למה המספר במשקפיים עולה? עובדות ומיתוסים

יש כל כך הרבה מיתוסים ועובדות בתחום של קוצר ראייה, שלפעמים הכל מתערבב לנו ואנחנו לא יודעים מה אמת ומה לא. לכן, הגיע הזמן לעשות סדר. נדבר כאן על משקפיים למרחק בלבד (לאנשים שרואים טוב לקרוב ולא לרחוק) ולא לקריאה. על משקפי קריאה נדבר בכתבה הבאה.

מיתוסים

1. אם מרכיבים משקפיים, המספר כל הזמן עולה, לכן עדיף להרכיב אותם כמה שפחות - לא נכון

לעלייה במספר קשר גנטי וסביבתי. אם המספר אמור לעלות, הוא יעלה בין אם נרכיב או לא נרכיב משקפיים. 

2. אסור לקרוא בחושך. זה מעלה את המספר - לא נכון

אם אתם מצליחים לקרוא בחושך ונהנים מזה, שיהיה לכם לבריאות. מרכז הראיה לרוב פחות פעיל כשאין מספיק אור, אך לקריאה בחושך או באור חלש אין קשר לעליית המספר.

3. אסור להתקרב לטלוויזיה - לא נכון

אתם יכולים לצפות בטלוויזיה מאיזה מרחק שתרצו. מה שכן, חשוב לשים לב אם ילד מתקרב מאד למסך, שכן זה עלול להעיד על כך שהוא סובל מקושי בראייה ושכדאי לקחת אותו לבדיקת ראיה. 

4. אם לא ארכיב משקפיים, אאמן את שרירי העיניים ואוכל לראות טוב יותר - לא נכון

שרירי העיניים המשתתפים בתהליך הראייה והפוקוס אינם ניתנים לאימון. הם רפלקסיביים וברוב המקרים פועלים באופן תקין ואין צורך "לאמן" אותם. ליקוי הראייה נגרם לרוב מתנאים פיזיולוגיים כמו אורך גלגל העין וקימור הקרנית, כך שלא משנה כמה "נאמן" את השרירים - שום דבר שקשור לראייה לא יקרה מזה. 

5. אם לא ארכיב משקפיים בהם מלוא המרשם שהאופטומטריסט קבע לי במשקפיים, המספר פחות יעלה - לא נכון

ראו מיתוסים 1 ו-4. קביעת המרשם הינה באחריות איש המקצוע, במקרה זה האופטומטריסט. במידה שהאופטומטריסט יחליט כי יש לתת רק חלק מהמרשם, לרוב שיקוליו יהיו מקצועיים, כגון תפקוד שתי העיניים יחד או תפקוד הסתגלותי ותפיסתי של הראייה. יתרה מכך, מחקרים מראים כי מתן מרשם נמוך ממה שהמטופל זקוק לו גורם פעמים רבות להחמרת קוצר הראייה. 

6. בזמן קריאה, חשוב להסיר את המשקפיים – לא נכון

רוב המחקרים מראים שהסרת המשקפיים בזמן קריאה אינה משפיעה באופן משמעותי על קוצר הראייה מבחינה קלינית. אפשר להסיר או להרכיב את המשקפיים בזמן קריאה. זה לא משנה. 

עובדות

1. לקוצר ראייה קשר גנטי

מחקרים מצאו גנים האחראים על קוצר ראייה, כך שישנו קשר גנטי לקוצר ראייה. אם אף אחד מההורים אינו קצר רואי, הסבירות לקוצר ראיה אצל הילדים היא 10%. אם אחד ההורים קצר רואי, הסבירות הינה 20-25%. אם שני ההורים קצרי רואי, הסבירות עומדת על 30-40%.

2. הפסקה פעילה לראייה

אצל תלמידי בית ספר, סטודנטים, או עובדים במקצועות הדורשים עבודה מקרוב, רצוי וכדאי לקחת "הפסקה פעילה לראייה", כלומר - פעם בשעה לבחור מטרה רחוקה ביותר - עץ רחוק, ענן, אנטנה, אי שם, ולהביט עליה למשך כ-30-40 שניות. 

3. נמצא קשר בין עבודה במקומות סגורים או מוגבלים במרחב כמו צוללות או כיתות לקוצר ראיה

מה עושים? הפסקות בחוץ, במקום פתוח. לילדי בית ספר, כדאי להמליץ לצאת מהכיתות בהפסקות, לשחק בחוץ. 

4. קיימת עלייה ברורה בקוצר ראייה אצל אנשים שסיימו לצפות בסרט בתלת-מימד (D3)

אגב, גם בצפייה בסרטי דו מימד נמצא שינוי בכיוון זה, אך משמעותית פחות. בקיצור, מומלץ לצפות פחות בטלוויזיה באופן כללי ובסרטי תלת-מימד במיוחד.

בארצות המזרח, כמו יפן וסינגפור, קוצר ראייה מוגדר כמגיפה, וגם אצלנו, הסטטיסטיקה לא מעודדת ביותר.

המחקר הנרחב שבוצע בישראל ב- 2002 מצא כי השכיחות לקוצר ראיה בישראל קרובה ל-30%. מאז, מבוצע בימים אלו מחקר בנושא על-ידי סטודנטים לתואר שני באופטומטריה במכללת הדסה, ירושלים, והתוצאות הלא רשמיות עומדות כרגע על קרוב ל-50% בקרב בני 13-18 – לא נתון מעודד במיוחד.

אז צאו החוצה, הביטו רחוק, צפו פחות בטלוויזיה, וקוו שהמטען הגנטי שלכם לטובתכם בתחום קוצר הראייה.