אוסטאופורוזיס – לא רק בנשים

אוסטאופורוזיס היא מחלה שלרוב מזוהה עם נשים, לכן פחות מוכרת ומדוברת בגברים, אך למעשה פוגעת גם בהם. בארה"ב, 1 מכל 5 גברים התגלה כחולה באוסטאופורוזיס. במה שונה מחלה זו כאשר היא תוקפת גברים והאם הטיפול דומה?

אוסטאופורוזיס היא הסיבה המובילה בתחלואה ותמותה בגילאים מבוגרים, כאשר המחלה שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים. כ- 1.5 מיליון גברים בארצות הברית חולים באוסטאופורוזיס ו- 3.5 מיליון גברים מוגדרים בקבוצת סיכון לאוסטאופורוזיס. בבדיקה סטטיסטית שנערכה, המספרים הצביעו על 1 מכל 5 גברים שהתגלה כחולה באוסטאופורוזיס, לעומת 3 מתוך 5 נשים.

מה זה בעצם אוסטאופורוזיס?
אוסטאופורוזיס (osteoporosis) ובלטינית porous bone ('עצם חלשה') מוגדרת כהפרעה בשלד העצם, בה קיימת מסת עצם מופחתת, המעלה את הסיכוי לשבר.
המכניזם הטבעי של העצם הוא שבאופן נורמלי קיים שיווי משקל בין יצירת העצם לפירוקה. בערך 10% מהעצם עוברת בכל זמן נתון תהליך הנקרא remodeling, שמשמעותו פירוק העצם על-ידי תאים הנקראים אוסטאוקלסטים ובנייתה מחדש על-ידי אוסטאובלסטים. באוסטאופורוזיס, שיווי משקל זה יוצא מאיזון וכך יותר עצם נהרסת מאשר נבנית.

מדוע אוסטאופורוזיס מאובחן פחות בגברים?
באופן טבעי, לגברים עצמות גדולות יותר מאלו של נשים, כך שקיימות יותר רזרבות למסת העצם. כמו כן, פירוק העצם בנשים בשלב שלאחר המנאופוזה (הפסקת המחזור) נעשה בצורה מהירה יותר. על כן, מאחר ואיבוד מסת העצם מתרחש בגברים בשלב מאוחר יותר והוא גם לרוב אסימפטומטי עד להיווצרות שבר, אבחון אוסטאופורוזיס נעשה בשלב מאוחר יחסית.

הסיבות לאוסטאופורוזיס בגברים זהות ברובן לסיבות הגורמות למחלה בנשים. הסיבות השכיחות לאוסטאופורוזיס הן היסטוריה משפחתית, נטילת סטרואידים, חוסר פעילות גופנית, שתיית אלכוהול, עישון ורמות נמוכות של טסטוסטרון. כמו כן, נראה כי יש קשר בין אוסטאופורוזיס למחלות כמו מחלת כליות כרונית, מחלות מעי או ריאה, סרטן הערמונית ואף מחלות אוטואימוניות. הגורמים האופייניים ביותר לאוסטאופורוזיס בקרב גברים הם: מסת גוף נמוכה, ירידה במשקל של כ- 10% בזמן קצר, שבר קודם ופגיעה בעמוד שדרה.
השברים הנפוצים יותר בגברים הם דווקא שברים במפרק הירך (hip facture) ושברים בחוליות.

איך נדע שיש לנו אוסטאופורוזיס?
באופן מפתיע, לרוב באוסטאופורוזיס אין סימפטומים קליניים עד להופעת שבר. רוב השברים בחוליות הם אסימפטומטיים (כלומר, החולה לא ירגיש שינוי כלשהו) ויזוהו באופן מקרי בצילום חזה או בטן. במידה וכבר יש שבר, החולה ירגיש סימפטומים כאב עז וירידה בגובה.
לגילוי מוקדם וכימות של מסת העצם חשיבות גדולה, מאחר וקיימים טיפולים שיכולים להאט את התקדמות המחלה.

מניעה
קיימות מספר לא מבוטל של אופציות באמצעותן ניתן להימנע מאיבוד מסת העצם בנשים ובאוכלוסייה המבוגרת בפרט:
- עד גיל 30 יש להקפיד על בניית עצם חזקה השומרת על רזרבות עצם תקינות.
- הפסקת הרגלים כמו עישון ושתייה מרובה של אלכוהול.
- פעילות גופנית - ספורט אירובי (הגורם לאיבוד קלוריות וירידה במשקל) בשילוב עם ספורט אנ-אירובי.
- תזונה הכוללת סידן בכמות מספקת של 1000 מ"ג ליום לאדם מתחת לגיל 50 ו- 1200 מ"ג ליום לאדם מעל גיל 50.
- ויטמין D בכמות מספקת – ויטמיןD מגיע משני מקורות. הוא מופק על-ידי העור בחשיפתו לשמש ומתזונה - מזון כמו דגי ים וביצים. חלופה תרופתית מתאפשרת בנטילת 400-800 יח'/יום.
סידן (calcium) וויטמין D - שניהם חיוניים לשמירת המאזן (homeostasis) של בניית ופירוק העצם. ידוע כי סידן וויטמין D הם מרכיבים חשובים בתזונת הילד והמבוגר, כאשר במבוגרים היא מורידה את קצב פירוק העצם וכפועל יוצא מורידה את הסיכון לשברים. יתרון נוסף הוא שהם גם מורידים את הפגיעה בשיניים.

אבחון
האבחנה נעשית על-ידי בדיקה הנקראת BMD – Bone Mineral Density שבודקת את מסת העצם ואת מוצקותה, כלומר את צפיפות העצם. בדיקה זו נעשית לרוב בעמוד השדרה, ירך וכף היד, שהם המקומות השכיחים ביותר לשבר. בדיקה זו נעשית ממש כמו צילום, בדיקה בטוחה שאינה כואבת ולא חודרנית. תוצאות הבדיקה מושוות לרמת צפיפות העצם הנורמלית באוכלוסייה ובהתאם לכך מוגדר האם האדם סובל מאוסטאופניה (osteopenia) – ירידה במסת העצם.

טיפול
הטיפול התרופתי במחלה כולל:
- ביפוספונטים (bisphosphonates) - קו ראשון לטיפול. תפקידם הוא לדכא את האוסטאוקלסטים - התאים ההורסים את העצם.
- Zoledronic acid (Reclast) - תרופה שאושרה לאחרונה על-ידי ה-FDA , מנהל אישור המזון והתרופות האמריקאי.
- Teriparatide תרופה שמכילה את הורמון ה-PTH – Parathyroid hormone אושרה לחולים הסובלים מ- hypogonadal osteoporosis – אוסטאופורוזיס המלווה ברמה נמוכה של טסטוסטרון.
- הדעות חלוקות לגבי טיפול חלופי בטסטוסטרון. כמו כן, ישנה תרופה בשם קלציטונין - המאושרת בקרב נשים החולות באוסטאופורוזיס וטרם אושרה על-ידי ה- FDA.

מאת: סיון יוכפז, מערכת אינפומד