיקה פתולוגית של רקמת מוח, המדגימה את השינויים הקלאסיים. בדיקה זו מבוצעת לעיתים נדירות בלבד. האבחנה מתבססת, בסופו של דבר, על מבחנים קליניים שונים, בשילוב התרשמותם של מלווי החולה. בדיקות הדמיה ומעבדה מתבצעות בעיקר כדי לשלול מחלות אחרות אשר עלולות לגרום למחלות אחרות בעלות תסמינים דומים לאלצהיימר.

המבחן הנפוץ ביותר המשמש לאיבחון ראשוני של המחלה ומבוצע על ידי רופאי משפחה, נוירולוגים, גריאטרים ואנשי צוות רפואי אחרים הוא מבחן הנקרא מיני מנטל (MMSE). המבחן מורכב מסדרה של שאלות ומשימות שונות. הציון המקסימלי בו הוא 30 וציון של 26 ומטה מצביע, על פי רוב, על דמנציה.

ההגדרות לאבחון אלצהיימר, כפי שחוברו על ידי המכון הלאומי האמריקאי להזדקנות ואיגוד האלצהיימר, כוללות:
- פגיעה ביכולת לתפקד בעבודה או בפעולות שגרתיות
- ירידה ברמה התפקודית והביצועית בהשוואה לעבר
- הפגיעה לא נגרמת על ידי מחלה נוירולוגית או פסיכיאטרית אחרת
- פגיעה קוגנטיבית אובייקטיבית, כפי שנבדק על ידי מבחנים שונים, הכוללת שניים לפחות מהתחומים הבאים:
    ירידה ביכולת לרכוש מידע חדש
    ירידה ביכולת שיפוט וביצוע משימות מורכבות
    ירידה ביכולת שפה וביטוי עצמי
    ירידה ביכולת התמצאות וזיהוי בראיה
    שינוי אישיותי או התנהגותי

חשוב לשים לב, שהשינויים המדווחים הם ודאיים ואינם מוטלים בספק ובנוסף, הופעתם היתה הדרגתית ולא פתאומית. בנוסף, יש לבצע בדיקות שונות כדי לשלול מחלות אחרות שיכולות להסתמן בצורה דומה ובמיוחד מצבים רפואיים הפיכים, כמו דיכאון או מחסור בויטמינים.


טיפול בשלבים השונים

למרות שאי אפשר לרפא את מחלת האלצהיימר, ישנם צעדים שעשויים לסייע בשיפור תפקודי ואף להאט את קצב התקדמות המחלה.

תרגול קוגנטיבי הוכח במחקרים רבים כמסייע לאנשים מבוגרים. לכן, מומלץ לכל אדם בכל גיל לבצע תרגילים קוגניטיביים שונים, כגון תשבצים, פתרון חידות, סודוקו, קריאה ותרגילים שונים. לטיפול זה אין, כמובן, תופעות לוואי ולכן הוא מומלץ לכל אחד.

עם תחילת סימפטומים של ירידה קוגניטיבית, חשוב לעבור אבחון מסודר על-ידי רופא מומחה – נוירולוג או פסיכו-גריאטר. לרוב, עם התפתחותה של דמנציה קלה, המתבטאת בציון נמוך מ- 26 במבחן מיני מנטל, מומלץ להתחיל טיפול תרופתי בחומרים המעכבים אצטילכולין אסטראז. בחולים ללא מחלות לב, ניתן לשלב טיפול בויטמין E.
במחלה מתקדמת יותר (מיני-מנטל נמוך מ- 20), ניתן להוסיף את התרופה ממנטין (Memantine).
בשינויים ההתנהגותיים כדאי לטפל באמצעים הפסיכיאטרים המקובלים.

ישנן תרופות ותכשירים טבעיים רבים אחרים שנבדקו, אך לא הוכחה יעילותם לטיפול במחלת האלצהיימר.


לסיכום

מחלת האלצהיימר היא מחלה קשה וחשוכת מרפא. במקרה של חשד למחלה, יש לפנות לרופא לביצוע מבחנים קוגניטיביים שיסייעו לאבחנה, בשילוב עם הערכה של בני משפחה או מכרים. מומלץ לבצע תרגול קוגניטיבי ככל שאפשר. מרגע תחילת התפרצות המחלה, ניתן לשלב גם טיפול תרופתי.

מאת: יוסי דוקס, מערכת אינפומד