אלצהיימר שלבים במחלה

המומחים תיעדו דפוסים נפוצים בהתקדמות תסמיני מחלת אלצהיימר, כפי שהיא מתרחשת במקרים רבים אצל החולים במחלה, ופיתחו מספר שיטות לדרוג שלבי המחלה על פי לדפוסים אלו.

שיטות הדרוג והגדרת השלב בו נמצאת המחלה עוזרות להבין כיצד תתפתח המחלה, וכך קל יותר לתכנן תוכניות לעתיד. חשוב להבין שהתסמינים אינם זהים אצל כל החולים וגם קצב וסדר ההתפתחות של המחלה שונים מחולה לחולה. בממוצע, חולי אלצהיימר מתים ארבע עד שש שנים לאחר אבחון המחלה, אולם המחלה יכולה להימשך בין שלוש שנים לעשרים שנה.

שלב 1: ללא ליקויים (תפקוד רגיל)

החולה אינו נתקל בשום בעיות בתפקוד, אין בעיות בזיכרון, איש צוות רפואי לא מבחין בשום בעיה רפואית, כאשר הוא דן עם החולה על מצבו הבריאותי.

שלב 2: ירידה קלה מאד ביכולת הקוגניטיבית

(יכולה להיות חלק מהתהליך הטבעי של ההזדקנות, או סימנים ראשונים של מחלת האלצהיימר).

החולים חשים לעתים שהזיכרון שלהם נפגע, במיוחד הם שוכחים מילים מוכרות, שמות, או היכן נמצאים המפתחות, המשקפיים, או חפצים שגרתיים אחרים. אך הבעיות הללו אינן משתקפות בבדיקה רפואית וכמו כן, חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה אינם מבחינים בהן.

שלב 3: ירידה קלה ביכולת הקוגניטיבית

התיאור שלהלן יכול לשמש כאבחון של מחלת אלצהיימר אצל חלק מהחולים, אך לא כל האנשים שלוקים בתסמינים אלו לוקים במחלת האלצהיימר.

חברים, בני משפחה ועמיתים לעבודה מתחילים להבחין בליקויים. בעיות בזיכרון או בריכוז, הניתנות למדידה באמצעות בדיקות קליניות, או עולות במהלך תשאול רפואי מפורט. 

הקשיים השכיחים כוללים:

התקשות במציאת מילים או שמות, באופן כזה שבני משפחה ואנשים קרובים יכולים להבחין בכך.

ירידה ביכולת לזכור שמות של מכרים חדשים.

התקשות בתפקוד במפגשים חברתיים או בעבודה, באופן כזה שבני משפחה, חברים או עמיתים לעבודה יכולים להבחין בכך.

התקשות בקריאת פסקה וזכירת קטע קצר.

איבוד, או הנחה של חפץ בעל ערך במקום הלא נכון.

ירידה ביכולת לתכנן או לארגן.

שלב 4: ירידה מתונה ביכולת הקוגניטיבית (שלב מוקדם, או קל במחלת אלצהיימר)

בשלב זה, באמצעות תשאול רפואי יסודי, ניתן לגלות ליקויים ברורים בתחומים הבאים:

ירידה ברמת הידע לגבי מקרים שאירעו לאחרונה.

פגיעה ביכולת לבצע פעולות חשבוניות מאתגרות, כמו לספור אחורה מ-75 בכפולות של 7.

ירידה ביכולת לבצע פעולות מורכבות, כמו תכנון ארוחת ערב לאורחים, תשלום חשבונות וניהול כספים.

ירידה בזיכרון לגבי העבר האישי.

החולה נראה חלש או ירוד, במיוחד במצבים שיש בהם אתגר חברתי או שכלי.

שלב 5: ירידה בינונית ביכולת קוגניטיבית (שלב בינוני או קל במחלת אלצהיימר)

בעיות זיכרון קשות וירידה בתפקוד הקוגניטיבי. יש צורך בקבלת עזרה לצורך ביצוע של פעולות שגרתיות מסוימות. 

בשלב זה, לעתים החולה:

במהלך תשאול רפואי, אינו מסוגל לזכור פרטים חשובים, כמו הכתובת שלו, מספר הטלפון שלו, שם המכללה, או בית הספר התיכון בהם למד.

מבולבל בעניינים הקשורים לתאריך, ליום בשבוע או לעונה.

מתקשה לבצע פעולות חשבוניות מאתגרות פחות, כמו לספור אחורה מ-40 בכפולות של 4, או מ- 20 בכפולות של 2.

זקוק לעזרה בבחירת בגדים מתאימים לעונה, או למאורע.

בדרך כלל זוכר פרטים חשובים לגבי עצמו ויודע את שמו ואת שמותיהם של בן/בת הזוג והילדים.

בדרך כלל אינו זקוק לעזרה באכילה ובשימוש בשירותים.

שלב 6: ירידה חמורה ביכולת הקוגניטיבית (שלב בינוני, או קל במחלת אלצהיימר)

הבעיות בזיכרון ממשיכות להחמיר, מתרחשים שינויים ניכרים באישיות ומתגבר הצורך בעזרה בביצוע פעולות יומיומיות. 

בשלב זה החולים לעתים:

אינם מודעים לאירועים וחוויות שקרו לאחרונה ולסביבתם.

אינם זוכרים היטב את עברם, אם כי בדרך כלל בשלב הזה החולים זוכרים את שמם.

שוכחים מידי פעם את שם בן/בת הזוג, או האדם שמטפל בהם, אך בדרך כלל יכולים להבדיל בין פנים מוכרות לפנים לא מוכרות.

זקוקים לעזרה בלבישת הבגדים כראוי, כאשר לא משגיחים עליהם הם עלולים ללבוש את הפיג'מה על הבגדים שלבשו בבוקר, או לנעול נעל על הרגל הלא נכונה.

סובלים משיבוש במחזור שעות השינה והעירות.

זקוקים לעזרה בביצוע פעולות מסוימות בשירותים (הדחת המים, שימוש בנייר טואלט כראוי).

סובלים לעתים קרובות יותר, מחוסר שליטה על הסוגרים (שתן וצואה).

סובלים משינויים משמעותיים באישיות ומתחילים להופיע תסמינים התנהגותיים, ביניהם חשדנות ואשליה (למשל, מאמינים שהאדם שמטפל בהם הוא מתחזה). הזיות (רואים, או שומעים דברים שאינם קיימים באמת), או התנהגות כפייתית, חוזרת ונשנית, כמו פכירת כפות הידיים, או קריעה של ממחטות נייר.

נוהגים לשוטט ולאבד את דרכם.

שלב 7: ירידה חמורה ביותר ביכולת הקוגניטיבית (שלב חמור, או מתקדם במחלת אלצהיימר).

זהו השלב האחרון במחלה, כאשר החולים מאבדים את היכולת להגיב לסביבתם, את היכולת לדבר ובסופו של דבר את היכולת לשלוט בתנועתם.

לעתים תכופות החולים מאבדים את היכולת לדבר בצורה ברורה, אם כי לעתים הם מבטאים מילים או משפטים.

חולי אלצהיימר בשלב זה צריכים עזרה באכילה ובשירותים ובדרך כלל סובלים מבריחת שתן.

החולים מאבדים את היכולת ללכת ללא עזרה, לאחר מכן את היכולת לשבת ללא תמיכה, את היכולת לחייך ולהחזיק את הראש באופן יציב. הרפלקסים שלהם הופכים להיות לא נורמאלים והשרירים מאבדים את גמישותם. הם מתקשים לבלוע.