- אינפומד
- מאמרים
- מאמרים באלצהיימר, דמנציה וקוגניציה
- אלצהיימר שלבים במחלה
אלצהיימר שלבים במחלה
אלצהיימר שלבים במחלה
המומחים שלנו יכולים לספק לך ייעוץ בנושא נוירולוגיה, גריאטריה. לקביעת תור עם המומחים שלנו:
המומחים הכי מבוקשים לנוירולוגיה, גריאטריה:
ד"ר ורד ליבנה
מומחית להפרעות תנועה ונוירולוגיה קוגניטיבית - מנהלת המרפאה לנוירומודולציה בביה"ח איכילוב
ד"ר אייל הנדלר
ד"ר הנדלר הינו אורתופד מומחה ומנתח עמוד שדרה. עובד כרופא ומנתח בכיר במחלקת נוירוכירורגיה בבית החולים "בילינסון"
ד"ר הדס מאירסון
נוירולוגית ילדים בכירה, מומחית בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מכון לנוירולוגיה, בית חולים דנה דואק, איכילוב
יפעת ברקת
מרפאה בעיסוק מומחית לגיל השלישי, אבחונים קוגניטיביים ודמנציה, מורשית לתת חוות דעת מומחה בעניין כשרות משפטית
ד"ר מיכאל רוטשטיין
רופא מומחה בכיר ביחידה לנוירולוגית ילדים ובמכון להתפתחות הילד בבית החולים לילדים "דנה" במרכז הרפואי תל אביב
ד"ר דניאל מזר
מומחה לגריאטריה, רופא בכיר בבית חולים בילינסון וקופת חולים כללית, בוגר הפקולטה לרפואה בהדסה עין כרם
ד"ר סלים מנסור
מומחה בנוירולוגיה ורופא בכיר במרכז הרפואי מאיר, עוסק במרפאת הפרעות תנועה ומעניק אבחון וטיפול מתקדם במחלות נוירולוגיות תוך יחס אישי וליווי מקצועי
ד"ר רני ברנע
מומחה לנוירולוגיה ווסקולרית ורפואה פנימית, מנהל המרכז למניעת שבץ מוחי בבי"ח בילינסון
ד"ר אסתר גנלין - כהן
רופאה בכירה, מנהלת המרפאה לטיפול במחלות נוירואימונולוגיות, המכון לנוירולוגיה, בית חולים שניידר.
ד"ר ג'רמי מולד
סגן מנהל המערך הנוירולוגי וסגן מנהל מחלקת נוירולוגיה-שבץ מרכז רפואי איכילוב
ד"ר אופיר לוי
מומחה בנוירולוגיה, רופא בכיר ביחידה לנוירואימונולוגיה במרכז הרפואי תל־אביב (איכילוב)
ד"ר טטיאנה ליבשיץ
נוירולוגית מומחית בעלת ניסיון בטיפול במחלות כלי דם מוחיים, שבץ מוחי, כאבי ראש ומיגרנות
ד"ר הדר קולב
רופאה בכירה | המערך הנוירולוגי וביחידה לנוירו-אימונולוגיה | המרכז הרפואי איכילוב תל אביב
ד"ר אמנון מוסק
מומחה בנוירולוגיה ובטיפול בכאב ראש, מיגרנה, כאב פנים, כאב מקבצי, ובכאבים ממקור לא ברור ותסמינים רפואיים שמקורם לא ברור
המומחים שלנו יכולים לספק לך ייעוץ בנושא נוירולוגיה, גריאטריה. לקביעת תור עם המומחים שלנו:
המומחים תיעדו דפוסים נפוצים בהתקדמות תסמיני מחלת אלצהיימר, כפי שהיא מתרחשת במקרים רבים אצל החולים במחלה, ופיתחו מספר שיטות לדרוג שלבי המחלה על פי לדפוסים אלו.
שיטות הדרוג והגדרת השלב בו נמצאת המחלה עוזרות להבין כיצד תתפתח המחלה, וכך קל יותר לתכנן תוכניות לעתיד. חשוב להבין שהתסמינים אינם זהים אצל כל החולים וגם קצב וסדר ההתפתחות של המחלה שונים מחולה לחולה. בממוצע, חולי אלצהיימר מתים ארבע עד שש שנים לאחר אבחון המחלה, אולם המחלה יכולה להימשך בין שלוש שנים לעשרים שנה.
שלב 1: ללא ליקויים (תפקוד רגיל)
החולה אינו נתקל בשום בעיות בתפקוד, אין בעיות בזיכרון, איש צוות רפואי לא מבחין בשום בעיה רפואית, כאשר הוא דן עם החולה על מצבו הבריאותי.
שלב 2: ירידה קלה מאד ביכולת הקוגניטיבית
(יכולה להיות חלק מהתהליך הטבעי של ההזדקנות, או סימנים ראשונים של מחלת האלצהיימר).
החולים חשים לעתים שהזיכרון שלהם נפגע, במיוחד הם שוכחים מילים מוכרות, שמות, או היכן נמצאים המפתחות, המשקפיים, או חפצים שגרתיים אחרים. אך הבעיות הללו אינן משתקפות בבדיקה רפואית וכמו כן, חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה אינם מבחינים בהן.
שלב 3: ירידה קלה ביכולת הקוגניטיבית
התיאור שלהלן יכול לשמש כאבחון של מחלת אלצהיימר אצל חלק מהחולים, אך לא כל האנשים שלוקים בתסמינים אלו לוקים במחלת האלצהיימר.
חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה מתחילים להבחין בליקויים. בעיות בזיכרון או בריכוז, הניתנות למדידה באמצעות בדיקות קליניות, או עולות במהלך תשאול רפואי מפורט.
הקשיים השכיחים כוללים:
התקשות במציאת מילים או שמות, באופן כזה שבני משפחה ואנשים קרובים יכולים להבחין בכך.
ירידה ביכולת לזכור שמות של מכרים חדשים.
התקשות בתפקוד במפגשים חברתיים או בעבודה, באופן כזה שבני משפחה, חברים או עמיתים לעבודה יכולים להבחין בכך.
התקשות בקריאת פסקה וזכירת קטע קצר.
איבוד, או הנחה של חפץ בעל ערך במקום הלא נכון.
ירידה ביכולת לתכנן או לארגן.
שלב 4: ירידה מתונה ביכולת הקוגניטיבית (שלב מוקדם, או קל במחלת אלצהיימר)
בשלב זה, באמצעות תשאול רפואי יסודי, ניתן לגלות ליקויים ברורים בתחומים הבאים:
ירידה ברמת הידע לגבי מקרים שאירעו לאחרונה.
פגיעה ביכולת לבצע פעולות חשבוניות מאתגרות, כמו לספור אחורה מ-75 בכפולות של 7.
ירידה ביכולת לבצע פעולות מורכבות, כמו תכנון ארוחת ערב לאורחים, תשלום חשבונות וניהול כספים.
ירידה בזיכרון לגבי העבר האישי.
החולה נראה חלש או ירוד, במיוחד במצבים שיש בהם אתגר חברתי או שכלי.
שלב 5: ירידה בינונית ביכולת קוגניטיבית (שלב בינוני או קל במחלת אלצהיימר)
בעיות זיכרון קשות וירידה בתפקוד הקוגניטיבי. יש צורך בקבלת עזרה לצורך ביצוע של פעולות שגרתיות מסוימות.
בשלב זה, לעתים החולה:
במהלך תשאול רפואי, אינו מסוגל לזכור פרטים חשובים, כמו הכתובת שלו, מספר הטלפון שלו, שם המכללה, או בית הספר התיכון בהם למד.
מבולבל בעניינים הקשורים לתאריך, ליום בשבוע או לעונה.
מתקשה לבצע פעולות חשבוניות מאתגרות פחות, כמו לספור אחורה מ-40 בכפולות של 4, או מ- 20 בכפולות של 2.
זקוק לעזרה בבחירת בגדים מתאימים לעונה, או למאורע.
בדרך כלל זוכר פרטים חשובים לגבי עצמו ויודע את שמו ואת שמותיהם של בן/בת הזוג והילדים.
בדרך כלל אינו זקוק לעזרה באכילה ובשימוש בשירותים.
שלב 6: ירידה חמורה ביכולת הקוגניטיבית (שלב בינוני, או קל במחלת אלצהיימר)
הבעיות בזיכרון ממשיכות להחמיר, מתרחשים שינויים ניכרים באישיות ומתגבר הצורך בעזרה בביצוע פעולות יומיומיות.
בשלב זה החולים לעתים:
אינם מודעים לאירועים וחוויות שקרו לאחרונה ולסביבתם.
אינם זוכרים היטב את עברם, אם כי בדרך כלל בשלב הזה החולים זוכרים את שמם.
שוכחים מידי פעם את שם בן/בת הזוג, או האדם שמטפל בהם, אך בדרך כלל יכולים להבדיל בין פנים מוכרות לפנים לא מוכרות.
זקוקים לעזרה בלבישת הבגדים כראוי, כאשר לא משגיחים עליהם הם עלולים ללבוש את הפיג'מה על הבגדים שלבשו בבוקר, או לנעול נעל על הרגל הלא נכונה.
סובלים משיבוש במחזור שעות השינה והעירות.
זקוקים לעזרה בביצוע פעולות מסוימות בשירותים (הדחת המים, שימוש בנייר טואלט כראוי).
סובלים לעתים קרובות יותר, מחוסר שליטה על הסוגרים (שתן וצואה).
סובלים משינויים משמעותיים באישיות ומתחילים להופיע תסמינים התנהגותיים, ביניהם חשדנות ואשליה (למשל, מאמינים שהאדם שמטפל בהם הוא מתחזה). הזיות (רואים, או שומעים דברים שאינם קיימים באמת), או התנהגות כפייתית, חוזרת ונשנית, כמו פכירת כפות הידיים, או קריעה של ממחטות נייר.
נוהגים לשוטט ולאבד את דרכם.
שלב 7: ירידה חמורה ביותר ביכולת הקוגניטיבית (שלב חמור, או מתקדם במחלת אלצהיימר).
זהו השלב האחרון במחלה, כאשר החולים מאבדים את היכולת להגיב לסביבתם, את היכולת לדבר ובסופו של דבר את היכולת לשלוט בתנועתם.
לעתים תכופות החולים מאבדים את היכולת לדבר בצורה ברורה, אם כי לעתים הם מבטאים מילים או משפטים.
חולי אלצהיימר בשלב זה צריכים עזרה באכילה ובשירותים ובדרך כלל סובלים מבריחת שתן.
החולים מאבדים את היכולת ללכת ללא עזרה, לאחר מכן את היכולת לשבת ללא תמיכה, את היכולת לחייך ולהחזיק את הראש באופן יציב. הרפלקסים שלהם הופכים להיות לא נורמאלים והשרירים מאבדים את גמישותם. הם מתקשים לבלוע.
האם המאמר עניין אותך?